סיפור אחר

שם וגיל: שמואל ונעמי, בשנות הארבעים לחייהם, הורים לחמישה ילדים.

מקצוע: נעמי אמא במשרה מלאה ושמואל מפרנס יחיד בתחום התחבורה.

מגורים: פתח תקווה.

המשבר: נעמי ושמואל התמודדו כל חייהם עם הקושי לגמור את החודש בלי לשקוע בסחרור של חובות והלוואות תוך כדי הסדרת חובות והלוואות קיימים.

הפנייה למקימי: כשהרגישו שהאתגר הכלכלי מאבד שליטה פנו לארגון ושוחחו עם יועץ, שפרט לעידוד גם נתן כלים מעשיים וחשיבה משותפת של צעד אחר צעד לכיוון היציאה מהמשבר.

הפתרון: הרבה מודעות עצמית בעקבות המפגשים והדוחות. חיפוש דרך להגדלת ההכנסות. התמקדות והבחנה בין תשלומים שחייבים לבצע ובין דברים שאפשר לדחות לעתיד או מוסדות שאפשר להגיש להם בקשה להנחה.

מבט לאחור: שלוש שנים אחר כך שמואל ונעמי מנסים לשמר את כל מה שקיבלו וליישם בשגרה. הם מרגישים שקיבלו שליטה על חייהם. נעמי החלה לשמור על שני תינוקות בבית. הם עוקבים יותר אחרי כל הוצאה והוצאה ומבקשים לציין ש"אין קסם, זו עבודה יומיומית והרבה סייעתא דשמיא".

תובנה מהתהליך: "בגדול ידענו כבר אז מה אנחנו צריכים לעשות, אבל לא תמיד ידענו איך לעשות זאת. במקימי נתנו לנו כיוונים מעשיים וגם כלים פרקטיים, אבל מעבר לכך זו בעיקר המודעות העצמית בפן הכלכלי: מה יוצא? כמה יוצא? והאם זה הכרחי לעכשיו?"

***

שם וגיל: דניאל (35) ושני (32), הורים לשלושה ילדים.

מקצוע: מנהלת חשבונות ומורה לחינוך גופני.

מגורים: ירושלים.

המשבר: הם נישאו וכבר לנישואין הגיעו בלי איזון כלכלי. "הגענו עם חובות, ולקחנו עוד ועוד הלוואות כדי להתחיל את חיינו המשותפים. אבל מאחר שגדלנו בבתים אמידים לא למדנו לחשב את צעדינו הכספיים והמשכנו באותה התנהלות פזרנית, וכשהיה חסר לנו כסף פשוט הרמנו טלפון לבנק והתחייבנו על עוד הלוואה. עד שהגענו למצב שלא יכולנו לקבל יותר הלוואות מהבנק ולא מחברת האשראי. גלגלנו הלוואות עד שלא נשאר לנו כסף אפילו לקנות אוכל".

הפנייה למקימי: "פנינו ליועץ משכנתאות בתקווה שיעזור לנו לקבל הלוואה אחת גדולה שתסגור את כל ההלוואות ושאותה נשלם ובמקביל נמשיך לחיות כרגיל. הוא ישב וחישב את ההכנסות שלנו מול ההוצאות, הבין את המורכבות של המקרה והציע לפנות למקימי".

הפתרון: "ישבנו עם זיוה, אחת המלוות ממקימי, והיא קיבלה אותנו ברגישות גדולה. הרגשנו כישלון. זיוה ליוותה אותנו בהקשבה ולימדה אותנו איך לצמצם הוצאות, היכן אפשר לחתוך ולבדוק אילו הוצאות מיותרות ומה סדר העדיפויות שלנו בחיים. למדנו כיצד להגדיל את ההכנסות ולחיות בדיוק עם הכסף שיש ואפילו להגיע לחיסכון".

מבט לאחור: "לאחר חמש שנים בתהליך אני יכול לומר שחווינו צמיחה אישית, זוגית וכלכלית. התהליך לימד אותנו להודות על הקיים, לחיות ממה שיש ולתכנן את העתיד. למדנו לדרג את סדרי העדיפויות בחיים, לדחות סיפוקים וליהנות מהכסף שעמלנו עליו".

תובנה מהתהליך: "נאמר 'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים', וזה כנראה נכון. לכן אם אתם מרגישים שאתם במערבולת ואין לכם מושג מה עושים אל תהססו לבקש עזרה. אנחנו בהתחלה התלבטנו כי פדיחה להודות שאנחנו בבעיה, אבל היום אנחנו שמחים בתהליך שעברנו וששינה לנו את החיים".

***

שם וגיל: יואל (41) וטליה (40), הורים לשישה ילדים.

מקצוע: כיום יואל עובד בענף הבנייה והשיפוצים וטליה מזכירה במשרד עורכי דין.

מגורים: גבעת שמואל.

המשבר: התחיל לפני שש שנים בעקבות עסק משותף שפתחו. "פתחנו חנות תכשיטים ומזכרות בהתלהבות גדולה. האמנו ברעיון אבל הביצוע היה יותר קשה. סגרנו את החנות אחרי בערך שנה בעקבות קשיים כלכליים ויותר מזה, קשיים בתפקוד הבית בעקבות העסק יחד עם העומס הנפשי שהתלווה לזה".

הפנייה למקימי: "אחרי שסגרנו את העסק נשארנו עם המון חובות, הרבה בלגן עם הבנקים וגופי האשראי. לא ראינו את הכיוון לפתרון. עם הפגישה הראשונה וההיכרות הראשונית עם יועצת מקסימה הדבר הראשון שקיבלנו מהם היה תחושת ביטחון ואמונה וידיעה שאנחנו יכולים לצאת מזה".

הפתרון: "אחרי ניתוח המצב דבר ראשון פשוט נתנו לנו כמה הוראות מה ואיך לעשות. בהמשך ניהלו בשבילנו ממש במסירות את המשא ומתן מול הבנקים וחברות האשראי והצליחו רגע לפני חדלון פירעון להגיע להסדר עם הגופים השונים ולהוריד את החוב בתשעים אלף שקלים, שזה מטורף". את יתר החוב שילמו טליה ויואל בהלוואה מרוכזת בתנאים נוחים, "כדי שנוכל לעמוד בה". הכול כמובן עם ליווי צמוד מטעם מקימי.

מבט לאחור: "הליווי נמשך כשאחת לחודש נפגשנו והיועצת נתנה לנו המון טיפים לניהול נכון של התקציב, הוצאות בהתאם להכנסות ועוד. דבר חשוב במיוחד היה העזרה למצות את כל הזכויות שלנו ולממש כספים שלא ידענו אפילו שמגיעים לנו. זה הסתכם ממש בסכומים גדולים. אנחנו ממשיכים את התהליך במטרה להתחיל לחסוך לדירה משלנו ולהתמקד במימוש הפוטנציאל של כל אחד מאיתנו".

תובנה מהתהליך: "אני חושבת שהתובנה היא שמה שאנחנו עברנו עברו הרבה לפנינו ואפשר לצאת מהכול - רק צריך אמונה ונחישות. ודבר נוסף, עדיף בכל זאת להיות חכם ולא להיכנס מראש לבור שהפיקח יודע להיחלץ ממנו. העסק שהקמנו היה בור כלכלי כי לא באמת הבנו את התהליך. אחד הדברים הטובים שיצאו ממה שעברנו הוא שכבר שנתיים אנחנו בלי כרטיסי אשראי ומסגרות וזה פשוט מדהים לחיות ממה שיש".

***

שם וגיל: משה (51), חגית (47), הורים לשבעה ילדים.

מקצוע: עצמאיים.

מגורים: עפולה.

המשבר: "במהלך כמה שנים צברנו חובות שהיו מצד אחד כי לא עבדנו בצורה מסודרת ורציפה, מהרבה סיבות ואילוצים. מצד שני החובות הלכו ותפחו בעקבות כישלון עסקי שצבר ריביות וגדל במהירות למימדים עצומים. כל הזמן ניסינו להתייצב בזכות עצמנו אבל הרגשנו שאנחנו טובעים. לא יכולנו להסתכל לילדים בעיניים".

הפנייה למקימי: "למקימי הגענו פעמיים. בפעם הראשונה התהליך היה קצר, ואחת התובנות העיקריות הייתה להפסיק לשלם מה שאנחנו לא יכולים ולהתמודד בינתיים עם מה שכן אפשרי. בו זמנית חלק מהחובות עברו להוצאה לפועל ולטיפול משפטי. זה נתן לנו עוד כמה שנים מורכבות אומנם אבל עם שקט יחסי". לרוע המזל לאחר הרבה גלגולים והתפתחויות התהליך לא צלח כמו שהיה מצופה, ובסופו של דבר משה וחגית הגיעו להסכם נושים שכלל החזר של כ־60 אחוזים מהחובות וסגירה של כל התיקים. כך הגענו למקימי בפעם השנייה".

הפתרון: "אחרי הרבה חשיבה עם המלווה האישית ויחד עם המנכ"ל ישראל ליבמן שהיה מעורב בעצמו במקרה שלנו, מקימי נתנו לנו אופציה לקבל מהם מימון לכיסוי ההליך המשפטי, אבל חשוב מאוד לציין שזה היה בתנאים מאוד מחמירים ורציניים, שגם חייבו אותנו לתהליך. הצעד הזה יצר אצלנו שינוי מאוד גדול שממש רצינו. נלחמנו במשך שנה שלמה כדי לעמוד כמו שצריך בהתחייבות שלנו לתהליך, ומקימי עמדו לצידנו. ברוך ה' הצלחנו עסקית בתקופה הזאת והתהליך הסתיים בהצלחה".

במבט לאחור: "כיום אנחנו עם שני עסקים פעילים וכבר במקום אחר לחלוטין עם ים של תוכניות לעתיד".

תובנה מהתהליך: "אל תתייאשו אף פעם. אף פעם לא מאוחר מדי, גם כשנראה שהמצב ממש ממש אבוד. אנחנו היינו דקה מפשיטת רגל והיום אנחנו במצב הרבה יותר טוב שקשה היה לדמיין שזה אפשרי". וחגית מוסיפה: "הכול תלוי בכם, ביעדים שתציבו לעצמכם ובכוחות הנפש שתחליטו להפיק מעצמכם".

***

שם וגיל: יוסף ורונית, בתחילת שנות השלושים לחייהם.

מקצוע: יוסף סטודנט ורונית מתכנתת.

מגורים: אזור בנימין.

המשבר: "במקרה שלנו זה לא היה בבום. סבלתי מתפקוד נפשי נמוך בבית ובעלי היה אברך ולא היינו מודעים למצב הכלכלי שלנו. גדלנו במשפחות של תלמידי תורה שהסתדרו, לא חינכו אותנו לשים דגש על ההכנסות והתקציב בבית. לקחנו הלוואות כדי לשרוד, וגם המצב הבריאותי גרם להוצאות גדולות וזה היה כמו כדור שלג".

הפניה למקימי: "כשבעלי סיים תואר הוא התחיל לעבוד כמורה, ביקשנו הלוואה מהיישוב והם הודיעו לנו שההלוואה תאושר רק בתנאי שניכנס לתהליך ואז פנינו למקימי".

הפתרון: "פתאום עשו לנו סדר. הסבירו לנו הכול מאל"ף ועד תי"ו. למדנו לעבוד עם ניהול תקציבי וכיום אנחנו יודעים מה יוצא ומה נכנס. לא מבזבזים מעל הפופיק וכלכלית אנחנו מנוהלים ולא זורמים. אין איבוד שליטה. אישית אנחנו כבר לא חסרי אונים. יש פחות מבוכה במכולת והרגשה של ביטחון אישי".

תובנה מהתהליך: "פשוט להתחיל! לקום ולעשות מעשה. ההבדל המהותי הוא שאין שיפוט, אנשים הם בוגרים ונחשבים בחברה ולא רוצים שישפטו אותם, וכאן בשום שלב לא הרגשנו שאנחנו לא בסדר, תמיד יש עם מה לעבוד".