עו"ד שלום וסרטייל
עו"ד שלום וסרטייל צילום: דוברות ציפחה

'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד', רבו הפירושים. יש אומרים אלו יששכר וזבולון שהתחברו יחדיו כגוף ונפש, ויש אומרים שכל ולב, יש אומרים כהנים בעבודתם, ויש אומרים הנבואה והכהונה, ויש אומרים חתן כלה. אך ודאי אין מקרא יוצא מדי פשוטו, היינו ישיבת אחים מתוך כבוד הדדי, אחווה ושלווה.

וקשה הרי כמעט לא מצינו שבת אחים גם יחד משחר ההיסטוריה. לא אצל קין והבל, לא אצל יצחק וישמעאל, לא אצל יעקב ועשו ועתה לא אצל יוסף ואחיו.

על פסוק: 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד', אומר הרב עדין שטיינזלץ זצ"ל בשם רבי אברהם המלאך בעל 'חסד לאברהם', בנו של המגיד ממזריטש: בדרך הטבע שני עצמים אינם יכולים לאכלס אותו שטח, כפי שראינו אצל קין והבל, אברהם ולוט, יצחק ואבימלך או יעקב ועשו. יצור חי מגן על שטח המחיה שלו ואינו מאפשר פלישה של יצור אחר. אך כשם שהתורה היא תבלין ליצר הרע, כך על מנת להגיע למדרגה של 'שבת אחים גם יחד' על האחים להיות מחוננים בתכונה המיוחדת הנקראת 'מה'... הנה מה טוב ומה נעים שמשמעותה ענווה וביטול עצמי שמאפשרים שבת אחים יחדיו. דוגמה מצוינת לכך הם האחים משה ואהרון, 'נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן', שני הפכים שהנהיגו את ישראל מתוך אהבה וכבוד זה לזה, מפני שידעו לומר 'ונחנו מה' עד כדי כך שכאשר אהרון יצא לקראת משה אחיו הצעיר המתמנה למנהיג, מעיד עליו הכתוב 'ושמח בליבו'.

לא כן בפרשתנו, הכל אמנם מתחיל בשלווה: וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אומר ר' צדוק הכהן: "אין נקרא ישוב אלא בישיבה בשלווה… כדרך ישיבת הארץ בשלווה". ביקש יעקב לישב בשלווה ובאחת קפץ עליו רוגזו של יוסף. שנאה וקנאה משמשים היו בערבוביה ביחסי האחים עם יוסף. תרמו לכך החלומות, אך גם הבחירה של יעקב אבינו. כשהכתוב אומר: "אלה תולדות יעקב" אין הוא פותח בראובן הבכור ולא ביתר האחים הגדולים, אלא ב"יוסף בן שבע עשרה שנה", ואם לא די בכך, הרי שיעקב מבליט חביבות יתירה זו כשעושה לו כתונת פסים. אומר הספורנו, שביאר כוונתו במעשה הכתונת, לאות שיהיה הוא המנהיג בבית ובשדה. מכאן באמת לומד, רבא בר מחסיא במסכת שבת: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים". נתגלגל הדבר, משמע, יכול היה להתגלגל אחרת. אמנם בני יעקב בכל מקרה היו יורדים מצרימה כמובטח בברית בין הבתרים, אך יכול היה הדבר להתחיל רק בבני בניהם בדור אחרון, שהרי ארבע מאות שנה של שיעבוד, מניינן החל עוד בימות יצחק, טרם הירידה מצרימה. על כל פנים, למדתנו התורה בדרך השלילה, כיצד להיזהר בחינוך ילדינו, שלעולם לא ישנה אדם בנו בין הבנים, לעולם לא! גם במקום בו אחד הבנים כיוסף יתום מאם.

ובכל זאת, למרות כותנת הפסים, למרות העדפת יעקב, האם האחים לא למדו 'מסילת ישרים' בו מוגדרת מידת הקנאה כחסרון ידיעה וסכלות, מפני שהמקנא אינו מרוויח מאומה, רק מפסיד לנפשו, ושאין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימה?!

ברוח הרש"ר(רב שמשון בן רפאל) הירש בפרשתנו, הרי מסתמא ב'שולחן השבת' של אברהם אבינו דנו דרך מי תתקיים הבטחת ה' 'ואעשך לגוי גדול', האם ביצחק יקרא לך זרע, או שמא גם בישמעאל, הגם שנולד מהגר. ב'שולחן השבת' של יצחק, דנו למי הכוונה בהבטחת ה' אליו 'לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל', יעקב או שמא גם עשו, שהרי תאומים מרחם אחת באו לעולם. ועתה בני-יעקב הרגילים בדיוני 'שולחן שבת' אלה מזה דורות, דנים אף הם, מיהו הממשיך שממנו יבנה בית ישראל, ומיהו בגדר קליפה שיש להסירה, וכפי שמבהיר המלבי"ם(רבי מאיר ליבוש), האחים חשדו ביוסף המבקש לדחותם ולהיות הבן הממשיך שממנו בלבד יבנה בית ישראל.

ניצבים, אפוא, האחים בפני דילמת חייהם- להיות או לא להיות, שהרי יש להם ראיות חותכות שרצון אביהם ביוסף, ושמא טועה אביהם כיצחק סבם שרבקה בתחבולות הצילה אותו מטעותו. והחלומות מראים עד כמה רצון יוסף בהשמתם. יעקב בשומעו את חלומות יוסף, חושב שאכן כך יקרה, ולכך הוא מצפה, ככתוב: "ואביו שמר הדבר". חפצם של אחי יוסף להיות חלק מעם ישראל עז, והוא המכתיב להם את מהלכיהם הקשים, תחילה אולי עלה במחשבתם שיש לו מעין דין 'רודף' שהרי השתמע שמבקש הוא להדיחם מבית ישראל, אך נמלכו במחשבתם בזכות ראובן, כשמנסים הם להביא את אביהם לחשיבה מחדש, מי ימשיך להיקרא ישראל אחריו, בעזרת כותנת פסים מגואלת בדם, ובנוסף מעמידים הם את הדילמה לפתרון האלוקים באומרם: "נשליכהו באחד הבורות... ונראה מה יהיו חלומותיו", נראה דבר מי יקום. רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום

עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו