חיותה דויטש
חיותה דויטש באדיבות המצולמת

לפני כמה שנים החליט ד"ר דוד יעקבסון להגשים חלום ישן - ללכת 800 ק"מ במסלול הקמינו דה סנטיאגו בצפון ספרד. תוך כדי ההכנות הגופניות לקראת המסע חקר יעקבסון, שמדריך כיום סיורי מורשת יהודית בספרד ובאשכנז, גם את ההיסטוריה של האזור בדגש על היסטוריה יהודית, והתוודע לסיפור המדהים של יואנה הלוי.

יואנה, אם לחמישה ילדים, הייתה אשתו של שלמה הלוי רבה של העיר בורגוס והאדם העשיר ביותר בממלכה. בהיותה בת 32 החליט בן זוגה להתנצר יחד עם חמשת ילדיהם בעקבות פוגרום שנערך ביהודי העיר בשנת קנ"א- 1391 והמיר את שמו לפבלו דה סנטה מריה.

יואנה סירבה להתנצר ונותרה נאמנה למורשתה היהודית, ביודעה שעל החלטתה תשלם בפירוד בינה ובין חמשת ילדיה, שהיו אז בני 3-12. "כאז כן עתה אני מלא התפעלות מעוז הרוח של יואנה הלוי ומדבקותה במורשת היהודית" מספר יעקבסון, "פבלו דה סנטה מריה הפך כעבור שנים לארכיבישוף של העיר שבה שימש בעבר כרב. שלמה-פבלו מתועד היטב בספרי ההיסטוריה, בעוד אשתו יואנה נותרה בהם בגדר הערת שולים".

ד"ר דוד יעקבסון
באדיבות המצולם

"בביקורי בעיר בורגוס עמדתי מלא התרגשות והתפעלות מאישיותה של יואנה, מחוץ לכנסייה שבה נקברה, ואמרתי תפילה לזכרה. עם שובי לארץ התעורר בי דחף עז לספר את סיפורה של יואנה הלוי כמחווה לנשים ולאמהות יהודיות בכל הדורות. לשמחתי הרבה הסכימה שכנתי, הסופרת חיותה דויטש, להפוך לשותפתי במסע הזה של כתיבת סיפורה של יואנה הלוי והוצאתו לאור".

עלילת הספר מתרחשת במקביל בבורגוס שבספרד בסוף המאה ה14, ובירושלים–המבורג–בורגוס, 2020. המגפה העולמית סוגרת את רוּת בביתה שבירושלים ובבדידותה היא מתחקה אחרי סיפורה הנשכח של יואנה. המגפה ניכרת גם ברחובותיה השוממים של בורגוס שבהם משוטטת יוהנה מהמבורג חדורת שליחות: לאסוף מידע ולכתוב לרוּת, כדי שזו תצליח לגאול את יואנה מן השכחה.

"יואנה דפקה על דלתי זמן קצר לפני שמגפת הקורונה העולמית הפכה משמועה רחוקה למציאות מכאיבה" מספרת דויטש על תחילת העבודה המשותפת, "סיפורה של יואנה הלהיב אותי מאד, אבל עניתי לדוד בשלילה. אין לי פנאי, עניתי. אני בעומס עצום של עבודה, ויש גם ילדים נכדים, והורים שיש לדאוג להם".

"ימים אחדים לאחר מכן, פרצה הקורנה ועמה הסגרים, הריחוק, והאיסור לפגוש נכדים ילדים והורים מבוגרים. לפתע התפנה לי זמן יקר וידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות בו. הרמתי טלפון לדוד ושאלתי: "אפשר להתחרט??".

עטיפת הספר
ידיעות ספרים

"היה זה אות לתחילתו של מסע ארוך ומשותף של לימוד ושל כתיבה בעקבות אישה מיוחדת שחיה לפני מאות בשנים, בעולם שנראה רחוק מאד מאיתנו. כשדוד הציע את הצעתו עדיין לא ידענו שכמו הוריה של יואנה ובני דורם בספרד של ימי הביניים, אף אנו נכיר מקרוב מגֵפה מה היא, וכמו יואנה עצמה – נחוש כולנו את בדידותו של מי שנאסר עליו לפגוש את קרוביו. בדידותה של מי שהמציאות הרחיקה ממנה את היקרים לה מכל".

"כשכתבתי את הפסקה המסיימת את הספר, על העולם שנרפא ממחלתו, הייתה זו בבחינת משאלה בלבד, שקיוויתי שתתגשם במהרה, והנה – מאז הופיעו החיסונים, המצב השתפר, אבל הקורונה עדיין עמנו. לא היה קל, לרבים מאיתנו נגרמו כאב ואובדן, אבל בזכותה הרווחנו גם תובנות שונות על עצמנו ועל חיינו. הזכות לגלות ולכתוב את סיפורה של יואנה היא, מבחינתי, ללא ספק, אחד הדברים הטובים שהעניקה לי הקורונה".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו