שרה העצני-כהן
שרה העצני-כהןצילום: חן-לי העצני

שרה העצני-כהן

יו"ר תנועת ישראל שלי

קראו לו שמעון, שמעון אברהם, והוא הסבא הפחות מפורסם שלי. תודה לאל התברכתי בשני סבים מעוררי השראה, כל אחד בתחומו וכל אחד בגזרתו. סבא שמעון שלי הוא דמות מופת אישית, פשוטה, שהפיצה הרבה אור לעולם, בעיקר לעולם שלי.

הסיפור של סבא שמעון הוא סיפור פשוט, אין בו מהפכות גדולות, רק סיפור ישראלי פשוט וכל כך חזק ועוצמתי. זה סיפור על אדם אוד מוצל מאש ששרד את השואה ועלה בשנות השישים לישראל, מרומניה. הוא עלה עם אשתו ושני ילדיו. את סבתא שלי, שרה, על שמה אני קרויה, לא הכרתי מעולם. היא נפטרה כשאמי הייתה ילדה בת שבע אך היא השאירה חותם ניכר על המשפחה.

הסיפור של סבא שמעון הוא סיפור על עקשנות ישראלית. סיפור על התמדה גם כשקשה, גם כשמאבדים את אהבת חייך בגיל כה צעיר, להמשיך ולבנות חיים. זה סיפור על עולה חדש שלא ידע מילה בעברית, אך היה לו מקצוע שלמד עוד ברומניה. וכך, מתוך חנות קטנטנה ליד שער יפו, ביחד עם אחיו, הוא הפך להיות חייט ותופר חליפות של ראשי ממשלה ונשיאים. יום יום, התייצב בעבודה במסירות והתמדה מבוקר ועד לילה עד שחלה. סבא בנה את העתיד. כל חייו הוא גר בדירה קטנה, ללא מרפסת או חצר, בקרית מנחם שבירושלים. זו הייתה התחנה הראשונה שלו בישראל ושם הוא נשאר כל חייו. הוא לא חיפש חיי עושר, והשקיע כל שקל בבניית עתיד המשפחה.

כי סבא שמעון הסתכל אל עבר העתיד. הוא בנה יום יום את העתיד, בצורה טבעית, פשוטה ומוטמעת באורח חייו. כשאדם מסתכל פנימה אל תוך תוכו, לראות מה מרכיב את עולמו הפנימי והערכי, אולי ימצא שם דברים גדולים. ולפעמים, אלוקים נמצא דווקא בפרטים הקטנים והפשוטים. זה האור הגדול של סבא שמעון.