הרב יצחק נריה
הרב יצחק נריהצילום: קובי הר צבי

באחת השיחות שלי עם סבא זצ"ל בערוב ימיו הוא אמר לי משפט שחרות עד היום בזיכרוני. הוא פנה אליי ושאל אותי: "אתה יודע במה אני גאה?". לשמוע את סבא פותח משפט באופן הזה היה בשבילי הפתעה מוזרה.

סבא? אדם שהיה כל כך צנוע מודיע שהוא גאה? מיד הסתקרנתי ושאלתי אותו במה הוא גאה. תשובתו הייתה: "אני גאה בזה שהתלמידים שלנו אינם עוקצניים ובעיקר אינם ציניים". באמירה "התלמידים שלנו" לא הייתה הכוונה רק לתלמידי כפר הרואה, אלא לכל הציבור הדתי־לאומי שסבא אהב כל כך וראה כבניו ותלמידיו.

המשפט הזה של סבא זצ"ל בגנות הציניות הוא תורה חינוכית שלמה. שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד, ובפרט שאני סבור שסבא רצה להעביר מסר משמעותי במילים אלו. גדולי ישראל התחבטו כיצד לחנך, חכמי אומות העולם דנו בזה, חוברו ספרים, הודפסו קונטרסים ונשברו קולמוסים. אף הרב קוק זצ"ל חיבר איגרת חינוך ובה הוא מפרט שמטרת החינוך לעשות אדם טוב וישר ולא רק להכשיר אותו למלחמת החיים. אבל אחרי כל המאמצים והספרים, פעמים רבות החינוך אינו מצליח והמידות הטובות לא נדבקות לנפש האדם אם ישנה ציניות. כמו שכותב הרמח"ל שיש מגן משוח בשמן שכל חץ שפוגע בו מחליק ממנו והלאה, כך היא הציניות, שום דבר לא חודר אותה.

לפעמים אדם מפתח אותה מתוך מגננה, אבל היא הגנה רעה. היא גורמת לאדם לא לשמוע, ואם כבר שמע אז הוא לא מקבל. בפרט בגלל זלזול באדם האומר, ותחושה שהוא החכם מכולם. עוד סיבות מגוונות נוספות גורמות לו לאדם הציני להשתבלל בתוך עצמו ולחוש עילאי ומתנשא. ומי יאמר לו מה תפעל?

לעומת הכוח המשחית של הציניות, ניצבים דברי הרמב"ם שלימד אותנו "לקבל האמת ממי שאמרה" ואפילו מנוכרי, וזה לשונו בהקדמה לאבות: "ודע, כי הדברים שאומר בפרקים הללו ובמה שיבוא מן הפירוש אינם עניינים שחידשתים אני מליבי, ולא פירושים שאני המצאתים, אלא הם עניינים מלוקטים מדברי חכמים במדרשות ובתלמוד וזולתו מחיבוריהם, וגם מדברי הפילוסופים הראשונים והאחרונים, ומחיבורי הרבה מבני אדם, וקבל האמת ממי שאמרו".

יום אחד פגשתי את סבא בשמחה יתרה, שאלתי אותו לפשר השמחה. הוא הצביע על מכתב שהגיע אליו ובו בחור ישיבה מהזרם החרדי מודה לו בחום על ספרו. סבא התמוגג, אילו מידות נעלות יש לבחור הזה שקרא, נהנה, ישב וכתב והשקיע. ובפרט שלמרות שהוא שייך לזרם החרדי קיבל האמת ממי שאמרו, ואף הודה לו על כך.

היכולת להוריד את הראש מפני האמת באשר היא איננה רק תכונת אופי, היא נשמת אפה של הציונות הדתית. ישנה אמת אלוקית גדולה, הקב"ה התחיל לגאול את עמו, עם ישראל שב הביתה אחרי אלפי שנות גלות. אור הישועה זורח ואנחנו כולנו נקראים לפעול עם א־ל. כאשר חותרים לקבלת האמת, ומוכנים בענווה להקשיב, האמת האלוקית מופיעה גם היא. מאידך גיסא, האדם הציני יעמוד מול המציאות בלי לתת לאמת הגדולה לחדור לתוכו. הציניקנים מעדיפים להיות שקועים בעולם שלהם, להסביר לעצמם בפלפולי הבל למה הם בסדר, ובלבד שלא יצטרכו להודות בענווה שהם לא מושלמים והאמת רחוקה מהם ומכליותיהם.

יש בציבור שלנו מידות תרומיות נפלאות. אפשר לבוז לנו שיש לנו מוח קטן, אפשר לדרוך עלינו כציבור ולרמות אותנו בפוליטיקה קטנה או גדולה, אבל הסכנה הגדולה היא אחרת לגמרי. עלינו לדאוג שאף אחד לא יהפוך אותנו לאנשים מרירים, ספקנים וציניים. לב טהור ברא לי אלוקים, כך מתפלל דוד המלך, וכך אנחנו מתפללים לשמור על טהרת הלב ועל התום הילדותי גם בגיל מופלג, ולדעת שאין סוף לטוב שאפשר וצריך להביא לעולם. הדברים של סבא הם ציווי וצוואה: עלינו לשמור על המידות הטובות וסופו של הטוב לנצח.

הכותב הוא נכדו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, ראש ישיבת תורה בציון ויו"ר קרן אחד לאחד