עפרה לקס
עפרה לקס צילום: מירי שמעונוביץ

קריעת המסכה מעל פניו של הסופר, המחנך והמטפל חיים ולדר לא הפילה אותי מהכיסא. נכון, כבר כמה שנים התרוצצו שמועות סביב השם שלו, אבל לא הן שמנעו ממני את העילפון.

מה שהשאיר אותי נושמת ובהכרה גם אחרי תחקיר 'הארץ' והעדויות שזרמו בעקבותיו הוא החיסון שאנחנו מקבלים פה במנות קטנות כבר תקופה ארוכה. מדי כמה שנים משוחרר למרחב הציבורי החיסון־נגד־אמון־בדמויות־חזקות. כבר למדנו שאין מגזר, מעמד או אדם שעמיד בפני המשפט: "הוא? באמת? לא יכול להיות!"

לא נפלתי מהכיסא, אבל נעצבתי. הזדהיתי עם סבלן של הנפגעות, כאבתי את המשפחות שנהרסו, התכווצתי מאימת האיומים, הסחיטה וההפחדה. אנשים תמיד מפחדים מאדם שיש לו השפעה וכסף. אבל כשמילה שלו יכולה להעיף את הילדים שלך מבית הספר, להרוס להם את השידוך ולהוציא לך שם רע זה כיפוף ידיים אחר, טוטלי, שאי אפשר להילחם נגדו.

בכל יום שעבר מאז פרסום התחקיר נחשפו עוד מקרים ועדויות, בינתיים רק לכאורה, ועדיין נראה שאנחנו נוגעים רק בקצה קרחון. עוד לא עסקנו במי שידע ושתק. במי שהחליט להעלים עין כי זה התאים לו. רעשי המשנה, כך נדמה, עוד יגיעו.

עברו שבועיים מאז פורסם תחקיר 'הארץ'. שבועיים שבהם הבטתי בהשתאות על החברה החרדית, חברה שהיא חדשה יחסית בעסקי "וביערת הרע מקרבך". חברה שיש בה אנשים ששילמו מחירים אישיים על האומץ לפוצץ פרשיות כאלה לפני כמה שנים וחוללו מהפכה. עקבתי אחרי הרשתות החברתיות עוקפות התקשורת הרשמית, ונזכרתי שוב מה טוב בפייסבוק, בטוויטר ובווטסאפ. הבמות האלה הביאו לקיום דיונים נוקבים ולשיתוף עדויות מהשטח, בלי צנזורה של עסקנות ואינטרסים, בלי צורך לרצות את בעלי השררה. הבטתי בכוחם של כל אלה להפיל את המבצרים הגדולים ביותר, להוציא את הפוגע להשעיה משידור ומכתיבה ולהוריד את ספריו מהמדפים עד שיתברר עניינו. התפעלתי ממגזין אותיות וילדים, מהפסיקה של הרב אייל ורד ומההתבטאות של הרב שמואל אליהו. כולם לקחו צד, את הצד שמאמין לנפגעות. העובדות צעקו הצילו.

סיפורי מוסר, הסופר - פחות

למרות שכבר ראינו מקרים דומים, יש בסיפור הזה משהו אחר. הפרשה הזאת נוגעת עמוק כמעט בכל משפחה חרדית ואפילו בכל משפחה חרד"לית. פרט לכך שולדר הוא המנהל החינוכי במרכז לילד ולמשפחה שהקים בעיריית בני ברק ומשמש כדמות חינוכית, האיש כתב לא פחות מ־80 ספרים, חלקם למבוגרים, רובם לילדים, אפילו לילדים רכים. הספרים האלה נמצאים בכל בית מהמגזרים האלה.

כשסיפרתי השבוע לילדיי את החדשות הקשות, אמרתי להם שאני מתכוונת לזרוק את ספר שלו שליווה אותנו במשך שנים ואיתו תמללנו יחד עולם של רגשות. זהו ספר קסום. דרכו דיברנו על אהבה וקנאה, על היעלבות וביישנות, על בהלה ושמחה. "מה, הספר הזה שלו?" שאל אחד הילדים, "אבל איך...?". כן, רדיוס ההשפעה של הפוגע הוא רחב ועמוק מאוד הפעם. זה אפילו לא זמר פופולרי שפגע בנערות ואפשר להחרים או לא להחרים את שיריו. זה הרבה יותר מכך. יש בישראל בתים שבהם בנו הילדים את עולם המוסר שלהם על האדנים שהוא הגיש. שבעזרתו ובעזרת עטו הם נמשכו למידות טובות ולקרבה אל הקודש, ופתאום... האם מי שבנה לנו את הסולם הזה, מי שסייע לנו להרגיש רגשות טובים וטהורים, הוא כזה?

כן, זו הזדמנות טובה להזכיר לעצמנו ולילדים שלנו שהעולם מורכב. שאדם יכול להיות חכם ונבון, בעל עיניים טובות ועצות של זהב, אדם יכול לעשות קסמים עם המקלדת ולגרום לנו לחוש רגשות נעלים - בזמן שהוא נמצא בעולם מוסרי אחר לגמרי. למרבה הצער, אין חוסן. תמיד צריך להשאיר נורת אזהרה דולקת ברקע, תמיד צריך להיות ערים לאינסטינקטים ולרגשות שלנו, כי הם מאותתים לנו על האמת. אלה הרגעים לומר לילדים שתמיד נאמין להם, שהם תמיד יכולים לספר, שאנחנו כאן בשבילם. למלמל תפילה חרישית שזה לא יקרה להם, ולבכות בסתר על שהם חייבים לצאת לעולם חמושים במשקפי פיכחון ואין להם פריבילגיה להיות תמימים.

ספרים עם אות קין

ואחרי זה מגיעה סוגיית הספרים. האם להשאיר אותם בבית? האם לזרוק? אחד מילדיי הציע לעשות לספר הזה שריפת חמץ, כך הוא קרא לזה. מבחינתו הספר מסמל דבר רע שנמצא בבית ויש לבער אותו. איזה ניסוח קולע. נכון, יוצרים ואומנים רבים אינם סמל לטוהר ולמוסר, ואפשר לומר שלעולם לא יהיה לדבר סוף. כל אחד מוצא את הדרך שלו בסוגיה הסבוכה הזאת. אני אישית מחרימה יוצרים ואומנים שביצעו את מעשיהם בשנים האחרונות, בזמן שאני כבר נהניתי מהמוזיקה שלהם או מהאומנות שעשו. את אלה שהיה לי בהם אמון בסיסי והם הפרו אותו, את הנבזיים שעברו עבירות שבין אדם לחברו ולא הודו או ביקשו מחילה. את אלה שפעלו בשיטתיות. מבחינתי גם על הספרים של ולדר מצויר אות קין גדול. אות החטא והעוול. לביתי הם לא ייכנסו עוד.

הפרשייה הזאת מעוררת רגשות קשים. חלק מהדברים שקראתי גרמו לי לבחילה פיזית, אך התנחמתי בכך שבתוך שבעה ימים בלבד מפרסום התחקיר התמוטטה חומת ההסתרה והטיוח. עם הטפיחה על השכם הציבורית נראה שלכולנו, לכל המגזרים, יש עוד הרבה עבודה בתחום. כדי שהדברים לא יחזרו על עצמם אנחנו צריכים לקבל על עצמנו שלא לטאטא עדויות מתחת לשטיח, לא להוריד את הראש בפני בעלי סמכות, לא ללחוץ על מתלוננים ומתלוננות שישתקו ולתת מקום למי שמעז לספר את סיפורו. אנחנו אומנם במקום טוב משהיינו, אבל אנחנו עדיין בדרך.

לתגובות: ofralax@gmail.com

*******

תגובתו של חיים ולדר:

"אני פונה לכל מי שנחשף לפרסומים החמורים נגדי וזועק את זעקתו של דרייפוס אשר השפילוהו בכיכר העיר, תלשו את דרגותיו ושברו את חרבו לעיני המונים. "אני חף מפשע"!

אנא מכם, עשו רק דבר אחד: השקיעו קצת מחשבה וקורטוב היגיון ונסו להטיל ספק בהשמצות הנוראות של עיתון 'הארץ' ולא למהר לחרוץ דין על מי שכל חייו ופעילותו היו למען ילדים ולמען זכויותיהם.

אני מכחיש בתוקף את הפרסומים שלפיהם כביכול ניצלתי ילדים או ילדות. זהו שקר שאין לו כפרה, וניתן לחוש שמטרת התחקיר כולו הייתה לקעקע את הדבר שהכי מזוהה איתי - הגנה על ילדים - ולהשפיל אותי עד עפר.

השאלה כאן אינה אם להאמין למתלוננות, שכן הן אנונימיות. השאלה אם להאמין לעיתון 'הארץ'. אל תשכחו שאני זה שנבדקתי בפוליגרף ויצאתי דובר אמת בכל השאלות שנוסחו על פי השאילתא של עיתון 'הארץ'. כמו כן, ישנה עדות של העיתונאית אראלה שטרנבך שאנשים פנו אליה כבר בשנת 2016 והשקיעו הון רב כדי לפגוע בי בכל דרך אפשרית.

אני מצהיר בזאת, שמעולם לא זומנתי לבית דין בנושאים או טענות הקשורים לענייני נשים. התעודה שהופצה אינה נושאת את שמי ורק מעידה על המסע המתוזמן והממומן נגדי.

מתפלא אני על הרב שמואל אליהו שלא עשה את הדבר הפשוט ביותר - לברר איתי טענות כאלה, הוא היה נוכח לדעת שהטעו אותו. בשיחתו עמי שאלתיו כיצד חרץ דין מבלי לעמת אותי עם העדויות, והוא ענה שלכן אמר רק לאחסן את ספריי ולא להשמידם. נסו לדמיין שמאשימים אתכם בדברים נוראיים ולא נותנים לכם דרך להוכיח את צדקתכם.

איך אני יכול להתמודד עם טענות שאין לי שום פרט עליהן ואיני יכול להבין מאין באו ומה היה האינטרס של מי שאמרן?

חייבים להבין שדווקא עבודת הקודש שלי עם ילדים הביאה לי שונאים רבים וחזקים בדמות פוגעים מינית שחשפתי או אנשים שהפעילו אלימות קשה נגד רעיותיהם או ילדיהם ואני עצרתי זאת. ככל שפעלתי יותר לטובת הילדים כך רכשתי את שנאת מבקשי רעתם, גם כמותית וגם בלהט הרצון לפגוע בי.

בכל מסכת ההשמצות האחרונה לא הוצג בפניי אפילו מקרה אחד שאני יכול לזהות מלבד אישה שהתלוננה נגדי ב־2008 תלונת שווא והתיק נסגר כלעומת שנפתח מבלי שהזדקקתי לשירות עורך דין. מומחים שונים מציעים לי לשתוק עד יעבור זעם. איני יודע אם הם צודקים, אך הם המומחים. מה עוד שכל אחד מבין שיחיד אינו יכול להתמודד עם מבול כזה של השמצות שקריות.

אני מבקש מכל אלה שנתקלים בפרסומים נגדי לבחון אותם שוב ולהבין שמדובר במסע השמצה מאורגן שלא היה כמותו. רק נסו להטיל ספק. זה הכול. אני מאמין שבקרוב אגלה מי עמד מאחורי המסע הזה ואוכל לפרום את העלילות אחת לאחת".

*****************

ילדים כבר לא מספרים על עצמם
איור: עדי דוד
מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו