כבר מוסכם כמעט על כולם, שזיהום האוויר הופך למשבר חמור ומסוכן לעולם כולו, וכי עלייה ממוצעת אפילו של עוד חצי מעלה היא סכנה קיומית יותר חמורה ממגפת הקורונה.
ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט התחייב לאפס פליטה של גזי חממה בישראל בעוד 28 שנים, אבל זה מאוחר מידי ורחוק מאד מלהתמודד כראוי – היעד חייב להיות בעוד 8 שנים לכל היותר. למרבה הצער, רוה"מ מבין היטב שישראל לא ערוכה לכך, ואולי הוא גם מקווה לאיזה רעיון מהפכני, רצוי ישראלי, שיעצור את האיום בהשפעה ישירה על התחממות המים באוקיינוסים.
אבל יש דברים הרבה יותר פשוטים שאפשר לעשות מיד, לא פחות מייקור כלי הפלסטיק והחלפת בקבוקי שתייה מפלסטיק בכלי זכוכית.
כמובן, את תחנות הכוח הפחמיות צריך לסגור בתוכנית חירום, וצריך לתת הנחות במס לכל מי שיתקין לוחות סולריים על הגג, ועל קירות המגדלים.
אבל חלק משמעותי מאד בפליטת הגזים המסוכנת בא מהכמות העצומה של כלי הרכב בדרכים, שרק הולכת ועולה, ומהעיכובים הקשים במעבר לכלי רכב חשמליים.
כאן אנו מגיעים לצומת הפקקים הקריטית של רבבות כלי רכב התקועים שעות בכבישים בשעות העומס עם כל הפליטה המיותרת, שצריך ואפשר למנוע –
במקום להטיל מס על כניסת כלי רכב לגוש דן, צריך לתת הנחות משמעותיות במס לאלה שיעבדו וילמדו מן הבית, ולחברות ולמפעלים שיעבירו חלק גדול מפעילותם המנהלית לעבודה מרחוק – חברות ומפעלים שיזהו רווח כלכלי משמעותי בהנחות מס אם יוכיחו העברה של 25 אחוז מכוח האדם הניהולי לעבודה מרחוק, יחוללו את השינוי במהירות רבה יותר מאנשים פרטיים שנוח להם לצאת לעבודה, והם גם יוכלו לחסוך שטחי משרדים יקרים במגדלי הענק.
אני אומר זאת כבר שנים רבות, אבל במגפת הקורונה כבר למדו כולם שזה אפשרי (בזום) – המטרה חייבת להיות להוריד מן הכבישים לפחות 20 אחוז מכלי הרכב בשעות העומס, לחסוך סכומי עתק המושקעים בהרחבת נתיבי תחבורה שאף פעם לא תשיג את הגידול הצפוי בכלי הרכב, לצמצם משמעותית את שטחי הענק של משרדי הניהול בחברות הגדולות ובמפעלים, ולשחרר את הפקקים המעלים את לחץ הדם של מאות אלפי אזרחים.
בכל פעם שאני תקוע בפקק אני חוזר על הרעיון הזה בקול רם – פעם אחת אמר לי מישהו שנסע ברכב ושמע אותי:
"הרב יואל בן-נון, אתה לא מבין! אני עובד במשרד האוצר, ומדינת ישראל מרוויחה הון תועפות מהמס על הדלק שנפלט בפקקים האלה, ומהבלאי של כלי הרכב, כי המס על רכב חדש גם הוא גבוה מאד בארץ הזאת".
אני די רגיל לשמוע שאני לא מבין, גם מהחולקים עלי בהבנת התורה וההלכה, וגם בשאלות הציבור והשעה, ובכל זאת הופתעתי מההסבר המזעזע הזה – ושאלתי:
"והפגיעה של הפקקים בפריון העבודה לא יקרה הרבה יותר מהמיסים האלה"?
ענה לי:
"ממשלות ושרי אוצר מסתכלים בעיקר לטווח הקצר"!
היום בפקקים, ודווקא בעקבות הקורונה, אני שומע זמירות אחרות:
"הרב יואל בן-נון אתה לא רואה עד כמה אנשים הם יצורים חברתיים, והם לא רוצים לעבוד מהבית (בזום) – הם זקוקים למפגש שלהם עם החברים לעבודה"!
אכן, גם אני רואה ויודע, ולכן אני חושב שהמדינה צריכה לתת לעובדים, לחברות ולמפעלים הנחה משמעותית במס, כך שישתלם להם מאד לעבוד מרחוק; למפגשי החברה הנפלאים במקומות העבודה הם יגיעו פעמיים בשבוע או שלוש, ולא כל יום!
אם המדינה תפעל נכון, ותוריד לפחות 20 אחוז מהתנועה בכבישים בשעות העומס על ידי הנחות משמעותיות במס –
פריון העבודה והקטנת ההשקעות בכבישים יחזירו את ההנחות במס, והמדינה תרוויח!
חברות גדולות ומפעלים יוכלו לצמצם שטחי ענק של משרדים, וזה ישפיע על מחירי הדיור בהקטנת הביקוש דווקא באזורים צפופים!
והעיקר: צמצום משמעותי מאד בפליטת גזי חממה רעילים ומסוכנים לחיי כולנו!!
האם יש סיכוי ששרת התחבורה ושר האוצר ואנשיהם יקראו דברים אלה? וגם ישתכנעו? וגם יפעלו בהתאם?
לצערי אני מסופק מאד – אבל את חובת הזעקה בשער אני מקיים כל עוד רוחי בי.