באולפן ערוץ הכנסת התארחו זה מול זו עוזי ברוך, עורך אתר ערוץ 7, ותמי מולד-חיו, העיתונאית העצמאית, לדיון על התנהלות ראשי הממשלה בפרשת המעצר בטורקיה, על החלטת שרת החינוך בעניין פרס ישראל ועל סיקור עיתונאים המזוהים עם השמאל לעומת עמיתיהם המזוהים עם הימין.
על פרשת החזרתם של בני הזוג אוקנין מהמעצר הטורקי, נשמעה הסכמה מהשניים. מולד-חיו העריכה כי אירועים מסוג זה הם הזכורים בסופו של יום והם אלה שמוסיפים להנהגה גם מנדטים. זו להערכתה הסיבה שהובילה את נתניהו בשעתו להיות נוכח באירועים דומים.
"הייתה כאן טבילת אש עם ציון מאה, היא אומרת ומציינת את היכולת לנהל את הפרשה מול הטורקים תוך שתיקה מול התקשורת, בלימת הדלפות ופעילות צנועה של המשולש בנט-לפיד-הרצוג.
עוזי ברוך ציין כי ניתן לשער שנפתלי בנט היה שמח אם הבחירות היו נערכות היום והדבר היה מסייע לו לצלוח את אחוז החסימה בניגוד לסקרים האחרונים", לדבריו, לצד השמחה על שובם של בני הזוג משמח לראות שלא רק נתניהו יודע לנהל משברים מדיניים וגם הצמד לפיד בנט מסוגל לבצע מהלכים שכאלה ובצורה מוצלחת. "הסתבר ששניים ללא ניסיון מצליחים להביא לשחרורם של הזוג".
לטעמו לא כל המהלכים המתבצעים על ידי ההנהגה נעשים למטרת יחסי ציבור, כפי שניתן היה לראות שלא בשדה התעופה ולא בבית המשפחה לא התייצבו בנט לפיד או מי מאנשיהם, והשניים הסתפקו בשיחת הטלפון המרגשת והמשותפת עם בני המשפחה.
מולד-חיו מביעה הערכה על האופן בו נוהלה עבודת הצוות כבסיס לקראת הבאות בעבודתה של הממשל המורכבת.
לעומת ההסכמה בסוגיית היחס לניהול המבצע בטורקיה, מחלוקת נוקבת התעוררה בין ברוך למולד-חיו בסוגיית החלטת שרת החינוך שלא להעניק את פרס ישראל לפרופ' גולדרייך, צעד שזיכה את השרה למחמאות מימין.
מולד-חיו סבורה שאין מקום להחלטת השרה ומדובר בהחלטה אומללה המכניסה פוליטיקה לעניין פרס ישראל שאמור להיות על מפעל חיים. לטעמה רק מעשים פליליים מצדיקים שלילת הפרס ולהערכה השרה קיבלה את ההחלטה על מנת לקושש קולות מימין. לדעתה מדובר בעוול לחופש האקדמי.
מנגד עוזי ברוך קבוע כי ההחלטה הראשונה לתת את הפרס לפרופסור היא ההחלטה האומללה, בהיותו חתום על עצומה הקוראת להחרמת אוניברסיטה בישראל על חוקרי והסטודנטים שבה. פרס ישראל, אומר ברוך, כולל את כלל אזרחי ישראל ללא החרמה והחרגה של תושבי יהודה ושומרון, אזרחים ישראליים לכל דבר.
הסוגיה השלישית שעלתה לדיון בין השניים היא פרשת התקיפה שעבר העיתונאי ברוך קרא שזכתה לכותרות וסיקורים נרחבים, לעומת השקט התקשורתית בו מתקבלות מתקפות על עיתונאים מימין כדוגמת שמעון ריקלין ואחרים.
עוזי ברוך קובע כי אין צורך במאגרי 'יפעת' כדי ללמוד על הפער המקומם בין התעלמות המוחלטת מתקיפת עיתונאי ימין לעומת יחסי הציבור הנרחבים בכלל כלי התקשורת כאשר מדובר בעיתונאים הנכונים המזוהים עם תקשורת השמאל. מולד-חיו קובעת כי ההתעלמות מהתקפות על עיתונאי ימין היא טעות קשה ונכון היה לתת להן סיקור ראוי ומקיף על הפגיעה בחופש הביטוי. "כל תקיפה של עיתונאי צריכה להיות מוקעת מיד".