לירון אטיה
לירון אטיה צילום: תומר לוין

לירון אטיה, סולן להקת "הפיל הכחול", כבר 16 שנה יושב בכיסא גלגלים בעקבות תאונת סקי, השבוע הוא החליט לצאת במכתב פתוח לכל חבריו האמנים ולספר להם קצת מה עובר עליו ועל החוויה של אנשים עם מוגבלות שמגיעים להופעות.

"אני אתחיל עם הצהרה מפוצצת שאולי נשמעת קשה לעיכול" הוא פתח את המכתב, "מעולם לא יצאתי לראות הופעה ופשוט נהניתי וחזרתי הביתה. כן, אף פעם. זה נשמע מוגזם אבל זו האמת".

"אנסה להסביר בקצרה מה צריך לעבור אדם עם מוגבלות שרוצה לבוא לראות אתכם מופיעים: זה מתחיל בניסיון להבין - האם האירוע נגיש? לפעמים לוקח חודש רק למצוא את האנשים עם התשובות בתקווה שיש להם זמן וחשק לענות".

"זה ממשיך במחיר הכרטיס – שהוא כמובן כפול! כי אני צריך גם לשלם עבור המטפל המלווה שלי שבא איתי, שהרי הוא רק חיכה לרגע לראות את פורטיסחרוף בהופעה, וזו הסיבה האמיתית שהוא עלה מבנגלדש לעבוד עם נכים".

"לך תסביר במשרד כרטיסים שאין ממש ברירה, ותתפלל שנפלת על מישהו שאכפת לו. יאללה, הגענו להופעה (שאמרו שהיא נגישה) רק כדי לגלות שלא רואים כ-ל-ו-ם כי מסתבר שזה מופע עמידה".

"ואני, שפעם התהדרתי בגובה של 180 ס"מ, מסתפק היום במטר ושלושים של הכיסא, שדחוס איפשהו מאחורי כולם ולא רואה דבר. אין איך להתקדם קדימה כי זה צפוף ומסוכן בטירוף, והבמות הנגישות – אם יש אותן בכלל, ממוקמות בצד בפינה עלובה ולא רואים מהן כלום".

"ואם כל זה לא מבאס מספיק אספר לכם על הפעם ההיא שבאמצע ההופעה פתאום אני מגלה אחרי 3 בירות שאין שירותים נגישים ויאללה... פיפי במכנסיים ורצון למות מהבושה. בקיצור - תמיד יש משהו. תמיד! כל מה שרציתי זה לצאת מהבית, לראות הופעה, ולחזור הביתה לישון. ז-ה-ו".

"מצאתי את עצמי בקושי יוצא מהבית, חולה מוזיקה שהולך להופעה פעם ב-3 שנים. וזו החוויה של כל מי שמתנייד בכסא גלגלים, לא רק שלי. כבר שנים שאני מנסה לתקן את המצב, בכל דרך אפשרית - רשתות חברתיות, תקשורת, נציבות שוויון חברתי, חברי כנסת, אבל ללא הצלחה".

"מילים זה טוב ויפה, אבל בסוף – המעשים הם שישנו את האבסורד הקיים. ובשביל זה אני זקוק לכם! לנו, האמנים. המסקנה שלי, אחרי המון מחשבה, היא שאנחנו היחידים שיכולים לשנות את המצב הזה".

"איך? זה לא כזה מסובך, אני נשבע! הנה דוגמה - אני והלהקה שלי, הפיל הכחול, חזרנו ממש השנה להופיע אחרי 9 שנים, החלטנו שהפיל הכחול לא מופיעים במקומות לא נגישים ובכל מקום בו נופיע תהיה נגישות אמיתית ולא ״בכאילו״.

"למופע הראשון שלנו הגיעו 1000 איש, המופע היה מופע עמידה, הנכים ישבו מקדימה וכל מי שהיה בהופעה נהנה בטירוף. בהופעה הזאת דאגנו לנגישות בעצמנו - מעבר לכך שהנגשנו עבורי את הבמה עצמה, בדקנו שיש מקום טוב לנכים לראות ממנו את ההופעה (לא היה כמובן, אז הנכים ישבו מקדימה ומאחוריהם מחסום), בדקנו שמהמקום הזה יש גישה לשירותים והודענו שנכים לא ישלמו על מלווה".

"זו רק דוגמה, אני לא (!) מתכוון לבקש ממכם לא להופיע במקומות לא נגישים. אבל מה שאני כן רוצה לבקש ממכם זה שבהופעות שכן יכולות להיות נגישות בבקשה בבקשה בבקשה בואו נתקן את המצב ונעשה את זה כמו שצריך:

1 - מקום ממנו הנכים יוכלו לראות את ההופעה. אם אין במה מוגבהת במקום סביר אז שיהיו מקדימה.

2 - לדאוג שמהמקום הזה יש גישה לשירותים.

3 - לא לקחת מחיר כפול מנכים שמגיעים עם מלווה (נכה בכסא גלגלים חייב מלווה אחרת, לדוגמה, לא תהיה לו שום דרך לקנות מים/בירה בהופעה) נכה נכנס +1.

זה הכל, שלושה דברים - מקום לראות ממנו את ההופעה, גישה לשירותים ומלווה ללא תשלום".

"להופעה שלנו הגיעו 30 נכים, למה? רק בגלל שהם ידעו שהם הולכים להגיע לערב נטול חוויות שליליות. אנשים שבדרך כלל נמנעים מלהגיע להופעות יודעים שהם יכולים פשוט לבוא, לראות הופעה, ולחזור הביתה. ש לכם קהל ענק שרוצה לבוא לראות ולשמוע אתכם ופשוט לא יכול".

אטיה לא הסתפק בדיבורים, ויחד עם חבריו יצר תו שנקרא ״נגיש פה״. "בדיוק כמו שטבעונים שרואים תו VEGAN FRIENDLY בכניסה למסעדות יודעים שכאן יהיה להם מה לאכול, ככה אנחנו רוצים שנכה יראה על פלייר להופעה שלכם תו של ״נגיש פה״ וידע שהוא מגיע להופעה נגישה בה הוא יוכל לראות את הבמה, להגיע לשירותים ולהיכנס עם מלווה בלי לשלם כפול".

"אם כולנו נדאג שהמנהלים שלנו (או אנחנו) נדבר עם בעל המועדון/הפסטיבל ונדרוש נגישות אמיתית אנחנו נצליח! אנחנו נתקן את המצב בישראל ואנחנו נהיה הראשונים לעשות כך. אני בטוח שהתאגדות גדולה של אמנים שיוצרים שינוי חברתי ענק תעשה רעש גדול גם במדינה שלנו וגם בעולם. אני בטוח! אבל בשביל שזה יקרה אני צריך אתכם".

אטיה חתם את המכתב בקריאה להצטרף אליו "זה לא משנה אם אתם אמנים ותיקים או חדשים או יש בהופעות שלכם 30 איש או 3000" הוא כתב, "ככל שיותר אמנים יצטרפו השינוי יהיה גדול יותר".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו