אורית מרק אטינגר
אורית מרק אטינגר צילום: טרלן בן אבי

אורית אטינגר־מרק

אשת תקשורת, מרצה ופעילה חברתית

זה נשמע בחירה מאוד בנאלית, כביכול זו אמא שלי ואיני אובייקטיבית. אבל כששומעים על מה שהיא עברה ואיך היא מתמודדת וכיצד היא פועלת במצב הנוכחי, אולי אפשר להבין יותר.

אמי עלתה מקנדה עם משפחתה, גרה בירושלים והכירה את אבא שלי בסניף עזרא ירושלים. הם התחתנו כשהיא בת 17 והוא בן 18. הוא היה כל עולמה, יחד הם הביאו לעולם עשרה ילדים וכבר בגיל 36 אמי הפכה סבתא. אמא איבדה את האחיין שלה בפיגוע טרור, אבל גם אחרי זה היא תמיד הפיצה אור וטוב לסביבתה. אני לא זוכרת ששמעתי אותה אומרת משהו רע על מישהו. זאת אמא. טהורה וצדיקה אמיתית.

לאחר כמה שנים היא איבדה את אבי בפיגוע ירי. בעלה האהוב נרצח אל מול עיניה, וכאילו לא די בכך היא איבדה חלק מפניה, את המראה שלה ואת התפקוד שלה. במשך תקופה ארוכה עברה שיקום מאתגר ומלווה בכאבים וניתוחים בארץ ובחו"ל, ולמרות הכול היא תמיד מקבלת את פניי בחיוך וכשקשה לה היא מזכירה לעצמה בקול: "הרוב טוב והרוב קובע". היא חיה כל חייה במבט אופטימי ובראיית הטוב ולימדה אותנו להתמקד בטוב שישנו. גם לאחר הפציעה הקשה, היא נלחמה להיות בשבילנו!

שנתיים ותשעה חודשים לאחר הפיגוע, בנה הבכור, אחי שלומי, נהרג בתאונת דרכים. אומרים תמיד שלאבד בן זה הכי קשה בעולם. אז בעל ובן בכור, זה נשמע כבר בלתי אפשרי. אבל אמא לביאה, מתמודדת, נלחמת, מחייכת. היא גם בוכה, כי כואב ועצוב, אבל היא תמיד מודה עלינו ושמחה בנו. אמא לא רק מדקלמת לנו מהשפה ולחוץ סיסמאות של אמונה אלא היא חיה אותן! בלי רעש וצלצולים, עם המון צניעות וענווה. היא מקבלת הכול באהבה.

הלוואי שנצליח ללמוד ממנה להתמקד בטוב שקיים גם בתוך הכאב, לדעת להיות חזקים ולא לוותר גם כשהגרוע מכל קורה. תמיד עם ראש קדימה ובענווה גדולה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו