עו"ד יונתן דובוב
עו"ד יונתן דובוב צילום: שילה גרנביץ

עו"ד יונתן דובוב

מנכ"ל מרכז הרצוג ומייסד הגולה

בנר שמיני של חנוכה זה קרה. טניה דובוב, אמא שלי, עזבה את כל מה שהיא הכירה ובגיל 33, באמצע החיים, בשנים שהיו אמורות להיות הכי יפות שלה, היא עלתה ארצה.

אמא התחילה מאפס בארץ חדשה, בלי שפה, בלי משפחה רחבה או עבודה. כאן למדה עברית באולפן, גרה בדירת שני חדרים ועבדה 20 שעות ביממה תמורת פחות משכר המינימום רק כדי שיהיה לבנה יחידה – אני - מה לאכול, ולא, לא תמיד היה גם בשבילה.

אבל אמא לא ויתרה ונלחמה על החיים בשקט ובלי להתלונן עד שזכתה בפרס החינוך הארצי על עשייה פורצת דרך, זכתה להיות המתנדבת המצטיינת בכל ארגון שהגיעה אליו, לימדה תנ"ך ברוסית בשמורה לאומית והתעקשה שיהיה לנו מנוי לפילהרמונית גם אם נגיע לקונצרטים בתחבורה הציבורית בנסיעה שאורכת גם שעתיים, ודאגה שאזכה לחוגים ומורים פרטיים הכי נחשבים - והכול רק בשביל שאוכל לכתוב פה עשרים שנה לאחר מכן תודה בריש גלי, בלי להתבייש.

אמא לימדה אותי מהי נחישות, עבודה קשה ואמונה בצדקת הדרך, למרות שהסביבה לא תמיד תומכת ומכילה. היא לימדה אותי שגם פה בישראל אחרי הגשם של חנוכה, בדיוק בתקופה הזאת, אפשר ללכת ללקט פטריות ביער ולגלות את האור מבעד לענפים.

ובתוך כל ההישרדות היומיומית הזאת לא היה לה ולדור שלה את הזמן והכוח להעלות על נס את המורשת העצומה שהיא ועוד מיליון עולים הביאו משם וכמעט נשכחה מאחור. ומשולי התודעה אנחנו מחזירים את הסיפור שלה ושלהם לקדמת הבמה, ולמרות שלא תמיד הם משתפים פעולה, אנחנו מנסים להנכיח את מורשת יהדות ברית המועצות.

בדיוק היום, לפני 33 שנים, בנר שמיני של חנוכה, עלינו שנינו לארץ, אמא צעירה ועולל קטן, משאירים מאחור ארץ מוכרת וחרבה ונוחתים במולדת שאף פעם לא הכרנו, בשם אידיאל נשגב. את הנר הזה אני מקדיש לה ולכל עולי ברית המועצות, ולכל העולים שהביאו לכאן מכל קצוות עולם את הנקודה היהודית הייחודית שלהם, ולא האמינו שיום יבוא והדור שהם גידלו ביזע ודמעות, זה שהתבייש בהוריו ועכשיו גאה בהם, הוא זה שיתעקש להשמיע את קולם למען הדורות הבאים.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו