עולם של צדקה
יישר כוחו של ארגון 'מקימי' שזה עשור עוזר למשפחות שהסתבכו להשתקם ולנהל כלכלתן בצורה נכונה. וכידוע, רבנו הגדול הרמב"ם כותב שיש שמונה מדרגות בצדקה והגדולה שבהן היא לעזור לעני בצורה כזאת שיעמוד על רגליו ללא צורך בשום סיוע.
תמיד נשאלת השאלה כמה צדקה אדם חייב לתת, כמה חסד, בתורה הדבר אינו מוגדר ואכן הוא קשה להגדרה. הכיוון הוא: מה שהעני צריך לפי כוחו של הנותן, וגם את זה קשה להעריך. לכן קבעו חכמים מעשר, אך מבואר בספר אהבת חסד שזה לבינוניים, העניים ייתנו פחות והעשירים ייתנו יותר.
אבל יש עוד כלל גדול שקצת מוזנח. כידוע חייך קודמים לחיי חברך. שני אנשים הולכים בדרך ורק לאחד יש מימייה, הוא ישתה כדי להגיע למקום מבטחים ולא ייתן לחברו. וכן נפסק בטור שהוא הדין בשאר ענייני החיים, הוא קודם. ואולם, נכון שחייך קודמים לחיי חברך, אבל מותרותיך אינם קודמים לחיי חברך. לא ייתכן שתאכל ריבה ולו אין לחם. לא ייתכן שתיסע ברכב ולו אין נעליים. זה כלל גדול הנמצא בספר אהבת חסד לחפץ חיים, בגוף הספר וגם בהוספות, בערוך השולחן הלכות צדקה, באיגרות בסוף ספר התניא ובשו"ת אורח משפט למרן הרב קוק.
וכבר שאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא: "ואם ה' אוהב את העניים, למה אינו מפרנסם?" ענה לו: שנינצל אנו מהגיהינום (בבא בתרא). אכן עולם בלי צדקה וחסד הוא גיהינום, ועולם של צדקה וחסד הוא גן עדן.
הרב שלמה חיים הכהן אבינר
נשיא ישיבת עטרת ירושלים ורב היישוב בית אל לשעבר