האם סער ישתף פעולה עם שקד ורוטמן? איילת שקד וגדעון סער
האם סער ישתף פעולה עם שקד ורוטמן? איילת שקד וגדעון סער צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90

1

עם היוודע הרכבה המסתמן של ממשלת בנט-לפיד-עבאס, אחד הנושאים שהדירו שינה במחנה היהודי-לאומי היה הרכבה הצפוי של הוועדה לבחירת שופטים.

במערכת יחסי הכוחות שנוצרה בישראל בין הרשויות השונות, שופטי בית המשפט העליון מחזיקים בכוח שלטוני שאינו נופל מכוחה של המערכת הפוליטית הנבחרת, ולעתים קרובות אף עולה עליו. פעם אחר פעם מתערבים שופטי בג"ץ בהחלטות הממשלה והכנסת. הם קובעים את המותר והאסור בהתנהלות רשויות המדינה השונות, מבטלים או מאשרים את החלטותיהן, ומסמנים גבולות מאוד ספציפיים שתוחמים את יכולת התמרון המצומצמת שהם מותירים לרשות המחוקקת והמבצעת. כדי להבין למשל עד כמה מקשות החלטות בג"ץ על שמירת ביטחון המדינה, די להיזכר בכך שראש הממשלה רבין העדיף למסור את המאבק בחמאס לקבלן המשנה יאסר ערפאת מתוך תקווה שהוא יאבק בטרור "בלי בג"ץ ובלי בצלם". התקווה הזאת הוכחה כמובן כמופרכת ונאיבית, אבל היא מלמדת משהו על תסכולו של מי שחש שהוא נלחם במחבלים כשידיו כבולות.

אין זה סוד כי בעשורים האחרונים, ובמיוחד מעת שבתו של אהרון ברק על כס נשיא בית המשפט העליון, שופטי בג"ץ הגבירו באופן משמעותי מאוד את התערבותם האקטיביסטית בהחלטות רשויות המדינה השונות. גם אין זה סוד שפסיקותיהם של שופטי בג"ץ, גם בנושאים הקשורים לדמותה היהודית של המדינה וגם בנושאי התיישבות וביטחון, מושפעות מתפיסת עולמם הפרוגרסיבית של רוב השופטים. לא במקרה קבע מנהיג המפד"ל המתון זבולון המר כבר לפני למעלה מ-30 שנה שבג"ץ הפך לסניף של מרצ. לא במקרה פסיקותיהם של שופטי בג"ץ בדרך כלל מתקבלות בקורת רוח בשמאל החילוני ומעוררות זעם ותסכול במחנה הדתי והימני.

2

למחנה הלאומי-יהודי לקח שנים רבות להבין שהמאבק על דמותה של המדינה והחברה בישראל עובר דרך הוועדה לבחירת שופטים, בה נבחרים שופטי בית המשפט העליון לכהונה ארוכה ובלתי מוגבלת עד להגיעם לגיל הפרישה. בימין ובמפלגות הדתיות הבינו שיש לעשות כל מאמץ כדי לקדם אל בית המשפט העליון שופטים בעלי השקפה יהודית-לאומית, או לכל הפחות שופטים שמרנים, כלומר כאלה המאמינים שבבואם לקבל החלטות שיפוטיות, לשון החוק וכוונת המחוקק צריכים לגבור על השקפתם האישית. בשנים האחרונות, ובמיוחד מעת כהונתה של איילת שקד כשר המשפטים בקדנציה שבה נבחרו שישה שופטים לבית המשפט העליון, הפכה הוועדה לבחירת שופטים לזירת התגוששות מנומסת. בוועדה שדיוניה חסויים לתקשורת ולציבור מתקיימת משיכת חבל בין שלושת השופטים הוותיקים בבג"ץ לבין נציגי מפלגות הימין בוועדה, כשבתווך עומדים שני נציגי לשכת עורכי הדין שנוטים בדרך כלל לצד השופטים אבל לא תמיד.

3

אל מול החשש שהרכב הקואליציה הנוכחית הנוטה שמאלה יביא להחלשת הכוח היהודי-לאומי בוועדה ולבחירת שופטים פרוגרסיביים, הפתרון שהציגו במפלגות ימינה ותקווה חדשה היה יצירת תיקו בפועל בוועדה באמצעות 'חוק סער'. לא מדובר בחוק סער מחולל הסערה של ימים אלו להגבלת כהונת ראש הממשלה, אלא בחוק שנחקק ביוזמת סער בשנת 2008, בעת ששר המשפטים דהיום לא ראה את עתידו בשום מפלגה מלבד בליכוד. חוק סער דאז קבע ששופטי בית המשפט העליון ייבחרו בוועדה לבחירת שופטים לא ברוב קולות רגיל, אלא ברוב מיוחס של לא פחות משבעה מתוך תשעה חברי הוועדה. המשמעות היא שדי בשלושה מתנגדים כדי להטיל וטו ולמנוע בחירת מועמד מסוים לבית המשפט העליון. עם הקמת הממשלה הסבירו דוברים מטעם מפלגות הימין החברות בה שדי יהיה בשלושת חברי הוועדה – שר המשפטים גדעון סער, השרה איילת שקד וחבר הכנסת שמחה רוטמן, כדי לאלץ את שופטי בג"ץ להגיע איתם להסכמה על זהות השופטים שייבחרו. בעתיד הקרוב צפויים להיבחר ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון. מכיוון שבהרכב הוועדה הנוכחי יש רוב שנוטה לצד גוש שופטי בג"ץ, שיתוף פעולה הדוק וחכם בין סער, שקד ורוטמן הוא הדרך היחידה לקדם מינויים רצויים ולסכל מינויים לא רצויים. קשה להאמין שבקדנציה הנוכחית ניתן יהיה להמשיך במגמה השמרנית במינוי השופטים שהתקיימה בימיה של שקד במשרד המשפטים, אך לכל הפחות ניתן וצריך להשגיח שהמצב לא יורע. בינתיים נראה שרוטמן ושקד מצליחים לגשר על השסע העמוק והיריבות הקשה והמרה שנוצרה בין מפלגות ימינה והציונות הדתית ולעשות יד אחת. מה שפחות ברור זה עד כמה מובטח שגדעון סער ישתף איתם פעולה. ויש סיבה לדאגה, גם בגלל התבטאות שלו בנושא שהותירה את העניין עמום, וגם משום שנראה כי נשיאת בית המשפט העליון פועלת כדי לקרב אותו אליה.

4

באופן תיאורטי, מכיוון שכל שלושה חברים בוועדה יכולים למנוע את הבחירה, שיתוף פעולה בין סער, שקד ורוטמן יכול לכפות פשרה בדמות בחירת שני שופטים שהם תומכים בהם, לעומת שניים הנתמכים בידי שופטי בג"ץ. ואם אחד מארבעת השופטים הנבחרים אמור להיות השופט חאלד כבוב, שיחליף את השופט הפורש ג'ורג' קרא בכס השופט הערבי שהפך למסורת, המשמעות היא לכאורה שלשופטים יישאר רק עוד שופט אחד לבחור מהצד שלהם.

לכאורה אפשר היה להניח לשופטים לבחור את מי שהם רוצים, בתמורה לבחירת שני שופטים על פי רצונו של גוש הימין בוועדה. אלא שיש מועמד אחד, השופט יגאל מרזל, ששקד, רוטמן וסער חייבים להתנגד לו בכל תוקף, מכמה סיבות. ראשית, משום שהוא בן טיפוחיו של השופט אהרון ברק שגדל על ברכיו ומחזיק בראייה משפטית דומה לשלו. ושנית, משום שגילו הצעיר יחסית של מרזל מבטיח שאם ייבחר כעת הוא יכהן תקופה ארוכה במיוחד וגם יתמנה בעתיד, על פי שיטת הסניוריטי, לנשיא בית המשפט העליון. מי שיסכים כעת לבחירתו של השופט מרזל לשופט בבית המשפט העליון, יסכים למעשה גם למינוי עתידי של בן-דמותו של אהרון ברק לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. לסיבות להתנגדות למינויו של מרזל יש להוסיף גם את תפקודו השנוי במחלוקת בעניין מאגרי מידע שהנהלת בתי המשפט בראשותו החזיקה בהם, לכאורה בניגוד לחוק. יש להניח ששקד ורוטמן מבינים את הסכנה שבמינויו. השאלה היא האם גם גדעון סער יצדיק את התקוות שנתלו בו בעת שתיק המשפטים הופקד בידו ויוכיח שהוא עדיין נשאר איש המחנה הלאומי, או שמא הוא יעדיף לשתף פעולה עם הממסד המשפטי ולהיות מחובק על ידו.

5

סכנה נוספת שאורבת לנציגות המחנה היהודי-לאומי בוועדה היא בחירה של שופטים הנחזים להיות בעלי השקפה יהודית-לאומית ושמרנית, אך באמת אינם כאלה. כבר היו דברים מעולם. השופט חובש הכיפה ניל הנדל, כיום המשנה לנשיאה, קודם לבית המשפט העליון על ידי חברי הוועדה מהימין. אבל פסיקותיו הכזיבו בדרך כלל את התקוות שנתלו בו, ולא היו שונות משמעותית מפסיקות חבריו הפרוגרסיביים. לא ברור אם אלה היו דעותיו מלכתחילה או ששנים רבות של חיכוך גבוה בסביבה שיפוטית פרוגרסיבית פעלו את פעולתם. כך או כך, התוצאה מאכזבת. גם ברשימה הנוכחית של המועמדים לבית המשפט העליון יש מי שהכיפה שלראשם עלולה לשמש עלה תאנה להסתרת גישה פרוגרסיבית. אבל ימי התמימות וחוסר המודעות חלפו לבלי שוב, וכיום יש בימין מי שיידעו להציף את דעותיהם כפי שהן באמת.

גם כיום איילת שקד היא אשת מפתח ליצירת בלוק של שלושה חברים בוועדה, שיבטיח שהמהלך לאיזונו של בית המשפט העליון בו החלה כשכיהנה כשרת המשפטים לא ייסוב לאחור. היכולת שלה לגייס לצדה ולצד רוטמן את שר המשפטים סער או אחד משני נציגי לשכת עורכי הדין היא קריטית. זו ההזדמנות שלה להוכיח שלפחות בנושא הזה, הבטחותיה בעת הקמת הממשלה לא היו הבטחות שווא.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו