יאיר יעקבי
יאיר יעקביצילום: שלומי יוסף

יום הולדתו של בני בכורי חל בתחילת תשרי, אז באופן טבעי, כשהגענו לטבורו של כסלו הנוכחי החלטנו רעייתי ואני שהגיע הזמן באמת לשבת לדסקס קצת בנוגע לחגיגות יום הולדתו האם מתי וכיצד.

"טוב מאוחר מאשר לעולם לא", פתחה אשתי את הישיבה הזוגית.

"טוב מעולם לא מאשר מאוחר", הצעתי חלופה רק כדי לוודא שמיצינו את כל האפשרויות.

להגנתנו צריך לומר שמאחר שעברנו דירה בקיץ, חשבנו שיהיה זה נכון לחכות קצת עם חגיגות יום ההולדת עד שהילד יתאקלם. מה היה התירוץ שלנו בשנה שעברה לאותה דחיינות בדיוק? רק השד יודע.

כאן צריך לומר שאם זכרוני אינו מטעני, כל חגיגות ימי ההולדת שלי כילד היו בחיק המשפחה, וכל הקונספט הזה של להזמין חברים כדי שישמידו את הבית תוך שהם שרים "בידיים ברגליים" זר לי לחלוטין. אבל כשהגלים מתחזקים הטבעים משתנים ובאמת בימינו אנו מי שלא חוגג יום הולדת במחיצת חבריו, יש ספק מבחינה הלכתית אם יצא ידי חובת יום הולדת ולפי חלק מהשיטות הוא נמצא בסכנה להישאר כיתה.

אחרי ישיבה סוערת סיכמנו אני ואשתי שעומדות בפנינו שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא להזמין את כל הכיתה אלינו הביתה ולנסות לבדר אותם בעצמנו במשך שעתיים באמצעות מיני משחקים הנהוגים בימי הולדת כדוגמת חבילה עוברת, נשיאת ביצה על כפית ונשיפה בקש על במבה. האחרון הוא משחק סדיסטי במיוחד ומקורו ככל הנראה בשבי האמריקני בווייטנאם. במקום לתת לילד את הבמבה אתה אומר לו לנשוף עם קש כדי להרחיק אותה ממנו. התעללות.

האפשרות השנייה הייתה כמובן לחסוך מאיתנו את כל הטררם ולא לחגוג לילד יום הולדת בכלל, זאת בשאיפה שדווקא היעדר חגיגת הולדתו יעורר אצלו דרייב להצלחה מתוך צמא בלתי פוסק לאישור. אילון מאסק למשל מעולם לא חגג יום הולדת עם חברים. אחרת איך אתם מסבירים את האובססיה שלו להגיע למאדים? מדובר בבנאדם שיעשה הכול כדי שיציינו את היותו. בילי בראונשטיין לעומת זאת תמיד חגג יום הולדת עם חברים ומי מכיר אותו היום? בדיוק, אף אחד. למה? כי לא היה לו דרייב להצלחה וגם כי המצאתי אותו הרגע.

אשתי באופן לא מפתיע תמכה באופציה מספר אחת. כמובן שבחזונה האומנותי מי שיוביל את ההפעלה יהיה אני.

"אתה הרי הפרפורמר בינינו", היא הקניטה אותי, "תעשה להם הופעה".

"נו ואת הקלינאית תקשורת שמתמחה בגמגום בינינו", החזרתי לה בחדות המפורסמת שלי, "תעשי להם טיפול מרוכז לשיפור שטף הדיבור".

באופן אירוני את המשפט האחרון אמרתי בגמגום. מה שהיה ברור זה שאף אחד מאיתנו לא מעוניין לקחת על עצמו את המטלה.

אבל אז, דווקא ברגע השפל, היכה בי רעיון. יש אפשרות שלישית.

"מאמי אנחנו נביא קוסם", בישרתי לאשתי.

"מה הקשר קוסם?"

"הילד אוהב קסמים, נביא קוסם. זה גם יעיף לילדים את המוח וגם יעביר לנו שעה מהמסיבה כמו כלום".

"אבל זה נורא יקר קוסם", היא הקשתה.

"נשמה", אמרתי לה, "אי אפשר לשים כסף על חוסר הרצון שלי לבדר בעצמי חמישה עשר ילדים בני שמונה".

אשתי לקחה רגע לשקול את העניין.

"וזו לא בעיה מבחינה הלכתית, קוסמות וזה?" היא שאלה לבסוף.

"אז נסקול אותו אחרי ההופעה ונשרוף עוד עשר דקות, מאמי, את מפספסת את הפואנטה. אנחנו נעשה אאוטסורסינג ליומולדת הזה וכולם יהיו מרוצים".

היעקבינית נאלצה להסכים שמדובר בהברקה ואני הזדרזתי להתקשר לידידי משכבר גל, שניחן בכישרונות כה רבים שאין לי אלא להסיק שאיפשהו בעולם מסתובב בנאדם שלא טוב בכלום סתם כי היקום צריך לאזן את עצמו.

"אני צריך שתעשה לי קסם", ניגשתי ישר לנקודה, "אני צריך שתעלים לי שעה מהאירוע באמצעות קסמים".

"אבל אתה בעצמך פרפורמר", הוא אמר בבלבול.

"ואשתי קלינאית תקשורת, נו שכוייח לכולנו יש מקצועות", סתמתי את הדיון וקבעתי תאריך.

יום ההולדת הגיע לבסוף, ערכנו שולחן, קישטנו את הבית בבלונים הזולים ביותר שמצאנו ובאמת אני די משוכנע שניקבתי את הריאה תוך כדי ניפוח.

"זוכרת נובמבר, בלונים בלונים בתקרה", חייכתי לאשתי בשארית כוחותיי ונשכבתי לנוח.

הילדים הגיעו בזמן ועם כל הרבאק שאפשר לצפות מילדים שאין להם ילדים משלהם.

לזכותם ייאמר שהם התבררו כאוסף ילדים מתוקים שבאו להרים. הם פרגנו ליעקביני הקטן, שרו לו, נשאו אותו על כפיים וניסו להוציא ממנו אילו מהעמודים בבית הם תמך ועל אילוה אפשר להתפרע.

אחרי משחק בינגו קצר בהנחיית ילד היומולדת, הגיע גל הקוסם ותפס פיקוד על כל האירוע. אשתי ואני ישבנו בצד במזגן בעוד הוא מהפנט את הזאטוטים במיטב הכישופים ותעלולי הקלפים שיש לעולם הזה להציע. אני אפילו ביקשתי שהוא ינסר איזה ילד מסוים לשניים אם אפשר, אבל אשתי סימנה לי שזה פחות לעניין.

האירוע הוכתר כהצלחה, ילד היומולדת היה מבסוט, אנחנו לא הזענו לרגע וגל הקוסם הצליח לחמוק מסקילה ברגע האחרון אחרי שהצהיר מפורשות שמדובר באחיזת עיניים ושאין שום דבר בעולם מלבד קודשא בריך הוא. אז פרגנו לו פיצה במקום.

מה שלא לקחנו בחשבון הוא שעם תום האירוע ניגש אלינו היעקביני השני במספר וביקש שגם ביום ההולדת שלו נביא קוסם. אשתי ואני הסתכלנו זה על זה מתוך הבנת העלות של שיטת העבודה הזאת.

"ביומולדת שלך אתה תעשה את הקסמים", הסברתי לו בהתלהבות.

"באמת?" הוא התלהב.

"בטח", אמרתי, "אתה הולך להזיז במבה עם קש".

[email protected]