הרב ארל'ה הראל
הרב ארל'ה הראל צילום: עופר עמרם

אדם גדול, דרכו של עולם שאין איש אחד עומד על טיבו ומכיל כל גדולתו. רוחב הדעת והיקף הנשמה של אנשים גדולים אינם יכולים להצטמצם בתלמיד אחד, ממשיך אחד, מנחיל מורשה אחד. אומנם למשה רבנו ע"ה היה יהושע בן נון אחד, נער אשר לא ימיש מן האוהל, אבל הוא עצמו כבר מסר לזקנים, לרבים, והם מסרו לחכמים, שוב רבים, וכן הלאה. גם לרבי עקיבא, גדול התנאים וגדול המורים, היו חמישה תלמידים, וכבר שני דורות לפניו מלמדת אותנו המשנה בפרקי אבות (ב, ח) ש"חמישה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי", ומפרש הרשב"ץ: "בלא ספק כי אלפים תלמידים העמיד... ולא מנה אלא הגדולים שנמסרה הקבלה אליהם".

המשנה אף ממשיכה ומתארת את תכונותיהם השונות של כל אחד מהתלמידים הללו, בבחינת הנקודה החזקה שלו, שאותה העביר הלאה מתורת רבו.

גם במסורת החסידית אנו מוצאים סיפורים דומים על צדיק שמחלק את תכונותיו בין תלמידיו, כגון מה שמסופר על רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל, אבי החסידות הפולנית, שכשהגיעה שעתו להיפטר מן העולם סמך את ידיו על ראשי תלמידיו, ולארבעה מהם הקרובים ביותר העביר מכוחו הרוחני: לחוזה מלובלין נתן את הכוח של מאור עיניו, למגיד מקוז'ניץ נתן את כוחו שבלב, לרבי מנחם מנדל מרימנוב נתן את כוח הנשמה שבמוח ולרבי מאפטא נתן את כוחו שבפיו.

אחד היה אברהם

אור יחיד ומיוחד במינו היה רבנו הגדול, הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל. אך למותר יהיה להאריך בכך, הדברים הרי ידועים וגלויים לנגד כל העמים – גדלותו בכל מכמני התורה, צדיקותו ופרישותו, ומעל הכול יכולתו המנהיגותית וראייתו את אור הגאולה אשר זורח על עמו בארצו, שבה היה כמעט היחיד בדורו, הרי הן מן המפורסמות. שליח ההנהגה האלוקית אשר שלחו למחיה להחיות עם רב בעקבתא דמשיחא, למען ילך האור הגדול הזה לפני המחנה ויורנו את הדרך אשר נלך בה.

אך האור הגדול הזה נסתלק מעמנו בשיא כוחו, בהגיעו לשנתו השבעים בלבד, והשאיר אותנו כאן לאנחות. הראי"ה עלה לגנזי מרומים לפני השואה והקמת המדינה, וכל האירועים העצומים שהתרחשו בתקופה שלאחר פטירתו, כמעט לפני מאה שנים, צריכים פשר. ואת הפשר הזה העבירו אלינו תלמידיו הגדולים. חסד ה' על עמו אשר לא עזבו, וזיכה את הדור הקודם בתלמידים נאמנים, רבים וטובים אשר דלו והשקו לנו מתורת רבם הגדול.

אלא שכאמור, לא דרך צינור אחד עוברת תורה כה גדולה. תורה כזאת מתפזרת לניצוצות ומגיעה אלינו מכיוונים שונים. הכיוונים משלימים זה את זה, וכדרכו של עולם לעיתים מציגים גוונים שונים במעט היוצרים מעין מחלוקת בין התלמידים. כמובן, אצל תלמידי רבנו זכינו שמחלוקת זו הייתה מחלוקת לשם שמיים, וכולם יחדיו עשו שכם אחד למען מטרת העברת הלפיד הלאה לתלמידיהם ולבני הדור שלנו כולו. אשרינו, אשרינו שזכינו לזה. זו מתנה אלוקית גדולה שאיננה מובנית מאליה.

וכעת, כאשר אנו מצויים כבר כעשרים שנה אחרי הסתלקותם של האחרונים שבתלמידיו הגדולים, הגיע הזמן להסתכל על הדור במבט כללי ובפרספקטיבה של דור שלם אשר גדל על ברכי רבותינו, אשר עיצבו את הדור והשפיעו עליו השפעה שלא ניתן לשער את היקפה. השפעתם איננה רק בבית המדרש אלא גם מחוצה לו, על העם שבשדות, על הציבור הציוני-דתי כולו. הם יצרו חברה חדשה וכל אחד מהם בנה בתוכה נדבך מרכזי. נכון, כולם היו גדולים בכל התחומים, אבל כמעט תמיד אפשר לראות את העמוד המרכזי שעליו נשענת תרומתם לציבורנו.

לענ"ד, אלו הם שבעת הרועים מנחילי מורשת רבנו הגדול (סדר הרשימה נקבע על פי תאריכי הלידה של הרבנים): מורנו הרב יעקב משה חרל"פ; מורנו הרב דוד כהן, הנזיר; מורנו הרב צבי יהודה; מורנו הרב ישעיהו שפירא, האדמו"ר החלוץ; מורנו הרב יצחק אריאלי; מורנו הרב שאול ישראלי, ומורנו הרב משה צבי נריה.

הבה נעיין בכל אחת מהדמויות ונראה מה עמוד המסורה שהעבירה אלינו.

הרב חרל"פ: תורת הקבלה

הרב חרל"פ היה תלמיד חכם מופלג שנודע כפוסק וכראש ישיבת מרכז הרב, אשר כמעט כל רבותינו גדולי הדור שאחריו היו תלמידיו. אבל אין ספק שהמעביר הגדול של תורת הקבלה של הרב אלינו הוא הרב חרל"פ. הרב חרל"פ היה מגדולי המקובלים שבדור, כידוע, וספריו מכילים בתוכם תורות קבליות עמוקות, מסודרות, עם התייחסות רלוונטית לדורנו.

אומנם בצעירותי, כאשר ישבתי לפני תלמידו הגדול הרב יוסף לייב זוסמן זצ"ל, שמעתי ממנו שהרב חרל"פ קיבל את עיקר תורת הסוד מחכמי המקובלים הספרדים שחיו בירושלים בדורו, אבל אמרתי לו שזכיתי לשמוע מסבי זצ"ל, ר' שלמה זאב גולינסקי זצ"ל, ששמע מהרב חיים יהודה ליב אוירבאך זצ"ל (אביו של ר' שלמה זלמן זצ"ל), ראש ישיבת המקובלים 'שער השמיים', שאת עיקר תורת הקבלה למד הרב חרל"פ מהראי"ה, ורק את פרטי הדברים שינן עם חכמי הקבלה הירושלמיים.

לראי"ה הייתה תורה קבלית עמוקה ומקורית, כפי שיודעים היום כולם מעיון עמוק בכתביו, ותורה זו עברה אלינו בעיקר דרך תלמידו הגדול – הרב חרל"פ. הראי"ה ראה בלימוד תורת הסוד אחד מעמודי התווך לבניין התורה בדור הגאולה, ואשרינו שזכינו שתלמידו הגדול העבירה אלינו.

הרב הנזיר: הפילוסופיה

כאן הדברים ברורים הרבה יותר – הרי הוא הוא העורך העמוק של תורתו הפילוסופית של הראי"ה המצויה בכרכי אורות הקודש. הווה אומר, את הפילוסופיה של הראי"ה העביר אלינו הרב הנזיר. מי כמוהו היה מתאים לתפקיד זה, הוא אשר בעצמו מילא כרסו (חוץ מש"ס ופוסקים, כמובן) גם בכל חוכמת ההוגים הראשונים והאחרונים ואף בחוכמת הפילוסופיה של חכמי אומות העולם היה בקי מאין כמוהו?

הרב הנזיר השקיע את כל חייו במפעלו הגדול – עריכת תורת הראי"ה כשיטה (כמבואר בהקדמתו לאורות הקודש). אילולי הוא, מי יודע אם היינו זוכים בכלל להנחלת המבנה הזה, המערך הכולל הזה, של הגות מקיפת כול הנוגעת בכל תחום של מחשבה, נותנת מענה לכל שאלה ומתמודדת עם כל אתגר!

הרב צבי יהודה: ההגות הגאולית

בנו יחידו של הראי"ה, אשר התבטא עליו בעצמו ש"הוא, תודה לד', הוא כמעט האחד עמי, המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב שיח נשמתי" (אגרות הראי"ה), הוא כמובן עמוד האש ההולך לפני המחנה, ומנחיל לנו מורשה את הגותו הגאולית של אביו – בבחינת "משמיע ישועה", מלמדנו ומאיר נתיבותינו להתבונן באור הישועה הזורח עלינו בדור מורכב של אור וחושך המשמשים בערבוביה.

הרב צבי יהודה הקים עולה של התורה הגואלת – ויישם את תורת אביו לתוך מציאות חדשה שנולדה יותר מעשור אחרי פטירתו, הלוא היא מדינת ישראל. מי היה מדריכנו במבוכי ונפתולי דרכי הגאולה אילולא הוא, אשר העמיק חקר במשנת אביו ובעיקר באורותיו, ויישם את התיאוריה בתוך המציאות. נמצינו למדים שהרצי"ה הוא מנחיל תורת יחסנו לארצנו, עמנו ומדינתנו לאור תורת אביו.

האדמו"ר החלוץ: תורת עבודת הארץ

כאן יהיו אלו אשר יתמהו – וכי כה גדול היה האדמו"ר החלוץ בהנחלת מורשת הראי"ה? רק לא ידעו ולא התבוננו שהראשון כמעט להוציא את כתבי הראי"ה לאור עולם היה האדמו"ר החלוץ, כאשר ערך (לבקשת הראי"ה) את ספרו 'ארץ חפץ', ולא משה ידו מידו מאז שעלה לארץ ועד פטירתו.

האדמו"ר החלוץ הנחילנו את משנת תורת עבודת הארץ מבית מדרשו של הראי"ה. הוא הגבר הוקם עול לבנות את תורת ההתיישבות, את משנת תורה ועבודה אשר את שורשיה ינק מהראי"ה, כפי שניתן לראות בין בתרי כתביו. משנה זו השפיעה עמוקות על דור שלם, ובעצם גרמה למהפך של ממש - כאשר היא הכילה את ההפכים וחינכה רבבות על היכולת לשלב בין הקודש לחול, בין לימוד תורה לעבודת האדמה והמשרד.

כל המאפיינים הסוציולוגיים של הציבור הציוני-דתי מושתתים עליה – ישיבות תיכוניות, ישיבות הסדר, וכל מערך השילובים המאפיין ומייחד את ציבורנו (כמובן, בתנאי שאכן ההשתלבות הזאת באה מתוך מחיבות מלאה לקודש ולא מתוך היפוך הפירמידה, של התמקדות בחול תוך כדי נתינת מקום דל לקודש, כפי שלצערנו קורה. אנו מתכוונים לשיטה בטהרתה, המושתתת על מעיינות נביעתו של הראי"ה ואשר אותה בנה ועיצב האדמו"ר החלוץ).

האדמו"ר החלוץ, מעצם טבעו כבן למשפחת מנהיגים חסידים גדולים, חיבר אף בין תורה הראי"ה ובין עולם החסידות והאיר את עינינו בתחום זה.

הרב אריאלי: הלמדנות

הרב אריאלי זצ"ל, אשר כיהן כמשגיח רוחני בישיבת מרכז הרב מיום הקמתה והיה חברותא של הראי"ה במשך כשני עשורים, הוא מנחיל משנתו הלימודית של הראי"ה – דרך הלימוד הייחודית אשר הראי"ה מסר נפשו עליה, דרך "בניין התורה לדורות" כפי שהוא עצמו כינה אותה, הדרך המחברת את הנפרדים לדבקים: התלמוד והפסיקה, דרך ההלכה הברורה ובירור ההלכה.

הראי"ה ראה בחזון הזה את אחד מעמודי התווך של משנתו, הן ברמה המעשית - ככלי לגדל תלמידי חכמים שלומדים בדרך הנכונה, והן מבחינה הגותית ופנימית - כדרך לחיבור העולמות שנפרדו בגלות כחלק מתהליך הגאולה. הרב אריאלי היה שותפו היומיומי של הראי"ה ללימוד וכתיבת ההלכה הברורה על כל הש"ס, והוא זה שהקדיש את חייו למפעל האדיר של כתיבת 'עיניים למשפט' - על שני חלקיו, הקצר והארוך – יישום חזונו של הראי"ה בחיבור התלמודים להלכה.

לצערי התקשו בתי המדרש שקמו והלכו לאורו של הראי"ה להיבנות על בסיס גישה זו, משלל סיבות, ובעיקר מפני שהם נבנו על ברכי תלמידי חכמים שגדלו בישיבות ליטא והיו רחוקים מאוד מדרכו של הראי"ה בלימוד. כיום, ב"ה, מתחילה התעוררות ליישום הדרכתו של הראי"ה בבתי מדרשותינו, והנר המאיר את מחשכי הדרך הזאת הוא הרב אריאלי וספריו.

הרב ישראלי: המורשת ההלכתית

אומנם הרב ישראלי, וכמוהו גם חברו הרב נריה, לא זכו ללמוד אצל הראי"ה שנים רבות, אבל בואו לא נשכח שגם רבי חיים ויטאל למד אצל האר"י ז"ל כשנתייים, ור' חיים מוולוז'ין למד אצל הגר"א כשנה, כך שלא הכמות קובעת אלא האיכות.

הרב ישראלי הנחיל לנו את מורשתו ההלכתית של הראי"ה, את דרך הפסיקה שלו ובעיקר את משנת התורה והארץ שלו – פסיקה הלכתית ארץ-ישראלית, בהלכות מדינה וכלל, הלכות ציבור ומלכות. הוא היה זה שעורר את הציבור הרבני כולו לעיסוק זה, ומכוחו וכוח-כוחו נוצרה כאן ביובל השנים שלאחר קום המדינה תורה שלמה המתמודדת עם הלכות שלא נידונו אלפיים שנה – צבא וכלכלה, רפואה וחינוך, חקלאות ועלייה, דיינות לאומית ועוד ועוד.

בספריו הוא בונה בניינים המושתתים על יסודות שלמד, בכתב ובעל פה, מרבו הגדול הראי"ה, ואותם הוא מעביר אלינו ואל תלמידיו הרבים אשר פזורים היום בכל רחבי ארצנו בכל תפקיד אפשרי. הווה אומר, משנת הפסיקה של הראי"ה, שימש הוא לה צינור מרכזי.

הרב נריה: העולם החינוכי

אחרון אחרון חביב, האוהב והאהוב, המאיר לארץ ולדרים עליה במאור עיניו וטוב ליבו, בונה עולם החינוך הציוני-דתי ומגדולי מפיצי תורת הראי"ה (והתורה בכלל) בארצנו בדור האחרון. מי שבעשר אצבעותיו הקים את הישיבה הראשונה, האולפנה הראשונה, היה שותף מרכזי בהקמת ישיבות ההסדר והישיבות הציוניות בכלל, השפיע על עיצוב תנועת הנוער בני עקיבא, ולא בכדי מכונה "אבי דור הכיפות הסרוגות".

פרט למפעלו הביוגרפי, ככותב תולדות חייו המרכזי של הראי"ה וכמוציא לאור של חלק מכתביו (משנת הרב ואורות התפילה), הרב נריה השפיע השפעה חינוכית כבירה על הדור. הוא זה שלימדנו לאהוב כל תלמיד, לשיר איתו ולרקוד עמו, ויצר בעצם עולם שלם של יניקה מההווי החסידי לתוך בתי המדרש שלנו. כל מה שמובן לנו מאליו היום היה חלק ממהפכה חדשנית שהרב נריה הוביל לפני עשורים. הווה אומר, את משנתו החינוכית של הראי"ה זכינו לקבל ממנו.

כמובן, כל האמור הוא טיפה בים, וראוי היה להרחיב עוד על כל אחת מהדמויות הענקיות הללו, על קשריה עם רבנו הגדול ועל השפעתה בהנחלת מורשתו. אבל לעת עתה, כשאנו מצויים בתווך בין יום פטירת הרב חרל"פ ליום פטירת תלמידו הגדול הרב נריה, ראוי היה לנו להעמיד לנגד עינינו את רבותינו שבארץ ישראל, עמודי האש אשר הלכו לפני המחנה, ולהודות לה' יתברך על אשר עמד ושתלם בדורנו. יהי זכרם ברוך, וברוך הוא שבחר בהם ובמשנתם.

הכותב הוא ראש ישיבת 'מוריה' בגבעת הקטורת

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו