ברכה שילת
ברכה שילת צילום: שניאור שיף

התחלה// נולדה וגדלה בפתח תקווה, "ילדות טובה בעיר נהדרת". ההורים הם אמריקאים שעלו ארצה. "אמא חזרה בתשובה בצעירותה דרך חב"ד בקמפוס בארצות הברית.

שני ההורים התקרבו לחב"ד בילדותי המוקדמת, כך שחונכתי על ברכי האהבה וההתמסרות לרבי. למרות שזה לא היה מקובל באותם ימים, נסענו כל המשפחה יחד אל הרבי מלובביץ', חוויה שחרותה בי עד היום. ההורים גידלו אותנו עם הרבה אמונה ואמון, וזה מה שנתן לי המון כוחות והצמיח אותי לעשייה".

אבא// עוזר קירשנבאום (67). לאחרונה פרש לפנסיה אחרי שנים רבות כאיש מחשבים בכיר באוניברסיטת בר אילן. "אדם ישר, ירא שמיים וגומל חסדים. כל הנדכאים מוצאים אצלו אוזן קשבת, ברמה שהוא נותן אפילו מעבר ליכולתו".

אמא// יהודית קירשנבאום (65). בצעירותה עבדה במרכז צעירי חב"ד בכפר חב"ד. בשלב מאוחר יחסית נולד בן הזקונים, כך שבשנים האחרונות הייתה יותר בבית כדי לגדל אותו. "אישה מאוד טובה וחיובית. אף פעם לא אומרת מילה רעה".

רב־מגזרית// למדה בבית יעקב בפתח תקווה, לאחר מכן בסמינר בית יעקב בתל אביב המכונה שרנסקי. "למדו בו חסידים, ליטאים, ספרדים ואשכנזים. זה חשף אותי להמון מגזרים והיום אני מבינה כמה זה עשה לי טוב".

החצי השני// עוד לפני שסיימה את לימודיה בסמינר הציעו לה להשתדך עם משה שילת, בנו של הרב יצחק שילת, ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים. החתן הצעיר הפך לחב"דניק כמה שנים קודם לכן ותוך זמן קצר נישאו השניים. "תמיד אמרו לי שבגלל שלמדתי בבית יעקב זה יזיק לי לשידוכים, בתכל'ס קיבלתי את הטוב ביותר. מי שהציעה הייתה אמא של חברה טובה מפתח תקווה".

זוג צעיר// השניים קבעו את ביתם בפתח תקווה, אבל כעבור כמה חודשים קיבלו הצעה לעבור לנתניה. "בעלי קיבל הצעה להיות משפיע בישיבת חב"ד המקומית ולי הציעו להיות מורה. אחרי שנה או שנתיים פיטרו אותי, מסיבות של חוסר תקציב. יצאתי פגועה מחדר המנהלת ואז היא אמרה לי משפט שמלווה אותי עד היום: 'תדעי לך, כל דלת שנסגרת – זה אומר שדלת אחרת נפתחת'. באותם רגעים המשפט הזה הרגיז אותי, אבל במבט לאחור היא צדקה. אם היא לא הייתה מפטרת אותי הייתי נשארת שם עד היום. מאותו רגע קפצתי למים".

החלום מתגשם// "מאז שהכרנו, בעלי סיפר לי על החלום שלו: להביא את תורת החסידות ותורת חב"ד למגזר שממנו הוא בא. בשעתו זה היה נראה בלתי אפשרי. הישיבות לא פתחו את הדלת לחסידות, אבל הוא היה ממש נחוש. הוא בנה תוכנית לימודים וביקש ממיטב המרצים והמשפיעים החב"דיים לכתוב את התוכן ולבוא להרצות בעצמם. הוא פשוט התקשר טלפון אחרי טלפון באופן אישי לכל ראשי ישיבות ההסדר וניסה לשכנע אותם להכניס את השיעורים הללו לישיבה. לאט לאט הגיעו ההסכמות".

חסידות על גלגלים// השלב הבא היה מכירת ספרי חסידות בישיבות. "קנינו רכב ענקי, הפכנו אותו לספרייה ניידת ושכרנו נהג שיעבור בכל ישיבות ההסדר. לאט לאט הדברים גדלו וראינו שיש צימאון. המהפכה הדיגיטלית שבה הצעירים חשופים לכל כך הרבה דברים מגדילה את הצימאון הרוחני שלהם והחסידות נותנת לזה מענה. היא לוקחת את הערכים המוכרים בעולם הדתי ונותנת טעם לדברים, מוסיפה בהם רובד עמוק יותר והופכת את החיים היהודיים להרבה יותר כיפיים. אנחנו לא באים לשנות אורח חיים ולאסוף סירטוקים (בגד עליון חב"די – י"א) אלא באים לעזור לאנשים לעבוד את ה' יותר בשמחה, עם יותר אמונה ואהבת ישראל".

משנה מקום// כשהבת הגדולה עלתה לכיתה א', לאחר דילמות לא פשוטות, החליטה המשפחה לעבור לכפר חב"ד. "לאט לאט ראינו שהפעילות מתרחבת לכל חלקי הארץ. כל הזמן היינו על הציר של כפר חב"ד־נתניה. החלטנו שהגיע הזמן לעבור לשם".

יוצאים החוצה// בכפר חב"ד התגוררה המשפחה בבית קטן יחסית לחמישה ילדים. בשלב הראשון, למרות הצמצום, אחד החדרים הוקדש למשרד. "בהתחלה עבדנו שנינו במחשב אחד עם כתובת מייל אחת. מהחדר הקטן הזה תפעלנו דברים גדולים מאוד. כשהבת השישית עמדה להיוולד לא הייתה ברירה אלא לשכור משרד מחוץ לבית. היה מאוד קשה להוציא את הפעילות החוצה, אחרי שנים שהתרגלנו לעשות הכול מהבית. כל ההתוועדויות, מחסן הספרים והפגישות התקיימו בבית. אבל ברוך ה' במהלך העשור האחרון עברנו למשרד קטן שהלך והתרחב, עד שהיום המשרד פועל בבניין של שלוש קומות עם כחמישים אנשי צוות. ברוך ה' גם אנחנו זכינו לבית גדול ומרווח יותר בכפר חב"ד".

זכות הציבור לדעת// עם הזמן התרחבה הפעילות למיזמים נוספים להפצת יהדות בקרב צעירים ברחבי הארץ, חיילים, נוער וסטודנטים. אחד מהם הוא 'מחנה משותף' שפועל כבר עשור בבסיסי צה"ל להעצמה ערכית יהודית בשיתוף פעולה מלא עם הרבנות הצבאית. "שום דבר לא בכפייה אלא יותר בכיוון של זכות הציבור לדעת. יש יהודים שגדלים בארץ ישראל ויודעים מינימום על היהדות שלהם ועל התורה. אנחנו נותנים להם את המידע ומספרים להם את הסיפור. הם כבר בוחרים מה לעשות עם זה הלאה".

כמו בחתונה// מזה כעשור, בשבוע של י"ט כסלו, חג הגאולה של האדמו"ר הזקן המכונה ראש השנה לחסידות, מתקיים פסטיבל ענק של 'צמאה' בבנייני האומה, עם ארבעה עשר מופעים סולד אאוט שבוע מראש. "במהלך השבוע של צמאה אני מסתובבת בבנייני האומה ומרגישה כאילו אני מחתנת את הבת שלי. אני מקבלת את האורחים במאור פנים ושמחה לראות אותם".

שמחה משפחתית// "כל המשפחה עסוקה בזה כבר הרבה חודשים קודם לכן, זה הנושא כמעט בכל שולחן שבת. אנחנו גם מתייעצים עם הילדים אילו אומנים כדאי להביא ואילו סינגלים כדאי להוציא. הילדים שותפים בחשיבה, גם כי הם צעירים ונמצאים בעניינים וגם כי הם חיים את זה".

על הרגליים// "הרגע המדהים בשבילי בצמאה זה כשאני עומדת למעלה בקונסולה ורואה את הקהל על הרגליים עוד לפני שהמופע מתחיל. יש גם רגעים של קדושה והתעלות, כמו בניגון ארבע בבות, ניגון שמסוגל להשפעות ותפילות. לראות אלפי נשים עוצמות עיניים ומתפללות – הכוח של הקהל האדיר נותן גם לי כוח. גם אצלי זה רגע של תפילה על המשפחה והילדים, שנזכה להוביל אותם לחופה בבריאות".

ברכה על הבמה// אחד הלהיטים במופע הוא "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" ששר ישי ריבו. "בכל שנה באופן קבוע אני מקבלת לא מעט צילומי מסך של הבמה שמראים את השם שלי כתוב בענק ומעדכנים אותי בחיוך שהקדישו לי שיר".

העצמה נשית// כל הפעילות מיועדת גם לנשים: בנות אולפנה, חיילות, סטודנטיות ומערך של שליחות, כך שמטבע הדברים היא מרכזת את התחומים הנשיים. "חשוב לי להעצים את הצוותים של השליחות שפועלים עם הצעירות. אני משתדלת לצ'פר אותן מדי פעם ולעשות להן השתלמויות. אם כי יש תקופות, כמו לפני או אחרי לידה, שבעלי נשאר בפרונט ואני לוקחת צעד אחורה".

הנחת// שמונה ילדים. רבקי (21) נשואה למנדי בלוי, רחלי (20), מושקא (18), דבי (17), שטערנא (15), מרים (11), מנדי (8) ושניאור (3).

אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי מאמנת אישית. תחומי הטיפול קיימים בי באופן אינטואיטיבי, דבר שמאוד עוזר לי בחינוך הילדים ובכל התחומים שאני עוסקת בהם בעבודה עם נוער ועם אנשים. גם תחום המשחק מאוד קורץ לי. אולי באיזה גלגול אהיה שחקנית, למרות שהתחום פחות רלוונטי לאישה שומרת מצוות".

במגרש הביתי

בוקר טוב// סדר היום מתחיל בשבע בבוקר והוא כולל את פיזור הילדים לבתי הספר. לאחר מכן "יש ימים שאני במשרד ועוסקת בכל הפרויקטים ויש ימים שאני עסוקה יותר בענייני הבית. מכיוון שבעלי עסוק מאוד, אני אחראית על מה שקשור בתחזוק ותפעול הבית. מדי פעם אוהבת גם לעשות ספורט".

פלייליסט// "כמובן את השירים של 'צמאה'. זאת מוזיקה מאוד משובחת. אני גם אוהבת את המוזיקה הישראלית־יהודית, כמו חנן בן ארי, ישי ריבו, יובל דיין, עקיבא ואביתר בנאי. יש להם מסר מאוד חשוב והם מעבירים אותו מאוד יפה".

השבת שלי// "בשנים האחרונות פתחנו בכפר חב"ד את מדרשת 'מעיינותיך', שבעצם מארחת את כל מי שאנחנו עובדים איתם, בעיקר בשבתות. לכן דווקא בשבת יש הרבה עשייה. מצד שני, אנחנו משתדלים לשמור על השבת שלנו כמשפחה, במיוחד עכשיו כשיש לנו זוג צעיר".

דמויות מופת// כמובן, הרבי מלובביץ'. "גם בעלי הוא דמות מופת. אדם שהצליח לעשות מה שרבים אחרים לא עשו. בזכותו יש לי את האפשרות לפעול כל כך הרבה".

מפחיד אותי// מצב הזהות היהודית במדינה. "הוא די מיטשטש ונהיה לא ברור. מי יודע לאן זה ילך".

משאלה// "שאזכה לביאת משיח, ולא כקלישאה. ההורים שלי גידלו אותי על הציפייה למשיח, במיוחד אבא שלי, ואני ממש מתפללת שהוא יזכה לראות את המשיח".

כשאהיה גדולה// "להיות אמא וסבתא טובה ולתת מענה לצרכים של הילדים והמשפחה, ויחד עם זאת להגיע לכל הצעירים בישראל. פרט לכך, להגשים את הפרויקט שאני חולמת עליו הרבה שנים ועובדת עליו כבר שנתיים עם חברה טובה בתחום טהרת המשפחה בישראל, שמטרתו להפוך אותו למצווה טרנדית ומגניבה שכל אחת תרצה לקיים".

yosefpr@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו