בפרשתנו יעקב אבינו ע"ה חושש מהמפגש עם עשיו. הוא מכין עצמו לדורון, כלומר נתינת מתנה לעשיו, תפילה להצלה, ומלחמה בעשיו ובחייליו. בתפילתו הוא מציין את הבטחת ה' להיטיב עימו, הבטחה שנתקיימה עד עכשיו, והחשש גדול שמא חלילה יאבד כל בית ישראל 'כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים', ואז לא תתקיים הבטחת ה': 'וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב'.
מסביר מרן הבן איש חי שיכולות להיות שתי סיבות עקרוניות מדוע לא סופרים את חול הים: הסיבה הראשונה היא: 'מכח הריבוי שלו שהוא רב, וילאה האדם לספור אותו'. הסיבה השניה כי הוא לא חשוב בפני עצמו, ואין לאף אחד עניין בו: 'כי מי יבוא לתפוס עפר בידו ולספור אותו שהוא דבר פחות הרבה, ולולי צורך הבניין מי היה תופסו בידו'? כלומר החול כל כך פחות וחסר ערך, שאם לא היו צריכים אותו לצורך בניין, אפילו לא היו טורחים להרימו בידיים, וכל שכן שלא לספור אותו. מסביר הבן איש חי שההדגשה של הבטחת ה' ליעקב היא שזרעו יהיה כה רב, שיימנעו מלסופרו מכח הריבוי, ולא מבחינת פחיתותו – 'אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב'.
לחול, כמבואר בדבריו, למרות פחיתותו יש צורך תועלתי, שהוא הבניין. בניין יכול להיווצר רק מחיבור גרגירי החול. במילים אחרות, חשיבות החול אינה מצויה בכל גרגר חול בנפרד, אלא רק בהתקבצותם יחד הם חשובים, כמו האדמה, שהיא קיבוץ של גרגירי חול, שהופך אותה להיות התשתית הבסיסית של העולם החומרי. לכן השווה זרעו של יעקב לחול ולא לכוכבים, שם כל כוכב עומד בפני עצמו, ולמרות שלכל אחד הארה מיוחדת בשלו, ואולי דווקא בשל כך, לקבוצת כוכבים, אין משמעות מיוחדת המשנה את מהותם.
הכוכבים מסמלים לנו משהו שמימי ורחוק, והחול מסמל את פשטות חיי המעשה. תפקידנו לגלות את הכוחות המיוחדים הטמונים בעולם ובאנשים, הגם שהם נראים פשוטים כמו חול, ולא רק כשהם נוצצים כמו הכוכבים. אין אפשרות לבנות בניין ללא חול. דווקא הוא שנראה פשוט ולא נוצץ, הוא חומר הבניה היסודי. הכל בעצם תלוי בו. הדברים הגדולים המשמעותיים והחשובים, הם הדברים הפשוטים. חובתנו להעריך את הפעולות הקטנות והפשוטות של חיי המעשה הרגילים, ממש כמו ימי השבוע, 'ימי החול', הפשוטים והרגילים, שכביכול נטולי זוהר ומיוחדות עצמית, אולם בהם מתבצעת רוב פעולתנו ועשייתנו.
השבוע יחול יום הוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות הטרור. חיים בקרבנו אנשים רבים שנפצעו בגופם ובנפשם על מנת להגן על המולדת האהובה שלנו. הם נפצעו לא כפרטים, אלא מתוך שליחות כללית לאומית. נפצעו בהיותם במשימה שמקבצת יחד את כל הטוב והמיוחד שיש בעם ישראל. את כל הכוחות הנפלאים שיש בקרב אנשים רבים.
חיים בקרבנו אנשים מיוחדים שמתמודדים בגבורה עם צלקות גופניות ונפשיות שנוצרו מתוך רצון לבנות את בית ישראל. ההתמודדות שלהם אינה פשוטה, אולם גם אינה נוצצת. וזו היא גדולתם. רבים מהפצועים נפצעו בפעילויות פשוטות, פעילויות 'חוליות' ולא במבצעים נועזים ככוכבים. את פציעתם, ותחושת שליחותם ושייכותם לאומה, את היותם בוני המדינה הם נושאים בקרבם יום-יום ושעה-שעה. כל פעולה 'חולית' ופשוטה שלהם מלמדת על מסירות הנפש האדירה. על עוצמתם. על השייכות והביטול לכלל ישראל.
חייבים אנו לראות אותם. להודות להם מכל הלב על כל הטוב שנתנו לנו. הם לא בחרו להיפצע סתם כך להנאתם. אף אחד מהם לא שאף להיות נכה בגופו או בנפשו כל ימי חייו. כשם שמעריכים אנו מעשי גבורה הירואים, ומתאווים לשומעם, חייבים אנו להתפעל ולהעריך את האנשים-המלאכים החיים בקרבנו, שבפשטות ובשקט נתנו את עצמם לְעולם למען האחרים. נאזין להם. נתעניין בסיפורם. נדע להעריך את גבורת חייהם את מסירות הנפש העצומה, ומתוך הקשבת אמת ואמפטיה גדולה, נידבק גם אנו באהבת ישראל ובמסירות הגדולה המפעמות בהם.
בברכת רפואה שלימה לכל חולי ופצועי צה"ל וכוחות הביטחון, ולכל הפצועים בפעולות הטרור, ובתפילה שהקב"ה יחיש גאולתנו וימשיך להוליכנו קוממיות בארצנו, ויבנה לנו בית קודשנו ותפארתנו,
תפילת מי שברך
נוסח תפילת מי שברך לרפואת פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה לומר בבתי הכנסת בעת פתיחת ההיכל. טוב לאומרהּ לאחר תפילת מי שברך לחיילי צבא ההגנה לישראל:
מי שברך אבותינו הקדושים והטהורים אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את כל חיילי צבא ההגנה לישראל שנפצעו וחרפו נפשם במערכות א-להים, ואת כל נפגעי פעולות הטרור בארצנו ובכל מקום שהם, וישלח להם רפואה שלימה לרמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם, רפואת הנפש ורפואת הגוף, ויקיים בהם מקרא שכתוב: 'אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ', ויסיר מהם כל נגע וכל מחלה כמו שנאמר: 'כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ', ויהיו בריאים אולם לעד ולעולם, ויחזק את רוחם וישלח רפואה שלימה לגופם, להחלימם ולרפואתם ולהחזיקם בתוך שאר חולי עמו ישראל ברחמים, שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, השתא בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.