הבית של משפחת מלט בגאולת ציון
הבית של משפחת מלט בגאולת ציוןצילום: ארנון סגל

ביום חמישי האחרון ארנון סגל, הרב אביה הכהן ואני עשינו סיור גבעות באיזור בנימין על גבול השומרון.

את יומן המסע נפרסם בלי נדר בעולם קטן בשבת הקרובה, אבל בינתיים אני חייב לשפוך מעט מהמחשבות שלא עוזבות אותי מהיום המטלטל הזה.

1. אלישע ירד הוא הבחור שמקבל את פנינו ב-10 בבוקר ברמת מגרון. הרהיטות והמתינות שבה הוא מדבר לא מתכתבים בשום צורה עם 21 שנותיו. משנה סדורה שח"כ מהשורה יכולה היה להיות גאה בה. לילה קודם הבתים של החבורה הצעירה הזאת הוחרבו. שברי הבתים פחות מטלטלים ממכונות הכביסה הזרוקות של זוגות צעירים שמוטלות ארצה. מתקן גז לחימום מים שמשפחה אחרת השקיעה בו 3000 שקלים כדי שיהיה לילדים שלה מים חמים, מעוכה טוטלוסט. בליל עצוב של שרידי פעילות משפחתית של אמש פזורים לכל עבר.

לסיוע למשפחות לחצו כאן

האנשים האלה לא נחשבים. לא רק בעיני הממשלה והמשטרה – גם לא בעינינו. הם עם פיאות מוגזמות מדי. הנון-קונפורמיסטיות שהם משדרים לא בא לנו בטוב. אידאליסטים באופן שמרוב שאנחנו לא מסוגלים להכיל אנחנו מעדיפים להרחיק. משוגעים. וככה חולפת על פנינו עוד ידיעה שעוד גבעה נהרסה. כן ברור שחבל והכל אבל יאללה נקסט.

אנחנו עוברים לשרידי הבית השכן של משפחת סוחי. האבא יהוידע בן 26 מנסה לשקם את ההריסות של הבית שלו. הוא מרים את החולצה ומראה לנו שריטות מזעזעות מהגרירה של הגוף הצנום שלו על הקוצים. אבל היי, הוא אידאליסט אז שישלם את המחיר.

ככה בדיוק נהרג ילד גבעות במרדף משטרתי ושנה אחרי אף אחד אפילו לא חקר את השוטרים. פשוט כי הוא סתם מהגבעות.

כל פלוגת מג"ב שמגיעה למקומות האלה מתפרעת בלי רסן. הם לא אנשים רעים זה פשוט שדמם של אנשי הגבעות מותר אז בשביל מה יש אלות וגז מדמיע? סרטונים של חיילים מכים ערבים עושים בלגן ברשת אבל סרטונים של נערי גבעות מוכים בכלל לא מעניינים. וכך הם מכלים את מיכלי הגז על הפנים שלהם עד שתוך כדי הפינוי, החיילים מחפשים ביניהם למי נשאר במקרה מיכל שלא התרוקן. אשכרה ככה.

אה זאת בנייה לא חוקית. שכחתי שהחוק מאוד חשוב לנו. עוד רגע נגיע לחוק.

לסיוע למשפחות לחצו כאן

2. אז מי שלח אותם לשם? ולמה זה קשור אלינו לעזאזל? אז ברוכים הבאים לכולנו לעולם המציאות שמתנהלת ממש במקביל אלינו. בזמן שאנחנו יושבים כל אחד כבת יענה מעבר לקו הירוק שלו, הערבים בונים להם מדינה ערבית בצמוד לתוכנית סדורה.

נו, מה תוכנית סדורה ומה מדינה עכשיו? הרי הכל מוקפא. אין שיחות עם אף אחד.

מי שעדיין לא מכיר את תוכנית סלים פיאד למרות כל כך הרבה כתבות ופוסטים שנכתבו עליה: באוגוסט 2009 יצא פיאד עם תוכנית בשם "פלסטין - סיום הכיבוש, הקמת מדינה", המפרטת תוכנית עבודה מפורטת איך מקימים מדינה דה פקטו בלי להמתין לכל הדיבורים הדיפלומטיים. בתוכנית כזאת לא עושים שום אבחנה בין שטחי c לשטחי a וb אלא פשוט בונים על פי תכנון אסטרטגי סדור. התוכנית הזאת כאן בשטח כבר עשור. כמעט ואין מדינה באירופה שלא שמה עליה כסף. הכל גלוי. כל ההתעוררות עכשיו על כך שגונבים לנו את שטחי c, היא התעוררות של עשור אחרי שכבר נכבשו להם עוד ועוד שטחים.

והחבורה המושמצת של נערי הגבעות, היא למעשה הלוחמת היחידה מול המדינה הערבית שהולכת וקמה בזמן שאנחנו משוכנעים שהרעיון של המדינה הערבית נגנז. חבורת צעירים ומשפחותיהם מול מדינות אירופה ולצער הלב גם מול מדינת ישראל. ישראל לא אומרת שהיא סומכת ידיה על התוכנית הזאת. אבל בפועל יש מדיניות ברורה ומדוייקת לא לאפשר להתיישבות לצאת מתוך גושי ההתיישבות, גם לא אל שטחי c כי כולם מבינים שאם וכאשר יגיע שלב המשא ומתן, חייבים לשמור על השטח הזה נקי. מיהודים כמובן.

וכך הערבים בונים להם מדינה שלא רק הילדים שלנו יצטרכו להילחם מולה אלא כנראה שגם אנחנו ממש בעוד כמה שנים. עזה זה שם.

הרגשתי ביום הזה ממש כמו הפעמים האלה שאני נאנח מול הילדים שלי כשבזמן שהם ישנים ואוכלים, אשתי ואני מתרוצצים ועובדים, ומדיחים כלים ועורכים קניות. והם קמים בכיף שלהם והם אפילו לא שואלים את עצמם מי עשה כאן קניות, וכיבה את האור בלילה ומתקשר לרופא. בזמן שאנחנו יושבים לצפות באיזו סדרה, אנשי החבורה הזאת בונים שוב ושוב את הבית שהחריבו להם רק כי אין אף אחד מלבדם שעוצר את המדינה הערבית שנבנית על הראש של כולנו. בשטח כל מי שמסייר רואה את התמונה הברורה והפשוטה הבאה: בכל מקום שהם בונים – אין ערבים. כל מה מקום שהם לרגע הניחו, מגיעה השתלטות ערבית.

3. אבל אז כשאנחנו מתחילים לדבר איתם, אנחנו מתווכחים איתם על האם הם תומכים בתג מחיר או לא. האם הם שרפו עצים לערבים או שהם מגנים את זה? ובכלל מה יחסם למדינה והאם הם אומרים הלל.

אז בואו חברים, מדובר בחבורה מאוד לא מעונבת. היחסים שלה עם המדינה מאוד מאוד לא טובים. אפשר לגלגל עיניים עד מחר אבל הם לא גרים בכלל במדינה. הרי המדינה כבר חמישים שנה מתכחשת לכך שהיא שולטת ביהודה ושומרון. כשאנחנו אומרים שאין שם ריבונות, המשמעות היא שאין שם מדינה ואין שם חוק של מדינה. יש שם שלטון צבאי.

כן, חלקם לגמרי תומך בתג מחיר. גם כשהם לא אומרים את זה בפירוש. חלקם פיתח אלרגיה קשה למדינה. מי שגר בשטח צבאי עם אוייבים מחוץ ולצערנו גם אוייבים מבית לא ממש יכול לפתח רגשות ליריים על ראשית צמיחת גאולת העם היושב מעבר לקו הירוק. הפעמים שהם פוגשים חייל או שוטר זה כשיש להם אלות ביד והם צמודים לבאגר ששובר להם את הבית. שוב ושוב.

להסתובב ביום כזה ולראות את המערכה המטורפת והמושתקת שבתוכה ניצבים הלוחמים הבודדים האלה ולבחור שמה שיש להגיד להם זה – "למה אתם תומכים בתג מחיר" זה כמו לראות את הילד שלך מתמודד בתוך גלים סוערים ולנזוף בו תוך כדי שהוא נאבק על חייו, על זה שהוא מקלל ומנבל את הפה.

4. אין שום זכות לאף אחד לכנות את האנשים האלה אנרכיסטים, כי הם חיים בתוך אנרכיה שאנחנו יצרנו. המדינה יצרה. בכל יום שהמערב הפרוע שם ממשיך יש עוד כמה נערים שמצטרפים לתג מחיר. ובכל יום נוצרים עוד כמה שלא רואים את עצמם חלק מהמדינה ההיא שמעבר למחסומים. יש דרך אחת מאוד פשוטה "לחנך" אותם מחדש. בלי שום תוכניות מנותקות לשיקום נוער שוליים. שנה אחרי שמדינת ישראל תחיל ריבונות ותחליט לגדוע את בניית המדינה הערבית ותחזור לבנות את יהודה ושומרון – יעלמו כלא היו כל סיפור תג המחיר. שנתיים אחרי אתם כבר תשמעו את ההלל יום עצמאות של הנוער האידאליסטי עד לכנסת.

5. ואתה שואל את עצמך מאיפה הכוחות שלהם מגיעים? הרי אנחנו לא אלה שנותנים להם כוח, אנחנו אולי אלה שמורידים להם אותו. "זאת השליחות שלנו למען כל העם" עונה לנו עמישב מלט מגאולת ציון בפשטות לא נתפסת. גבעה אחרי גבעה הם משננים לנו בתמימות את אותה התשובה: אנחנו כאן כי לצערנו אין אף אחד אחר. נשים וילדים בקור ובגשם. משקמים לבד את ביתם. בונים אותו שוב ושוב. והעיניים מתמלאות בדמעות. הם עושים את הכל לבד ואנחנו מחזירים להם מבטים עויינים. אין גבול לחוסר הצדק. לכפיות הטובה. איך הצלחנו לקחת חבורה כזאת נדירה ולא נתפסת של אנשים עם תודעה לאומית וכללית עמוקה מני ים, שורשית, ולהפוך אותם לאוייבים הכי מסוכנים של המדינה?

אתה רואה את שר הביטחון מכנס ברצינות גמורה את צמרת המטכ"ל ומודיע שפשעי השנאה הם האיום הקיומי הכי גדול למדינה היום, ואתה אומר – האנשים האלו נמצאים בכזה אובדן דרך והכחשה מאיבוד הערכים שלהם, שאין גבול לחלמאות.

6. תפנו לכם יום. תכתבו בוויז "גאולת ציון", "קומי אורי" "מעוז אסתר". תביאו בגדים חמים ואיזה סיר מרק חם. תקשיבו לאנשים האלה מדברים. יש להם קול כזה מתוק. לא מתלהם. חכמים. מלאים במקורות. בתנך. נכון הם לא ממסדיים. וכשהם מספרים לכם שהם כועסים על המדינה תתאפקו קצת עם ההרצאות על השואה וכו'. כשתהיה כאן ריבונות, כשמדינת ישראל תחליט כבר אחת ולתמיד אחרי חמישים שנות בת יענה שהיא מבינה שארץ ישראל כולה שלנו ותכיל במקום הזה מדינה – כל הוויכוחים ייגמרו.

תתרמו להם כסף. תחבקו אותם. לא יודע כמה זה בשבילם. בעיקר בשבילנו. בשביל לזכות להיות חלק מבניין הארץ הכל כך יפה וקדושה הזאת.

לסיוע למשפחות לחצו כאן