בפעם ה-11 מתקיימת תחרות מלכת היופי לניצולות שואה על ידי מוזיאון ידידי ישראל שחבר לעמותת 'עזר לחבר'. שוחחנו עם שתיים מהמתמודדות המספרות על הרוח המיוחדת שמאחורי האירוע.
יהודית שבתאי מספרת על ההתרגשות הגדולה ועל הזכות להשתתף בתחרות לאחר ש"לא היה לי בחיים כלום והיום אני מחזירה לי מה שלא היה לי בחיים. לא היה לי גן, לא היה לי בית ספר, לא היה לי תיכון ולא אוניברסיטה. ההתרגשות היום מחזירה לי את כל מה שהיה לא היה".
"אני מודה לכל הצוות שעמלו ועשו דברים נפלאים כדי שנגיע לפה. אני מודה לאלוהים שאני חיה ולמדינת ישראל שהיא קיימת בשבילי ובשביל כל היהודים בכל העולם. בלי המדינה הזו לא תהיה לנו יהדות ולא יהיו לנו חיים", היא אומרת. "חוויתי דברים איומים. בתוך חמש דקות לא היינו אנשים ולא חיות. גירשו אותנו בשיירות מוות כדי שנמות בדרך".
מרסל אפשטיין, גם היא ממשתתפות התחרות אך קובעת כי בין המתמודדות אין תחרות של ממש, "כולן מלכות", היא אומרת. "אנחנו עשר מלכות וכל אחת מלכה בפני עצמה. כשזה בא מבפנים ואתה מרגיש שאתה מלך אתה לא צריך את הכתר".
"חשוב שכל העולם לא ישכח שיש ניצולות שואה מבוגרות חיות וקימות הודות למדינת ישראל", אומרת אפשטיים בהתייחס לחשיבות שהיא רואה בקיומה של התחרות. שבתאי מוסיפה תקווה שהמסר לעולם מהתרות יהיה החובה להיות טובים יותר, "שנחווה רק דברים טובים. רע כבר ראינו מספיק", היא אומרת.
דניאל וואיצ'ק, מנכ"ל מוזיאון ידידי ישראל, מספר על המיזם המיוחד והמשמעות הרבה שמאחוריו. "זה אירוע מאוד מרגש ובפעם הראשונה הוא מתקיים בירושלים", הוא מספר ומציין כי המתמודדות מתארחות בדירות של המוזיאון בירושלים.
"ד"ר מייק אוונס, מייסד מוזיאון ידידי ישראל, תורם כבר שנים רבות לניצולי שואה ובפרט לעמותת 'עזר לחבר'. המשמעות בתחרות מאוד גדולה לניצולי השואה. מאוד מתרגשים מהאירוע ומחכים לו כל השנה. הגיעו לכאן מאפרות שמכינות אותן לאירוע, מארחים אותן כאן והם מאוד מתרגשות".
על העבודה עם הניצולות הוא אומר כי זו מאתגרת מאוד, אך עם זאת מרגשת מאוד לנוכח הסיפורים האישיים שעולים בשיחות איתן.