מחאה על מותו של אהוביה סנדק
מחאה על מותו של אהוביה סנדק צילום: ברל'ה קרומבי

בין הדוברים באירוע לציון שנה למותו של אהוביה סנדק ז"ל הייתה גם גלי בת חורין, יו"ר פורום קפה שפירא. שוחחנו איתה על הדברים שאמרה וראייתה את דמותו של אהוביה כמלכדת את העם על פלגיו ורבדיו השונים.

על דבריה המרגשים שוחחנו אתה והיא מרחיבה: "עצם העובדה שהמדינה שלי דרך מנגנוני אכיפת החוק שיש להם מונופול על האלימות הביאה למותו שלנער ופגעה בכמה מחבריו, זה לא אירוע משמח", היא אומרת בלשון המעטה. "אני לא יפת נפש ואין לי רגישות מיוחדת. אני מבינה את האופי האנושי ומבינה שאנחנו מוקפים בסיפור עוולות ושחיתויות ואלימויות מכל הצדדים. כשאני שומעת על כך שכוחות הביטחון שלנו לא טיפלו יפה במחבל אני לא מתרגשת מזה., כי לפעמים זה מה שצריך לעשות מול קשיחות העולם".

"במשך הרבה שנים הייתה בי הסכמה שבשתיקה מול הפעלת כוח של הצבא והמשטרה כלפי מתנחלים. שתקתי ולא גיליתי רגישות יתר כלפי הדבר הזה", היא אומרת ומציינת כי באחרונה צפה אצלה ההבנה ש"ככל שהמשטרה אלימה יותר ככה היא מאשימה יותר את הקרבן שלה באלימות".

על החסינות שהיא עצמה פיתחה לעצמה מול דיווחי השחיתות והעוולות היא אומרת כי אכן פיתחה סוג מסוים של אדישות שכן "אי אפשר להתעצבן על כל עוול אז אתה מפתח סוג של מנגנון הגנה ואדישות", אך השינוי חל כאשר ראתה את דמותו של אהוביה ז"ל. "אבל אז עלתה תמונתו של אהוביה, ובבת אחת זה מכה בך ומרטיט בך מיתר".

"הייתי יכולה להתעצבן באותה מידה ממה שמעוללים לאותו יהודי שמאשימים אותו על לא עוול בכפו בשריפת דומא אחרי עינויים ובית המשפט יפליל אותו, כי ככל שהמנגנון מושחת כך הם מחמירים עם הקורבנות שלהם, אבל משהו באהוביה, בחיוך, בעיניים ואפילו בשם, איך אפשר לפגוע במי שההורים שלו כל כך אהבו אותו שקראו לו כך. רואים את החיוך המקסים הזך ואת העיניים החומות הטובות והיהודיות האלה ואתה לא יכול. מכל העוולות שמסביב זה נוגע בך וזה נוגע בכל אדם, חוץ ממרצ שהם מנוולים שאין כמותם שהשתמשו בתיבת התהודה של עומר בר לב שהאמריקאים משחקים בו כדי להיכנס ולנהל את כיבוש הר חברון למען הפלשתינים".

כשאנחנו שואלים אם התחושות הללו מחלחלות גם אל השמאל הציוני שאותו היא פוגשת, משיבה בת חורין וקובעת כי כיום אין דבר כזה שמאל ציוני. "כל השמאל הציוני נמצא אצלי ב'פורום קפה שפירא' ומכנה את עצמו ימין חדש. אין יותר דבר כזה שמאל ציוני, הממשלה הזו לא ציונית. שמאל הוא מי שמזדהה בצורה עיוורת עם האויב גם כשהאויב הוא מחבל רוצח מתועב מאין כמוהו. השמאל לוקח את הצד של המחבל ויוצא נגד הקרבן התמים שלו. זה מה שנהיה מהשמאל".

כשאנחנו שואלים אם היא לא מגדירה מפלגות כמו 'כחול לבן' ו'יש עתיד' כשמאל ציוני היא מבהירה שבעיניה מדובר במפלגות חלולות, "בובות על חוט של מערכת המשפט ואין הן אמירה. הם מכוונים על ידי בית המשפט ועל ידי קרנות שמממנות אותם. מצביעים שם לתמונה. לפיד הוא הפרזנטור ובחרו אותו רק כי הוא פרצוף יפה ששיווק את הישראליות, אבל כעת הוא לא פרצוף יפה ולא משווק כלום".

ובחזרה לפרשת מותו של אהוביה סנדק. אנחנו שואלים אם לטעמה יש סיכוי שדין צדק ייצא לאור בפרשה, והיא משיבה בשורת דוגמאות לפרשות שבהן המערכת מטייחת ומסתירה מידע על מנת לכסות על בכיריה ואנשיה. כך בפרשת רצח רבין, כך בפרשת ילדי תימן, כך לטעמה גם במשפט נתניהו. בכל אלה ובפרשות אחרות אמורים היו להיות הנתונים מוצגים לציבור הרחב כדי לגנוז תיאוריות קונספירציה, אך הדבר אינו קורה. "למה זה לא קורה? כי אנחנו מבינים שהמערכות הללו שאמורות היו לחלוש על המשפט הפכו לפוליטיות מאין כמוהם. איבדנו את מקור הסמכות של שופטים כמו השופט שמגר שאומרים שהם בחנו את הראיות והגיעו למסקנות. אבל אין מערכת כזו".

"מה שברור הוא שהילד הזה נרצח כתוצאה מהתנגשות מכוונת שהשוטרים ביצעו במכונית. אני לא מבינה בהגדרות המשפטיות, אבל העובדות הברורות הן שהילד מת כתוצאה מההתנגשות. כעת מי יעמוד לדין? השוטרים הללו או אלה שהסתירו ראיות ואפילו מנעו עזרה רפואית מהנערים ואולי ניתן היה להציל את הילד אם הם לא היו עסוקים רק בהסתרת ראיות על הפשע שנעשה? או כל המערכת שנותנת להם גיבוי? מי צריך לעמוד לדין, מי שעבר שטיפת מוח שיהודים הם לא בני אדם? יכול להיות שמי שאשם הוא מי שיושב בדרגה הכי בכירה ואולי מי שמעליו", בת חורין אומרת ושואלת.

"אנחנו צרכים לא להתבלבל. אנחנו צריכים לדעת שנעשה כאן הרג לא חוקי. צריך להבין את זה, וככל שיותר אנשים יבינו את זה, הפושעים שגרמו לכך שבסופה של השרשרת של המערכת הזו יהיה שוטר שיעלה על דעתו שזה לא נורא אם הוא יתנגש ברכב של נערים יהודים ואם הם ייפגעו יהיה מי שיכסה עליו, המערכת הזו תקרוס. המערכת הזו קיימת רק כי אנחנו, העם הריבון, מפורדים ורבים אחד עם השני".

"המשימה שלנו היא להזכיר לכל אחד שגם יהודים מהצד השני, שמזדהים עם האויב, הם עדיין בני אדם, והם צריכים להפסיק לראות ביהודים מהמחנה הפוליטי האחר מי שאפשר להרוג אותו. זו חשיבה מאוד מסוכנת שתמיד הובילה לרצח. זו חשיבה פשיסטית שרואה במי שלא חושב כמונו לא בני אדם. את המחשבה הזו צריך לסלק ולמגר".

"מה שקרה עם אהוביה הוא שהם פגעו בילד עם מבט זך וטהור וחיוך כל כך קוסם, עד שחלק מהאטומים ביותר חשים צביטה בלב. זה לא הוגן כי יש הרבה שמצאו את מותם בצורה לא הוגנת ואין בהם את החן הזה והקסם הזה, אבל זו המציאות. לפעמים עם חן והבטחה שניבטים מהעיניים הללו מרגישים יותר את האבדן וההפסד ואת הטוב שהוא יכול היה להביא למשפחתו, לעמו ואולי גם לעולם. אנחנו לא יודעים מה איבדנו. אי אפשר שזה לא ייגע בנו".