המכתב של אלברט איינשטיין
המכתב של אלברט איינשטיין צילום: באדיבות 'קדם'

מכתב נדיר בכתב ידו וחתימתו של אלברט איינשטיין, אחד הפיזיקאים המשפיעים בכל הזמנים, עומד למכירה פומבית בבית המכירות קדם בירושלים.

המכתב, שנכתב ב-1936 לידיד ששקל תפקיד שהוצע לו באקדמיה האמריקאית, מספק הצצה לרמת האנטישמיות בארצות הברית באותה תקופה, ולקשיים איתם התמודד מהגר יהודי ללא קשרים.

"קיימת כאן מידה אדירה של אנטישמיות, במיוחד באקדמיה (אם כי גם בתעשייה ובבנקאות)", כתב איינשטיין לחברו, הפסנתרן היהודי האוסטרי ברונו אייזנר. "שים לב, שאין הוא אף פעם לובש צורה של דיבור או פעולה אלימים, אלא מתבשל בעוצמה רבה ביותר מתחת לפני השטח. זהו, כביכול, אויב הנמצא בכל מקום, כזה שאי אפשר לראותו, ושאת נוכחותו ניתן רק לחוש".

המכתב נכתב כאשר איינשטיין התגורר בפרינסטון, ניו ג'רזי, מספר שנים לאחר עליית הנאצים לשלטון והחלטתו שלא לחזור לגרמניה לעולם. אייזנר כבר היה בניו יורק, והתארח אצל חבר אחר של איינשטיין, רופא העיניים מקס תלמי. במכתב תיאר איינשטיין את הניסיון של העוזר שלו כדוגמה למי שהתמודד עם אנטישמיות קיצונית ונאלץ לעזוב את ארה"ב כדי לקבל תפקיד ברוסיה.

"לצערי הנך מסתמך על הנחה שגויה. אני מאוד בודד כאן, ואיני בקשר עם אף אדם, לא כל שכן עם מוזיקאים. חלוקת התפקידים לחלוטין איננה מסודרת, כך שהינך מגלה אודות משרות פנויות במקום כלשהוא רק דרך קשרים אישיים". איינשטיין סיכם את המכתב בברכה מאשתו אלזה שהייתה חולה במחלה קשה (וסופנית) באותה תקופה: "היא סובלת מאוד, מרותקת למיטה, קשיי נשימה, סוכרת..." היא נפטרה שלושה חודשים לאחר מכן.

למרות הגל הגואה של האנטישמיות שאפיינה את אותן שנים – התפשטות הנאציזם ברחבי אירופה, דמגוגיה אנטי יהודית, תיאוריות קונספירציה הקשורות לניו דיל בצל השפל הגדול – אייזנר הצליח למצוא את הנישה שלו בסצנת המוזיקה הקלאסית האמריקאית. הוא טיפח קריירה כפסנתרן קונצרטים ופרופסור למוזיקה, לימד באוניברסיטאות ובאקדמיות למוזיקה ברחבי הארץ, ומת בגיל 94 בניו יורק.

עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, היה מהלך לבידוד הדרגתי של יהודים והרחקתם מעמדות השפעה בחברה הגרמנית. בין הגזירות האנטישמיות המוקדמות ביותר היו חוקים שמנעו מיהודים לכהן בתפקידים ציבוריים, שכללו תפקידים באוניברסיטה. אפליה זו פנתה בעיקר לפיזיקאים יהודים ותורת היחסות של איינשטיין נדחתה כ"פיזיקה יהודית". איינשטיין היה במסע הרצאות מחוץ לגרמניה כאשר היטלר עלה לשלטון, וכאשר ראה את המצב במולדתו החליט לוותר על אזרחותו הגרמנית. לאחר תקופה קצרה השתקע בארצות הברית, שם הוצעה לו משרה במכון ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת פרינסטון. איינשטיין נשאר בפרינסטון עד מותו ב-18 באפריל, 1955.

"מכתב זה שופך אור על היבט פחות מוכר בחייו של איינשטיין בארה"ב", ציין מרון ארן, מנכ"ל בית המכירות הפומביות קדם ומייסד שותף. "באותה תקופה, האנטישמיות בארה"ב עמדה במידה רבה בצל השואה והמיליונים שמתו באירופה. מכתב זה משמש תזכורת חשובה נוספת לכך שחברות ליברליות אינן חסינות מפני מחלה זו וכי עלינו לעמוד תמיד על המשמר מפני כל צורה של גזענות".