ארץ נהדרת
ארץ נהדרתארץ נהדרת, קשת 12

מאז ומתמיד "ארץ נהדרת" נטתה שמאלה באופן מובהק. לאורך השנים יוצרי התוכנית אמנם הודו שהם לועגים לימין יותר מאשר לשמאל, אבל ציינו שהם מבקרים גם את הצד השני, ושלפו שוב ושוב את הג'וקר: סאטירה אמורה לבקר בעיקר את השלטון, ומה לעשות שהשלטון במדינת ישראל ימני.

עם הכנות שבטיעון הזה אפשר להתווכח, אבל לי הפריע משהו נוסף: מבחינתי אפשר לצחוק על הימין, אבל שיהיה מצחיק בבקשה. מעונה לעונה החיקויים הפכו פחות משכנעים, הבדיחות מוחזרו ונלעסו, והדמויות הקבועות חזרו על עצמן: בנימין, שרה ויאיר נתניהו, ובערך כל ח"כ מזרחי מהליכוד.

לא משנה מה היה בשבוע האחרון, הכותבים והשחקנים כבר התרגלו אל הדמויות האלה ולכן הן יופיעו שוב, ללא שום פרופורציה לחשיבות הציבורית שלהן. כבר ראינו פאנלים עם חמש או שש דמויות מהליכוד, מול בוז'י הרצוג או בני גנץ אחד. מהשמאל כנראה קשה ללקט דמויות שאפשר להגחיך, מה לעשות.

דוגמה בולטת היא מריאנו אידלמן, שמחקה את נתניהו. פעם הוא חיקה אותו מצוין, אבל היום הוא לא נראה או נשמע כמוהו, חוץ מכמה תנועות או ניואנסים בדיבור, ומי שאינו צופה קבוע לא יבין מי האיש הזה על המסך עד שקיציס יגלה לו. תמיד תהיתי אם אידלמן פשוט מתעצל להשקיע בחיקוי, כי הדמות שלו כל כך קבועה שהוא פשוט יכול לדבר בקול הרגיל שלו, או שהבהירו לו שיעשה את נתניהו פחות כריזמטי, כי זה לא טוב לנו.

מדי פעם מערכון יצא מהקופסה הזו (זכור לטוב מערכון שהציג את "הקוקפיט" ההיסטורי של כחול לבן, עם שלושה רמטכ"לים בדימוס ויאיר לפיד אחד. הוא היה כל כך מצחיק, שהם לא חזרו עליו שוב), אבל רוב הזמן הסתפקנו בשתיים-שלוש בדיחות טובות למערכון של רבע שעה. באופן אישי, כאדם שבניגוד לרוב חבריו מחבב את התוכנית, זה היה מבאס ומשעמם.

כשהשמאל בשלטון

והנה לפני כמה חודשים הליכוד איבד את השלטון לטובת הקואליציה הנוכחית, שאפשר להיות בעדה או נגדה, אבל קשה להכחיש שהיא מספקת המון חומר לבדיחות. "ארץ נהדרת" כבר עמדה לצאת לפגרה הקבועה שלה, אבל האריכה את העונה בעוד פרק כדי לעשות מערכון לא רע על הקמת הממשלה, שהיה הרבה יותר מצחיק אם לא היו פותחים וסוגרים אותו עם קטעים תמוהים שנועדו רק ללעוג לאידה של משפחת נתניהו.

בשבוע שעבר התחילה עונה חדשה. כיוון שאני כאמור מחובביה של התוכנית, התיישבתי לצפות בפרק הראשון, בתקווה לא מאוד גבוהה שהיוצרים ימשיכו לבקר את השלטון.

וזה אכן קרה! הפאנל הפותח של העונה עסק בקואליציה, ומתח עליה את רוב הביקורת שנשפכת מימין. הפרק ביקר את בנט ולפיד על הפרת הבטחות הבחירות של שניהם (בנט שהבטיח לא ללכת עם השמאל, לפיד שהבטיח ממשלה קטנה ולהפסיק עם מינוי מקורבים); הציג את בנט כאדם שמתאמץ לגייס כריזמה בחוסר הצלחה, ואת עידית סילמן כקומונרית נלהבת שמנסה לארגן גיבושון; ביקר את שנאתו של ליברמן לחרדים; הדגיש את חוסר הקשר בין חברי הממשלה ואת התלות המובהקת שלהם במנסור עבאס; אפילו שיגר בדיחה או שתיים על חשבון מירב מיכאלי והילד שנולד לה ולבן זוגה בהליך פונדקאות. ישבתי והתמוגגתי במשך רבע שעה.

ואז נכנס לאולם דוד ביטן. זוכרים אותו? הוא היה יו"ר הקואליציה פעם. למה הוא רלוונטי השבוע? איזו סאטירה אמיצה מחכה לנו?

אולי תופתעו, אבל לא חיכתה לנו סאטירה אמיצה. המערכון ניסה להראות את קרבות הירושה בליכוד, ולצד ביטן נזרקו למערכה הדמויות הוותיקות של מירי רגב, ישראל כץ ויולי אדלשטיין. אבל הטקסט שניתן להן נראה כמו משהו שהוכן בחיפזון, רק כי אסור לרדת על השמאל בלי ללעוג גם לימין (שהצופים לא יתבלבלו, חלילה), והשחקנים נראו מבואסים למדי לגלם את הדמויות האלה. לצידן עלתה דמות חדשה: ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן. ציפיתי לאיזו בשורה לפחות מהדמות הזו – הרי גם לי יש ביקורת על הביביזם שלה, ובכלל על ההתנהלות של האופוזיציה – אבל היא השתלבה באווירת הדיכאון הכללית, וקיבלנו ממנה כמה מילות הערצה כלפי נתניהו ואף לא בדיחה טובה אחת.

אחר כך הגיעה גם שרה נתניהו (למה?) וכמובן ביבי. הוא הוצג כסנילי, שמנסה לחבר משחקי מילים רק כדי לחזור לשלטון, ותומכיו נוטשים אותו לאט-לאט. עד כמה זה מחובר למציאות ועד כמה עולה מהרהורי ליבם של הכותבים? ימים יגידו.

החצי השני של הפרק

בהמשך הפרק היו עוד כמה בדיחות אקטואליות, כולל מערכון מצוין שביקר את העלאת הפנסיות של אנשי הקבע, ואחריהן כמו תמיד היה פאנל שהוקדש לקדם תוכנית שמשודרת בערוץ 12 (הפעם זו הייתה "חתונה ממבט ראשון", אם הבנתי נכון).

במשבצת הקבועה של המערכון החברתי, החליטו היוצרי להתעסק השנה בבועת ההיי טק. מערכון הפתיחה הציג את אנשי המשרד כחבורת אנשים מוזרים למדי, עם תנאים חלומיים וניסיון קצת פתטי לדבר אנגלית. חייכתי כמה פעמים במהלך המערכון, לא יותר מזה, אבל יש שם שחקנים מצוינים, נחכה ונראה לאן זה יתפתח.

לסיכום, פרק ראשון סך הכול מוצלח. אם בפרקים הבאים היוצרים יצליחו – שומו שמים – באמת לצחוק על מה שמצחיק ולבקר את מה שראוי לביקורת, ולא יתאמצו לצחוק על הליכוד גם אם זה מאולץ, זה יכול אפילו להשתפר.