אמיר מויאל
אמיר מויאלצילום: איתמר נוימן

אמיר מויאל

קומיקאי ואיש רשת

מי לא מכיר את אורי אורבך? בתור ילדים בוודאי נתקלתם בספרו של אורי 'מתקן החלומות' שנבחר להיות ברשימת הספרים האהובים במצעד הספרים הארצי של ילדי ישראל לשנת 2010. ואם לא בספר הזה, אזי בוודאי נתקלתם בספרו 'מה מברכים על גלידה' או 'ילדה כמוני'. או שבטח קראתם טור של אורי בעיתון אותיות שהקים והיה עורכו הראשון.

כצעירים בוודאי שמעתם את הביטוי "דתי מחמד" שאורי טבע, או שנתקלתם בסלוגנים האלמותיים "העם עם הגולן" ו"חברון מאז ולתמיד" שהגה. אולי גם שמעתם בפעולה בסניף קטעים מספרו המצליח 'סבא שלי היה רב', שם הוא מסביר בהומור מושגים מעולם היהדות.

בתור בני אדם בוגרים בוודאי יצא לכם לשמוע את 'המילה האחרונה', תוכנית רדיו שבה אורי לקח חלק פעיל, או שיצא לכם לקרוא את אחד ממאמריו המאלפים על גבי דפי העיתון. אולי אפילו בחרתם במפלגה שלו לכנסת ושמחתם לראות איך הוא מייצג אתכם בדיוק כפי שלדעתכם ראוי שליח ציבור לייצג.

ובתור אזרחים ותיקים, בטח נתקלתם באורי אורבך, השר לאזרחים ותיקים, שהגה את המיזם הנפלא 'שלישי בשלייקס', שתכליתו הייתה לשנות את התפיסה המוטעית כלפי האזרחים הוותיקים, הגורסת שמדובר באוכלוסייה נזקקת. אורי הוכיח שמדובר בחברה חיונית שצורכת תרבות ופנאי, והמספרים הוכיחו שהוא צדק - ומאות אלפי אזרחים ותיקים מימשו את ההטבות השונות שיזם למענם.

אורי אורבך נולד בפתח תקווה, בשנת תש"כ, לפנינה ואהרן אורבך. הוא למד בישיבת נחלים ולאחר מכן בישיבת ההסדר בקריית שמונה. משם התגייס לחיל השריון, ואחרי שהסתער במלחמת לבנון הראשונה השתחרר והסתער על עולם התקשורת וסחף אחריו רבים מהמגזר, מהם עיתונאים, סופרים, קומיקאים ואנשי רוח בני ובנות הציונות הדתית.

אומרים ששלושה שותפים באדם, ואין לי ספק שמבחינת הדרך שלי ושל רבים נוספים אורי הוא השותף הרביעי. בחן וחסד נדירים, בניקיון כפיים, ביושר ובמאור פנים הוא התווה את הדרך. אורי היה שונה בנוף, אדם נטול אגו שרק הצדק והאמת משמשים לו פנס ומצפן.

בחלוף השנים השכיל פעמים רבות לנתח את המציאות באופן חד וחכם כל כך וראה את הנולד. והחשוב ביותר: הוא ידע בדיוק כיצד להעביר את המסר בצורה נעימה אבל תקיפה, בהומור וברצינות. אני מקווה ומתפלל שאצליח לצעוד בתלם הפורה שהשאיר אחריו.