דברים שאין להם שיעור
אישה אחת באה לרבי חיים מצאנז וצעקה לפניו שאין היא מוצאת פרנסה מעבודתה. שאל אותה רבי חיים: "מהי עבודתך?". השיבה האישה: "אני מוכרת תפוחים בשוק, והאנשים אינם רוצים לקנותם ממני". קם רבי חיים ויצא עמה לשוק. עמד אצל דוכן התפוחים של האישה וקרא לעבר העוברים והשבים שכדאי להם לקנות מהתפוחים שבדוכן, כי תפוחים טובים הם. מיד הגיעו קונים רבים לקנות את התפוחים, עד שנמכרו כולם (סיפור זה לקוח מתוך האתר 'זושא', מעובד על פי צבי מושקוביץ, רפאל צימטבוים, כל הכתוב לחיים).
האישה שהייתה במצב כלכלי קשה בוודאי חשבה שהרבי יוציא לה מן המגירה כמה מעות המיועדות לצדקה לעניים ובכך תוכל להאכיל את בני משפחתה הרעבים, אבל הרבי ידע שבכך הוא לא יסייע לה באמת. הוא לא מתעצל ולא חס על כבודו או על זמנו והופך את עצמו לבסטיונר בשוק.
דמיינו את הרבי עם השטריימל והלבוש המיוחד קורא בקול לעוברים ולשבים: "רק היום! רק היום!" (ותדמיינו את זה ביידיש...) כך הוא לא רק מסייע לה להרוויח את פת לחמה לאותו היום, אלא נותן לה גם כלים למכירה, כיצד לשווק את עצמה ואיך לא להתבייש, כך שגם לעתיד לבוא תוכל למכור ולהרוויח בכוחות עצמה.
נדמה שכל אדם או ילד שזקוק לעזרה כלשהי יעדיף פי כמה שניתן לו כלים לפתור את הבעיה בכוחות עצמו מאשר שנפתור בשבילו את הבעיה בעצמנו, אד הוק. ובמצוות הצדקה והסיוע בפרנסה - קל וחומר. תחושת המסוגלות שניתנת לאדם חשובה פי כמה מכסף מזומן שניתן. אולי קל יותר לנותן פשוט לתת כסף. כך הוא חוסך לעצמו אנרגיה וממשק עם הכאב. אבל אם נרצה לעלות במדרגת הצדקה כדאי לנו ללמוד מר' חיים מצאנז שיישם בטבעיות את שמונה המעלות בצדקה של הרמב״ם. ואילו דברים שאין להם שיעור. שנזכה.
שרה ב"ק
אשת תקשורת וראשת המיזמים 'זושא' ו'חכימא' לסיפורי חכמי העם היהודי