עו"ס תמי גרוס
עו"ס תמי גרוס צילום: עצמי

רבות נכתב על הקושי והאומץ הדרושים בכדי לעשות את הצעד ולצאת ממערכת יחסים אלימה, ועל ההשלכות הרגשיות שמלוות את הנשים, שחוו אותה, לאחר מכן.

אם מעורבים גם ילדים בעניין, ישנן השלכות רבות שיכולות לבוא לידי ביטוי בהיבטים התנהגותיים, בכישורים קוגניטיביים וחברתיים, ובהיבטים הרגשיים של הילדים.

החודש מציינים את המאבק לאלימות כלפי נשים, אבל בעבורנו, העו"סיות מ"מבוי סתום", כל יום הוא מאבק. במסגרת העבודה שלי, ושל עמיתותיי בארגון, אנו מלוות נשים מסורבות גט ועגונות. מרבית מהנשים הללו, אשר בעליהן מסרבים לתת להן גט, יצאו ממערכת יחסים זוגית, רוויה באלימות על שלל צורותיה: אלימות פיזית, כלכלית, מינית, רגשית ורוחנית. נשים אלו חיו במשך שנים בפחד, חוסר אונים, השפלה ולעיתים, איום ממשי על חייהן תוך שהן מורידות את הראש ומשתיקות את קולן כדי לנסות להמשיך ולנהל שיגרת חיים לצד האלימות.

הצעד הראשון הוא לעזוב את הבית. בצעד השני אנחנו כבר שם. משיחת הטלפון של האישה המבוהלת בצד השני ועד שהיא מסיימת את ההליך. לפעמים גם הרבה אחרי. הליך הגירושין הוא תמיד הליך קשה אשר מציף קושי בהיבטים רבים. הליך זה קשה שבעתיים כאשר מדובר על גירושין מתוך מערכת יחסים אלימה. אנחנו שם להקשיב לה, לתת תמיכה, ידע וייעוץ מקצועי, על מנת לצלוח את ההליך המשפטי ואת התהליך הרגשי שלה ושל הילדים. אנחנו מספרות לה שהיא לא לבד ושאנחנו לצידה.

כאשר נשים אלו מגיעות לבתי הדין הרבניים ומנסות לקבל גט, ולהשתחרר סופית מכבלי הנישואים האומללים שלהן, הן נפגשות, לא אחת, עם דיין, שהתנהלותו מול האישה, ללא הכשרה מתאימה, מעידה על חוסר הבנה צורם שלו עם ההשלכות הטראומטיות והפוסט- טראומטיות של האלימות.

כך לדוגמה ת', שברחה למקלט לנשים מוכות עם שלושת ילדיה, לאחר שנים של אלימות פיזית קשה כלפיה. כאשר היא ביקשה מבית הדין ליווי של שוטר על מנת לחזור לביתה ולהביא חפצים אישיים שלה ושל הילדים, מכיוון שהיא מפחדת על חייה. הדיינים אמרו לה שהיא לא זקוקה לליווי של שוטר ושאין צורך לוודא שהבעל לא נמצא בבית. הדיינים האלה אינם מבינים כמה זה מבעית להיפגש עם בן הזוג האלים כאשר היא נמצאת איתו בסביבה שאינה מוגנת.

דוגמה נוספת היא של ג', שברחה מבעלה לאחר שהיה אלים כלפיה באלימות פיזית קשה מול הילדים. הדיינים בבית הדין קבעו, כי מכיוון שמרכז הקשר מאד עמוס, ויש קושי לקבוע מפגש בין האב לילדים בהשגחה של עו"ס, ייפגשו הילדים עם האב בביתו. מדובר בהתעלמות מוחלטת מהמסוכנות של האב וחוסר הבנה משווע של הטראומה המשנית לילדים אשר היו עדים לאלימות, גם אם היא אינה הופעלה כלפיהם. הם אינם מבינים את הטריגר שמופעל בעת החזרה למקום בו נחוותה טראומה וההשלכות הרגשיות של הילדים האלה לאחר החזרה מהביקור בבית האב.

הידע על השפעות פוסט טראומטיות של נשים, אנשים וילדים הוא קרדינלי עבור מי שעוסק בסוגיות רגישות כל כך הנוגעות לאלימות במשפחה. באופן אבסורדי, למרות הידע המקצועי הרחב הקיים בנושא, והעיסוק היומיומי של בתי הדין הרבניים בסוגיות אלה, המשפיעות על חייהם של נשים וילדים, לא קיימת כל הכשרה של הדיינים בתחומים אלו. כל הניסיונות שלנו בארגון להכניס הכשרות לדיינים בטיפול בנשים שחוו אלימות לא צלחו.

אף אישה לא צריכה לעבור גיהינום בדרך להינצל מהגיהינום בו היא חיה. רק דרישה חד משמעית של מקבלי ההחלטות במדינה, בראשם השר לשירותי דת, לחייב דיינים לעבור הכשרות אלה, וקביעת התכנים החשובים הללו בתהליך הלמידה של דיינים, יביאו לשינוי במצב הקיים ולבתי הדין להיות קשובים יותר ומותאמים לנשים אשר חוו אלימות.

הכותבת הינה עו"ס במחלקה הסוציאלית של ארגון "מבוי סתום" המסייע לנשים מסורבות גט ועגונות

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו