אלישמע סנדמן
אלישמע סנדמן צילום: באדיבות המצולם

"הכתובת על החומה" זהו הפרק ששודר השבוע בתכנית "זמן אמת" והציג את השתלשלות האירועים בעיר עכו במהלך מבצע "שומר החומות".

על אף שאיני בקי בכל הפרטים ובהשתלשלות הדברים באותם ימים בעכו, נראה כי בסך הכל הדברים מוצגים באופן הגון ומאוזן. אך לא באתי לנתח את העבודה המקצועית של "כאן 11" אלא לגעת דווקא בשתי נקודות חשובות שעולות מתוך הצפייה בפרק;

ראשית, ניסיון של גורמים בתוך העיר להציג את כל אירועי ההצתות, שכזכור גרמו למותו של אבי הר-אבן ז"ל ולהשחתת רכוש יהודי רב, כאירועים פליליים נטו ומנותקים מטרור. "מישהו ניצל את ההזמדנות לסגור חשבון כזה או אחר" אמר מנכ"ל העירייה בבטחון, ואם עוד לא ברור למה הוא מתכוון מגיעים דברי ראש העיר שאמר כי מי שביצעו את האירועים היו "עבריינים שפעם התעסקו רק עם עצמם. הם נכנסנו לתמונה במסווה של דתי לאומני כדי לנצל ולהגדיל את הכוחות והנכסים שלהם".
עצוב שהנהגת העיר בוחרת לטמון את הראש בחול ולהתכחש לכך שהכל היה חלק משרשרת אירועי טרור רצחניים חסרי שליטה.

לקראת סיום הפרק תושב העיר העתיקה בעכו, תייסיר חטיב, נוגע בנקודה השניה, שהיא בעיניי העיקרית והחשובה, או אם תרצו, כל התורה כולה על רגל אחת. "סליחה, אנחנו גם הריבון" קובע חטיב "אנחנו בסופו של יום ערבים פלסטינים, הזהות שלנו היא הזהות הפלסטינית - כל מה שקורה בשיח ג'רח וכל מה שקורה באל-אקצא פוגע עמוקות בכל אחד מאיתנו. אם לא מכירים בזה אי אפשר להגיע לשום פתרון. אם לא מכירים בזה אתם שוב משלים את עצמכם, זה יקרה שוב"

אפשר לומר שלא צריך לתת חשיבות לכל אמירה כזו או אחרת, אבל כשאמירה דומה מגיעה גם מההנהגה הערבית בעכו, אפשר להבין שזה משהו שבהחלט טבוע בהם עמוק. "כל הרע זה בכיבוש... בכל עניין שנוגע לעם הפלסטיני, שאנחנו חלק ממנו, אנחנו נצא. זה לא בשליטה". אומר חבר מועצת העיר בולוס נחאס.

אז אם עוד חשבנו שיש דבר כזה דו קיום מגיעים חטיב ונחאס ומנפצים לנו את הבועה. 
גורמים רבים בעיר (וזה נכון כלפי כל הערים המעורבות או אולי נכון יותר לומר שזה נכון כלפי כל המדינה) מנסים להאמין בדו-קיום. הם יספרו לנו על החיים המשותפים, על העזרה ההדדית, על סעודות האיפטר שגם יהודים מוזמנים אליהם ועוד. וזה אפילו קצת נכון, בסופו של דבר החיים לצד הערבים במדינה זה נתון, כמו שגם אומרת מנכ"לית הגרעין התורני בעכו בסרט "הערבים פה לא בשביל ללכת". ובאמת גם אני חושב שכל עוד זו השכונה שלנו ואלו השכנים שלנו - צריך ללמוד לחיות יחד בשלום, ביחסי שכנות טובים. 

אבל השאלה מה יש בצד השני - אנשים שמקבלים עליהם את הריבון היהודי ומוכנים לחיות כחלק ממנו ובכפוף לחוקים שלו (שכוללים את החובות וכמובן גם את הזכויות) או אנשים שמדגישים שהזהות שלהם היא פלסטינית, לא מוכנים לקבל את ריבונותנו על הארץ ורק מחכים להזדמנות הבאה שהכל יתפוצץ כדי להסיר את המסכה ולהציג את הפרצוף האמיתי שלהם.

כל עוד לא נשכיל להעמיק בשאלה מה יש בצד השני - הסיפור הזה יתפוצץ לנו בפנים בסבבים נוספים של "שומר החומות".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו