דובי וינרוט
דובי וינרוט צילום: עופר עמרם

דובי וינרוט

עורך דין, רואה חשבון ומחבר הספר 'מחר השמש תזרח'

אני לא יכול לחשוב על אור גדול יותר מהאור שהופץ על ידי חני ז"ל, ולכן אשמח להזכיר רעיון יפהפה שהיה שגור בפיה. החשמונאים מצאו פך שמן אחד ושמחו שמחה גדולה. וחני שאלה: מדוע היו שמחים, והרי הם לא ידעו שיתרחש להם נס והפך יידלק שמונה ימים? לכאורה היה עליהם להיות טרודים ועצובים שמחר לא יהיה כבר שמן.

וחני השיבה שהתשובה היא שהיום יש - אז היום שמחים! וזו התורה כולה על רגל אחת. לשמוח בהווה ובמה שיש ולא לתת לעבר ולעתיד להרוס את ההוויה. מי ששמח במה שיש לו היום, יקרו לו גם ניסים. חני, שהדיאגנוזה הרפואית שלה הייתה תוחלת חיים של כשנה, יישמה את תורתה בחייה וזכתה לנס של תשע שנים נוספות ומלאות.

והנה, בפרשת וישב, השליכו את יוסף לבור. התורה מספרת שהבור ריק ואין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. השפת אמת מפרש שהבור הזה משול לראש שלנו, שחייבים להכניס בו מים (ואם תרצו – אין מים אלא תורה) כי אין ואקום. אם אין בראש מים, אז נכנסים בו נחשים ועקרבים.

וחני הוסיפה לזה רובד ענקי. היא שאלה: מדוע אם אין מים אז יש נחשים ועקרבים? מה באים לסמל הנחשים והעקרבים הללו? מדוע דווקא נחשים ועקרבים? והשיבה כי עקרב מכיש מאחור ונחש מכיש מקדימה. ללמדך שהאויבים הגדולים של האדם הם העבר והעתיד. לפעמים אנשים לא חיים את ההווה, כי הם תקועים בעבר, או לחילופין הם חרדים מהעתיד וכך הם מפסידים את ההווה וחיים בהחמצה. כששאלו את הרבנית מלובביץ' מה הרגע החשוב והמשמעותי בחיים שלה היא השיבה: הרגע הזה!

יפים לעניין זה מילותיה האחרונות של חני: "בבקשה תהיו שמחים. לא בגלל שהלכתי אלא בגלל שאתם בחיים, כי אחרי שנפגשים עם הסוף יודעים להעריך את האמצע ואת ההתחלות. תחגגו את החיים כי הם ראויים, וזו תהיה ההנצחה הכי מכובדת ויפה בשבילי". חנוכה שמח.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו