באחד השירים הפחות מפורסמים בספרו 'כוכבים בחוץ' כתב אלתרמן חרוז מפורסם מאוד: "ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפה כמוה". בין אם השיר מדבר על תל אביב ובין אם מדובר על סתם עיר בחורף, השורה הזאת הפכה להיות ידועה כל כך משום שהיא מבטאת היטב תחושה פנימית שרבים מרגישים ואינם יודעים להגדיר במדויק. נקרא לה "פרדוקס המודעות".
פרדוקס המודעות בא לידי ביטוי היטב בשיחה עם הורים טריים. הורה גאה המספר על מעללי יוצאי חלציו בגאווה הוא אחד הדברים המעייפים ביותר (אלא אם השומע הוא סבא או סבתא).
אז מדוע פרדוקס? משום ששני סוגי ההורים האחרים בעייתיים באותה מידה. הורה מודע מאוד, שיודע שילדיו הם אומנם ילדיו אך הם כנראה לא איינשטיין וטורח להזכיר להם כל הזמן כמה הם רגילים, מועל בתפקידו. אבל גם הורה שמשוכנע שהבן שלו באמת איינשטיין מועל בתפקידו ההורי. ילדים שגדלים בבית שבו הם המלכים, החכמים, הצודקים, לא גדלים להיות הגרסה הכי טובה של עצמם, בלשון המעטה. חוסר המודעות בעייתי בדיוק כמו המודעות עצמה. זהו פרדוקס המודעות על קצה המזלג ויש לו ביטויים בתחומים רבים ומגוונים הרחוקים מרחק רב מהורות ושיחות על זאטוטים.
אלא שלמרות שקל להסביר את הפרדוקס, קשה מאוד לחיות אותו. יתר על כן, אנשים שמבינים היטב את הפרדוקס כשמדובר באחרים, לא תמיד יודעים להבין את מוסר ההשכל שלו הנוגע אליהם. ממש באותו האופן אנשים גם מתקשים להבין כיצד הפרדוקס הזה עובד שעות נוספות ברמה הציבורית.
תפיסה עצמית של מגזר או קבוצת אוכלוסייה עלולה ליפול למלכודת שתוארה לעיל. החברה הישראלית סבלה ועודנה סובלת מקבוצות שראו את עצמן בעלות פריבילגיה וזכות מייסדים בשל היותן טובות יותר או נבחרות. אך החברה הישראלית סובלת לא פחות מאוכלוסיות ופלגים רבים שרואים עצמם נחותים וחסרי משמעות או חשיבות. בדיוק כפי שראינו לעיל – סכנות המודעות אינן פחותות מסכנות חוסר המודעות. אם נחזור לשורה של אלתרמן, או מוטב אפילו לשלמה המלך בספר משלי, אשר מספר כי אכן רבות בנות עשו חיל, אך את, דווקא את, עלית על כולנה.
השורה של אלתרמן הפכה להיות כה מצוטטת, משום שכולם מרגישים את פרדוקס המודעות, אך לא יודעים מה לעשות איתו. פתרון פרדוקסים תמיד מצריך גם הומור או קריצה, ואלה נמצאים במנות גדושות בשורותיו של אלתרמן. האמירה המודעת, אך בעלת ההומור, מצליחה לומר את שני הדברים גם יחד, משום שהוא הצליח לנסח את פרדוקס המודעות לא רק באופן שלילי אלא גם באופן חיובי.
מדוע האמירה החיובית כה קריטית? משום שלא ניתן לשנות, לקדם או להוביל חברה בלי מצוינות, בלי עילית. העולם העשיר והמגוון שבו אנו חיים מלמד אותנו שיש צורות שונות ומגוונות של עילית, עילית בספורט ועילית בתורה, עילית בחסד ועילית בתעוזה. אבל עצם העובדה שיש פסגות שונות שניתן לכבוש לא הופכת את העולם להיות מישור שטוח וחד-גוני. תפיסה ערכית שאינה מציבה פסגות אלא משטחת את המרחב על מנת להכיל וללטף את כולם אולי מצטלמת יפה, אך בסופו של דבר מיטיבה בעיקר לתחושה האישית של המצולם בטפיחה עצמית על השכם.
רצון אמיתי בשינוי חייב להכיל כיוון, מודל לחיקוי, פסגות שיש לכבוש. אי אפשר להעפיל לפסגות ולפרוץ דרך בלי מחירים אישיים וקבוצתיים, כמו גם בחירה של קהילות, ארגונים, תנועות ואפילו חברות מסחריות בהתנהלותן בדרך לפסגה. ככל שמדינת ישראל תתברך ביותר פסגות, כך האוויר יהיה צלול יותר.
הכותב הוא מזכ"ל תנועת הנוער עזרא