ד"ר שמואל כץ
ד"ר שמואל כץ צילום: INN

הסכסוך במזרח התיכון בין ישראל למדינות הערביות לא החל אתמול. למרבה הצער, אנשים שאינם מכירים את המציאות בשטח, עשויים לחשוב שקיימים פתרונות קלים לסכסוך.

אחד הרעיונות השטחיים שהוצעו כדי לפתור את הבעיה, היה להביא להקמתן של שתי מדינות לשני עמים. למרבה הצער, שרטוט גבולות תאורתיות לא פתר את הבעיות, ולמעשה, פתרון תאורתי זה כבר נכשל פעמים רבות בעבר, משום שלא הייתה התיחסות רצינית לבעיות העיקריות העומדות בלב הסכסוך.

הפתרון לא התייחס ברצינות, למשל, לקנאות האסלם הרדיקלי, לרצון לשמר את מוקדי כח השליטה, בידי המנהיגים המקומיים, לרצון לשמר את המשך היכולת העצמית של המנהיגים המושחתים ליהנות מהשחיתות הפיננסית, ומהרצון של מנהגים מרושעים לשמר את מוקדי הכח שלהם כדי להגן על עצמם ממערכת משפטית של ממשלה חליפית בעתיד.

האימפריה העות'מאנית, ששלטה במזרח התיכון במשך כ-400 שנה, התפוררה במהלך מלחמת העולם הראשונה, וחבר הלאומים הקים את המנדט הבריטי והצרפתי, בין היתר, כדי לפקח על העברת האדמות במזרח התיכון לידי בעליהן החוקיים.

השטח שהיה תחת שלטון המנדט הבריטי כלל את ארץ ישראל (שכלל גם את יהודה ושומרון), שהיא מקום המולדת ההיסטורית של העם היהודי, ששמה שונה ל"פלסטינה" על ידי הפולשים הרומיים כ-2,000 שנה קודם לכן. הצהרת בלפור משנת 1917, והפסיקה המשפטית המחייבת, על ידי הקהילה הבינלאומית בוועידת סן רמו ב-1920, הכירו בקשר המתמשך ובזיקה ההיסטורית של העם היהודי למולדת אבותיו.

הוועידה המליצה לסייע לעם היהודי להתיישב במקום מולדת אבותיו, ובמקביל לכבד את זכויות האדם של כל התושבים המקומיים בארץ ישראל. עקב לחץ על ממשלת בריטניה, הפרו הבריטים את תנאי המנדט שלהם בשנת 1922, ויצרו מדינה ערבית חדשה לגמרי - הממלכה ההאשמית בעבר הירדן, על כ-80% משטח המנדט הבריטי על פלסטין, שהיה אמור להפוך לשטחה של המדינה היהודית המודרנית בארץ מולדתם ההיסטורית.

ניסיון זה לחלוקת האדמות בא לפתור באופן מעשי חלק מהסכסוכים המקומיים באזור, באמצעות פתרון של שתי מדינות לשני עמים, אך הוא לא פתר את הסכסוך הערבי-ישראלי.

ניסיונות שונים להגיע לפתרונות על פי נוסחת שתי מדינות לשני עמים נעשו על ידי הבריטים, בשנים שלאחר דו"ח ועדת פיל משנת 1937, ועל ידי הקהילה הבינלאומית, בעקבות תוכנית החלוקה של האומות המאוחדות מספר 181 מ-1947, אלא שכולם נדחו על ידי הערבים שהמשיכו במלחמתם נגד היהודים.

עם סיום המנדט הבריטי בפלסטין, עזבו הבריטים את ארץ ישראל, והיהודים הכריזו על עצמאותם הלאומית ב-14 במאי 1948 בהתאם להחלטת החלוקה מספר 181 של האו"ם, אולם, מדינות ערב שמסביב, פלשו למדינת ישראל למחרת היום, מתוך כוונה ברורה להרוס אותה.

הניסיון האגרסיבי להשמיד את מדינת ישראל חזר על עצמו במלחמות 1967 ו-1973 אבל למרבה המזל, מדינת ישראל הצליחה להתגבר על אויביה ולהציל את עצמה, גם במלחמות האלה.
למרות הסכסוכים הללו, השיגה מדינת ישראל הסכמי שלום עם מצרים ב-1979, עם ירדן ב-1994, ועם איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו וסודאן בשנת 2020, אולם הערבים הפלסטינים סירבו לכל פשרה סבירה להסדרת הסכסוך עם ישראל.

עוד באותו נושא:

חמור מכך, הערבים הפלסטינים הכריזו כי הפתרון שלהם לסכסוך יהיה להשמיד את מדינת ישראל מנהר הירדן ועד לים התיכון, ולהקים על חורבותיה מדינה ערבית חדשה לגמרי בשם פלסטין, שבה יהודים לא יתקבלו בברכה.

בגלל עמדתם הרדיקלית של הערבים הפלסטינים, נכשלו בעבר כל ההצעות הנדיבות מאוד לפתרון הסכסוך על פי נוסחת שתי מדינות לשני עמים, שהציעה ישראל, ואשר נתמכו גם על ידי הקהילה הבינלאומית. הצעות אלו נדחו על ידי הערבים הפלסטינים בשנים 1967, 1993, 1997, 2000, 2005 , 2008 ו-2009-2014.

בשנת 2005, ישראל נסוגה באופן חד צדדי מרצועת עזה, בתקווה לקרב את פתרון הסכסוך בדרכי שלום, אך בתמורה, קיבלה ישראל אלפי מטחים של טילים, רקטות ועפיפוני תבערה ששוגרו ע"י חמאס לתוך האזורים המאוכלסים בצפיפות עם אוכלוסייה אזרחית, לרבות לעבר עיר הבירה ירושלים ולעבר העיר הגדולה תל אביב.

למרבה הצער, הרשות הפלסטינית, השולטת ביהודה ושומרון, וחמאס, השולט ברצועת עזה, ממשיכים בשטיפת מוח כוזבת וזדונית, של האוכלוסייה שלהם, ושל תומכיהם הבינלאומיים, הנוטים להתעלם מהמציאות.

בנוסף לפגיעה ברווחתם של בני עמם, המנהיגים הפלסטינים המושחתים דואגים בעיקר לעצמם. הם משתמשים בחלק גדול מהמשאבים הכספיים שמסופקים להם על ידי הקהילה הבינלאומית, כדי לתמוך בחבלנים ובמשפחותיהם, וכדי לבנות תשתית טרור חזקה שתתקוף את כל מי שיעמוד בדרכם, בין אם הם מוסלמים, נוצרים או יהודים, והכל כדי להרחיב עוד יותר את כוחם הפוליטי ואת עושרם האישי.

חלק מהפוליטיקאים והאחרים ברחבי העולם, ידועים כפעילים אנטי-ישראליים ואנטי-יהודיים מרושעים. לצערנו, הם פועלים כנראה מסיבות בלתי הגיוניות מגובנות. אבל קשה מאוד להבין מדוע לעיתים, פוליטיקאים מכובדים וטובים יצטרפו אליהם ויתמכו בהחלטות האנטי-ישראליות שהם מנסים להעביר.

עלינו לסייע לאנשים הטובים להבין, שניסיון להכריח את מדינת ישראל לוותר על ביטחונה, או לקבל תנאים מוקדמים למשא ומתן עתידי, יגרום נזק חמור לקהילה הבינלאומית ולמדינת ישראל.

מדינת ישראל ידועה ביכולותיה לסייע לקהילה הבינלאומית באספקת מודיעין צבאי חשוב שכבר הציל חיים בעבר. בנוסף לכך יש למדינת ישראל מערכות מורכבות בתחומי המחקר והפיתוח מהמתקדמים בעולם, בתחומים חיוניים רבים. תוצאות המחקר והפיתוח הישראלי עזרו בקידום הבינלאומי בתחומים אינספור, לתועלת הרבים. ערעור היציבות של הדמוקרטיה האמינה היחידה במזרח התיכון תימנע מהעולם החופשי את היתרונות של הניסיון הישראלי, ויחזק את אויבי השלום הקשורים גם לארגוני טרור שאינם מכבדים את הערכים של העולם החופשי. באים נתן לגורמים אלה להתחזק ולהתבסס בקרב מרכזי הכח שלהם, גם עמיתיהם ותומכיהם הבינלאומיים ימשיכו במאמציהם לערער את יציבות מדינות העולם החופשי בהם הם גרים.

בימים אלו אנחנו רואים את מה שקורה תחת שלטון הראשות הפלסטינאית ותחת שלטון חמס. אם הם יצברו יותר כח, שטיפת המוחות של אזרחיהם תמשיך להתגבר, הנשים תהינה פחות חופשיות, ההתעללות בילדיהם בשרות הטרור תמשך, והתפתחות הזאת בהחלט לא תביא שלום לאזור.

נאמר כבר בעבר, ”כדי שהרע ינצח אנשים טובים לא צריכים לעשות כלום,“ ”ופיוס הרשעים יביא הרס לאלו שאינם מסוגלים להעריך נכונה את המציאות.“ אנו יכולים לראות דוגמאות קלאסיות לדינמיקה הזו בתמיכה הבריטית בגרמניה הנאצית בראשית דרכה, ובעלייה החופשית וההתחזקות של ​​הבובות של איראן (חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן).

היד החופשית שניתנה לאיראן, התומכת הגדולה ביותר של הטרור הבינלאומי, לא הביאה שלום לאזור, וההתנתקות חסרת האחריות מאפגניסטן, שאפשרה את התעוררותם המחודשת והעוצמתית של הטליבאן, האסלאם הרדיקלי ודאע"ש יצרה פצצת זמן שהשלכותיה לטווח הארוך עדיין נחקרות על ידי סוכנויות הביון.

חשוב להזכיר לחכמים נוטלי ההחלטות, כי פיוס כוהני הרשע על ידי תמיכה כלכלית או פוליטית, לא תהפוך אותם למלאכים אוהבי אדם או שוחרי שלום, אלא להיפך, הדבר יעודד אותם להמשיך בדרכם הרעה נגד טובתם של כל שוחרי השלום ברחבי העולם.


מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו