הרב איתיאל בר לוי
הרב איתיאל בר לוי צילום: אוריאל הברמן

***

יוצרים חיבור לנשמה - ביצירה יהודית

הרב איתיאל בר לוי-מנהל האגף לתרבות יהודית במשרד החינוך

בעקבות השיר "סדר העבודה", ישי ריבו

שמו של חג החנוכה נובע מחנוכת המזבח שהמכבים "..מצאו המזבח משוקץ, וסתרו אותו ובנאוהו מחדש, וחנכו אותו ב-כ"ה כסלו" (התוספות יו"ט). מתוך הכלים שהיו בבית המקדש, נשארו מהמשכן רק "... שלחן שעשה משה ומנורה שעשה משה" (תוספתא). כלים אלו, ובמיוחד המנורה, שהפכה ברבות הימים לסמלה של מדינת ישראל, בנה בצלאל בן אורי שעליו נאמר "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ ה' בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת.." (שמות ל"א ג'). תשתית להדר היצירה בימי שלמה ובתקופת הורדוס, הידוע כבנין המפואר בעולם, הן בחומרי הבניה, בגודל ובדיוק והן בעושר החומרים ויצירות האומנות.

פאר זה בא לידי ביטוי גם בכלי הנגינה והשירה שהיו בבית המקדש שיצרו את מעמדם המכובד ביצירה היהודית. עם הקמת המדינה והשיבה מהגלות, החזרנו את כלי הנגינה מה"...עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ". (תהילים קל"ז).

מאז, אנו עדים לרנסנס מופלא של חיבור למוסיקה ישראלית חדשה המצליחה לחבר קהלים חדשים ומגוונים לערכים היהודיים. לשמחתנו, כלל הציבור, גם כאלה שאינם שומרי תורה, מתחברים למוסיקה ישראלית מקורית המדברת תפילה וקדושה.

בצינעה הנדרשת, ניתן לזקוף מהפכה זו גם לעשייה הרחבה של האגף בתחום: עידוד אומנים צעירים והנגשת תכנים מקורים וחדשנים לקהלים שלא היו צרכנים טבעיים בעבר.

מבין הרבים, שירו של ישי ריבו "סדר העבודה" מחבר אותנו לבית המקדש ולעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.

ריבו הצליח להחיות רעיון מורכב באמצעות מילים וצלילים הנוגעים ללב ויוצרים חיבור לנשמה.

נוסח "סדר העבודה" הנתפס בעיני רבים כתיעוד היסטורי, הפך באמצעות השיר מחד ומאידך לנוגע בחיים האישיים שלנו עכשיו. אין ספק שמדובר ביצירת מופת המשנה את התפילה ומקרבת טקסט מרוחק ללב המתפלל.

האגף לתרבות יהודית במשרד החינוך ימשיך לשקוד על הנגשת התרבות והיצירה היהודית באופן חוויתי ,ערכי ומקצועי לכלל הציבור באור שראשיתו בבית המקדש עד ימנו אנו.

***

הרב אליעזר שחור
צילום: באדיבות המצולם

יוצרים חיבור לנשמה – דמויות מופת במורשת ישראל

הרב אליעזר שחור-מפקח על מרכזי הזהות והמדרשות

בעקבות עשייתו של רבי יוסף קארו

יצירה יהודית נמדדת בעומקה, בעדינותה, בנגיעתה בנצח וביכולת שלה להוסיף ולהרבות חיי אמת. יצירתו המופלאה של מרן רבי יוסף קארו היא פסגת היצירה היהודית.

במהלך חייו חידש מרן הבית יוסף במספר נושאים. ראשית, הוא זיהה את סופה של הגלות. כמי שנולד מספר שנים לפני גירוש ספרד וטולטל עם משפחתו עד שעלה לארץ ישראל והתיישב בצפת וביחד עם חכמי דורו חידש את היישוב היהודי ואת העיסוק בתורת הנסתר. את חייו הקדיש לסיכום וביאור של השתלשלות התורה מזמן הגמרא ועד לתקופת סוף הראשונים. את עבודת הכינוס בחר לכתוב כנושא כלים של הרמב"ם והטור בצורה בהירה ותמציתית ב"כסף משנה" ו"בבית יוסף" ולבסוף כצופה המביט לרחוק, כשהבין שאמנם תקופת הגלות וחיי הקהילה איפשרו פסיקות שונות ומגוונות אבל כשעם ישראל חוזר לארץ ישראל הוא חייב להתאגד סביב הלכה ברורה אחת, אז כתב את ספרו ה"שולחן ערוך" שהתקבל בעם ישראל כספר הפסיקה המחייב לכלל ישראל.

מאז כתיבת ה"שולחן ערוך" עברו כחמש מאות שנה, מאות ואלפי ספרים נכתבו מסביב לו, בתי מדרש מגוונים מזרמים שונים בארץ ישראל עוסקים בתורתו בחלקי התורה השונים- אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט ומערכת בתי דין ענפה ממלכתית ופרטית הפוסקת על פי הוראותיו פרוסה בכל רחבי הארץ מעידות יותר מכל על גדלותו, טוהרתו וענוותנו של המחבר ועל התרומה הגדולה שלו לעם ישראל ולתרבותו.

מרכזי הזהות היהודית עוסקים במהלך כל השנה בחיבור ילדי ישראל אל יסודותיה של מורשת ישראל דרך דמויות מופת מדורות שונים. בחג החנוכה אנו מעלים על נס את גבורתם של חכמי ישראל בכל הדורות שלאורם אנו צועדים.

***

ינון חיימי
צילום: באדיבות המצולם

יוצרים חיבור לנשמה – במפגשי שיח

ינון חיימי- מפקח מחוז חיפה

בעקבות הספר התוועדות של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)

אין כמו חג החנוכה כדי לדבר על תרבות בכלל ותרבות יהודית בפרט. הליבה של אירועי חנוכה הוא בעצם התנגשות בין תרבויות. מהי התרבות היהודית? דווקא מתוך הכרות עם התרבות היוונית יכולים אנו להבין ולדייק תרבות יהודית מהי? בבחינת "ידיעת ההפכים אחד הוא" (מהר"ל). התרבות היהודית נובעת מתוך תורת ישראל הנצחית ובאה לידי ביטוי במכלול גווני החיים וצורתם.

לעיתים נראה שיש עמימות במושגי התרבות היהודית גם בתוכנו ואנו נדרשים לחדד יותר את מהות חיינו היהודים בעולם מתחדש ומשתכלל ולמצוא גם בחדש את המענה לחיי הרוח והתרבות היהודיים. רק בעזרת דיאלוג משתף, מפרה ומכבד שאינו חותר תחת מהות חיינו היהודיים כאן בארץ ישראל נצליח לרתום גוונים רבים בחברה הישראלית למצוא את המאחד שבנו. בתורת חב"ד (יט' כסליו) יש מקום של כבוד ל"התוועדויות" אשר תפקידם ליצור חיבור, לימוד ושייכות בין כל החלקים בעם ישראל (גם בעזרת המשקה) לשיח מפרה ומאחד על תרבותנו היהודית.

בשיח שאנו מקיימים עם מנהלי תרבות יהודית ברשויות השונות אנו משתדלים להטמיע שיח משתף בשולחנות עגולים, בהם נוכחים נציגים מהאוכלוסייה המגוונת בכל עיר לשיח על צריכת תרבות יהודית עכשווית. הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) בספרו 'התוועדות' אוצר רעיונות מתוך התוועדויות שערך, היכולות להוות בסיס טוב ליצירת מפגשים מען אלו– מומלץ בחום. רק בזיקוק ה'רוח' נצליח לשמר את מהות אומתנו בעולם משתנה כפי שמזכיר לנו זכריה הנביא בכל שנה בחנוכה: "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות"

***

אריה פרומן
צילום: באדיבות המצולם

יוצרים חיבור לנשמה – בטקסט הכתוב והדבור

אריה פרומן-מפקח מחוז ירושלים

בעקבות ספריו ושיחותיו של הרב ישראל מאיר לאו

אילו היו מספרים ללולק בן השמונה שיום אחד יסעד על שולחנה של מלכת אנגליה, שינהל שיחה מתובלת ביידיש, שיאזין יחד עם קנצלר גרמניה לשיר "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח", במנגינה של חסידות גור, ודאי לא היה מאמין. ואולי דווקא כן. כי לולק , הילד הצעיר ביותר ששרד את מחנה הריכוז בוכנוולד, היה רגיל לניסים.

הוא שרד בזכות שרשרת של ניסים: אמו הדפה אותו אל זרועות אחיו רגע לפני שנלקחה אל מותה, אחיו הבריח אותו שוב ושוב , ממחנה למחנה, מקרון רכבת לקרון רכבת , שוב ושוב נתפס, עמד אל מול המוות –ושרד. יחד עם אחיו, מילא אחר צוואת האב ועלה לארץ ישראל. לולק –שרוליק- ישראל המשיך שושלת רבנות בת יותר מאלף שנה והיה לרב הראשי של ישראל ובשנת 2005 אף קיבל פרס ישראל.

"יוצרים חיבור לנשמה", הוא סלוגן האגף לתרבות יהודית. הרב לאו מצליח באמצעות ספריו וכל הבימות בהן נושא הוא דברים, לחבר ולהתחבר לכלל הציבור ולהוכיח כי נצח ישראל וגבורת התרבות היהודית הם סוד קיומנו.

לצערנו, אנו רואים את גאות האנטישמיות ברשתות החברתיות. מחוז ירושלים באגף לתרבות יהודית , יחד עם ארגון "שם עולם" מוביל את מיזם : "צעירים בצהוב ברשת החברתית". הקבוצה מורכבת מצעירים הדוברים את שפת הרשת וההתנהלות בה, וכך נותנים מענה לתופעה בדרכים מגוונות.

"בימים ההם ובזמן הזה ... " שרשרת ארוכה של ניסים פרטיים ולאומים מחנוכה ועד ימנו , ועל כך אנו חוגגים ומהללים בשירות ותשבחות.

***

רועי צדוק
צילום: באדיבות המצולם

יוצרים חיבור לנשמה – בשיר ופיוט

רועי צדוק- מפקח מחוז דרום

בעקבות שירת הקודש של רבי אברהם אבן עזרא זצ"ל

אַבְנֵי יְקָר עַל הַר צְבִי הִתְפָּרְקוּ

בָּאוּ יְמֵי שִׁלּוּם עֲדֵי הִתְחַזְּקוּ

רָמָה יְמִינָם יוֹם יְוָנִים דָּלְקוּ

הֵיכָל אֲזַי חָנְכוּ וְנֵרוֹת דָּלְקוּ

מִצּוּף יְשׁוּעוֹת אֵל לְבָבוֹת מָתְקוּ

עַל זֹאת לְבָרֵךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ חָשְׁקוּ

פיוט נפלא לחג החנוכה, ראשי הבתים מגלים לנו את שם המחבר "אברהם" או כמו שמכירים אותו רבי אברהם אבן עזרא מהמאה ה-12

שירת הקודש של ר' אברהם אבן עזרא שזורה בחידודי לשון, המילה "דלקו" פירושה: רדפו ומצד שני רומז על הדלקת הנרות המסמל במילה אחת מההצלה הגדולה לאור הגדול המסמל את הגאולה .

יהודי תימן נהגו לשיר פיוט זה בשבת חנוכה, המנהג היה לשיר שיר זה במנגינה איטית המכונה 'נֲשִׁידּ' ההקדמה להמשך השירה בפיוטי שבת. בחלק מהמקומות נהגו לשיר פיוט זה בסיכום הלימוד של ענייני חנוכה ממקורות חז"ל וחכמי ספרד כגון רס"ג, הרמב"ם ועוד...

השירה התקיימה עם כל המשפחה סביב שולחן מלא מטעמים כמיטב המסורת.

שירת ספרד מאירה את התרבות היהודית בחיבור נפלא של שפה עשירה, חריזה משובחת נעימה המתחברת לטקסט ולמעמד. כל דבר במקומו עפ"י סדר, הגדול שבחבורה פותח את סבב השירה והילדים הצעירים חוזרים אחריו וכך חוזר חלילה .

פיוטי המזרח שזורים היום במוזיקה הישראלית, ניתן לראות ייחודיות זו אצל האומנים השונים, יש בטקסט ובניגון מרכיב מנשמתו של העם, חלק משמעותי בפסיפס של החברה שלנו.

באגף לתרבות יהודית אנחנו מניחים את השירה והפיוט, שירת יהודי תימן, מרוקו, תוניס וכו' במרכז הבמה, להעלות על נס ניגון ישן עם קורטוב ישראלי חדש.

***

אוסי אבן צור
צילום: באדיבות המצולמת

יוצרים חיבור לנשמה – ביצירה יהודית הסטורית

אוסי אבן צור-מפקחת מחוז צפון

בעקבות יומני הכותל, הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל

הכותל המערבי היה משך כל שנות גלותינו, אבן שואבת לדמעות ותפילה, וכך היה עד נפילת העיר העתיקה בתש"ח. עם שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, שבנו אל הכותל, והכותל שב אלינו.

אולם, מעטים יודעים על חלקו המרכזי וההיסטורי של סבי, הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, בעיצובו ההלכתי, התרבותי ואפילו האדמיניסטרטיבי של הכותל.

כמעט מיומו הראשון כרב הכותל, ניהל סבא יומן מפורט, אישי וציבורי, רוחני וטכני על כל המתרחש בכותל, ואף מהמתרחש בלבו פנימה. כתיבת היומנים החלה בי"ד תמוז תשכ"ט, ארבעה ימים לאחר שנתמנה, ונמשכה עד סמוך ממש לפטירתו בסוף אלול תשנ"ה.

היומנים הרבים מהווים יצירה ייחודית מונומנטלית, המתארת את התהוות החיים היהודיים בכותל מאז שחרורו: ימי החול והשבתות, שמחת תפילות החגים וברגעי קושי, מעמדו הלאומי של הכותל בימי העצמאות והזיכרון, ומעמדו הייחודי לכל יהודי .

לא נפקדו מהיומן גם פרקים נרחבים על המאבקים הממושכים על צבינו היהודי והלאומי של הכותל.

חכמים כבר קבעו כי "גדול שימושה של תורה, יותר מלימודה". יש ביומן הצצה נדירה, אל עולם רוחני עמוק וחי של תלמיד חכם רב אנפין, המשתף בגילוי לב ובאוטנטית את אשר מתהלך בנפשו פנימה, את ערכיו ואת משנתו הדתית – לאומית – קבלית.

זכינו, שהאגף לתרבות יהודית 'מחיה' את הכמיהה והכתוב ביומנים באמצעות טיולים וסיורים בארץ הקודש בכלל ובירושלים בפרט.

מי ייתן, ובימים אלה של ניסים ונפלאות בהם "מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך" תפילותיו של סבא יתגשמו ויבנה במהרה בית הבחירה!

***

נורית ברנד
צילום: באדיבות המצולמת

יוצרים חיבור לנשמה – בשירה עברית

נורית ברנד-מפקחת מחוז תל אביב-מרכז

בעקבות השיר "על כפיו יביא", יורם טהרלב

השיר "על כפיו יביא", שנכתב ע"י יורם טהרלב והולחן ע"י יאיר רוזנבלום, מבטא תכנים מסורתיים ודתיים. השיר בנוי משלושה חלקים, ובכל אחד מהם מסופר על בעל מלאכה אחר, שלכאורה בטל ממלאכתו לאחר שנות עמל רבות: נגר, סנדלר ובנאי. עולמם של בעלי המלאכה מלא וגדוש בציפייה להתגשמותם של הרעיונות הנשגבים והתממשותם של אירועים עתידיים, שעליהם דובר בשלל מקורות המסורת היהודית אלפי שנים: בתנ"ך, בספרות חז"ל ובפילוסופיה היהודית לדורותיה.

הנגר והסנדלר אותם בחר טהרלב לתאר, אלו בעלי המלאכה שהיו נפוצים בגולה. הנגר בשיר מבוסס על נגר אמיתי, יוצא צפון אפריקה, שאותו פגש טהרלב וסיפר לו על הכסא שבנה לאליהו הנביא. חלום הסנדלר הוא לתפור נעליים ל"רגלי המבשר", שהוא ביטוי הלקוח מספר ישעיהו, פרק נ"ב, פס' ז': "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ"

טהרלב חיבר את המסורות העתיקות של יהדות התפוצות עם הבנאי המסמל את ההתחדשות וההמשכיות בארץ, את חידוש הישוב היהודי ואת הגאולה הלכה למעשה.

מופעי תרבות רבים , של שירה וניגון , מעלים יצירות מארון הספרים היהודי אל הבימות. אלפים משתתפים בהם ונהנים מחוויה של תרבות יהודית המחברת בין העבר לימנו אנו.

לאור נרות חנוכה אנו שרים את הפיוט מעוז צור ומבקשים לגמור "...בשיר מזמור חנוכת המזבח". נחבור למילות המשאלה בשיר "על כפיו יביא " ונצטרף למשאלת הבנאי הירושלמי "....יניח למקדש את אבן הפינה."

***

שרית גזבר
צילום: באדיבות המצולמת

יוצרים חיבור לנשמה – בחיבורים בין דוריים ובין מגזרים

שרית גזבר-יועצת תוכן ופיתוח באגף לתרבות יהודית

בעקבות מוזיאון בית התפוצות

נעים להכיר. סבתא רות וסבתא סופיה. כששתיהן נפגשו לראשונה לפני נישואי הורי, התנהלה ביניהן שיחה שנסבה על הג'רבה.

סבתא רות סיפרה בשפה הערבית על האי ג'רבה שבטוניס, ממנו עלתה ארצה.
סבתא סופיה, ענתה לה בהתלהבות ותארה את הז'רבה -ה מָאטֶה . משקה עתיר קפאין העשוי חליטת עלים מצמח בשם "ז'רבה מאטה" שמקורו בדרום אמריקה. הוא פופולרי מאוד בארגנטינה, ממנה עלתה לאחר שהגיע אליה מאוקראינה ונישאה לסבי שהגיע מפולין.

כל אחת דיברה בשפתה. כל אחת סיפרה על הז'רבה שלה. אולי הן לא הבינו. הן יותר הרגישו. שתיהן היו מגוייסות להקמת המשפחה והמדינה אליה התקבצו מכל התפוצות "בראשית צמיחת גאולתנו"...

כמותן, המונים רבים שהגשימו חלום של דורות ומימשו את חזון הנביאים המאחד את היהודים מחד ומייחד את מוצאם מאידך. מאז , אנו ממשיכים בדרך, כ"בימים ההם בזמן הזה" תוך שמירה על זהות זו והעברתה מדור לדור.

ביטוי להיקף ולעוצמת החיבור חוויתי בביקורי במוזיאון בית התפוצות, שהיה פעיל בשעתו. אוסף המייצגים ואופן הצגתם- היווה מקור ללמידה ולחוויה ערכית שהפכו לאבני דרך בתרבות היהודית בכלל ובמסע החיים שלי בפרט.

מיזמים רבים שמוביל האגף לתרבות יהודית, יוצרים מפגשים המנגישים את התרבות היהודית על כל גווניה במינעד גלאים במגזרים ובמגדרים השונים.

גם בתקופות הסגר והבידודים, המשכנו בדרך זו בערכות ערכיות שסופקו לעידוד בבידוד , בתכניות מקוונות , במופעי רחוב וחצרות ועוד...

ברוח זו, בימי החנוכה, נערכים מפגשים מחברים "מדור לDOOR" במשפחות, בשכונות, בקהילה ובכלל.. ערכות משחק, יצירה, חנוכיות ופעילויות מופצות ברשויות והאור ממשיך ועולה ביצירת חיבור לנשמה. מוזמנים להתחבר.

***

חג חנוכה שמח!!!

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו