הרב אהרון אגל טל
הרב אהרון אגל טל צילום: עין טובה - שלומי שלמוני

המשבר המנהיגותי העמוק שבו מצויה מדינת ישראל העלה אל המסכים את הקבוצה המסורתית. אותו ציבור גדול שתומך בליכוד ורואה בעיניים כלות את מעבר השלטון אל מי שמסכן לדעתו את דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, והוא מוכן היום יותר מאי פעם להצהיר על נאמנותו לזהותו היהודית. זו התפתחות מרתקת ששמה לפתחה של הציונות הדתית אתגר חברתי חדש וכדאי לשים עליו לרגע את הזרקור.

האם יש לנו דרך להבין מה עולם המושגים והערכים של אלו המכונים מסורתיים? בסקר שנערך על ידי מכון מסקר בהנחיית ד"ר עידו ליברמן מתקבלת תמונה טובה של הציבור החילוני והמסורתי בישראל כיום. הסקר, שהוזמן על ידי תנועת ראש יהודי בראשותו של ישראל זעירא, מעלה כמה שאלות וביניהן: "מה החלק בתורה שמעניין אתכם ביותר?". סיכום התשובות מלמד על כך שהתנ"ך מוביל עם 49 אחוזים, אחריו פרשת השבוע עם 38 אחוזים ולימוד תלמוד במקום השלישי עם 18 אחוזים.

באיזו מידה ישנו רצון להתחבר בכלל למסורת? ובכן, התלהבות של ממש אנחנו מוצאים אצל 19 אחוזים בלבד, במידה רבה - 31 אחוזים, ובמידה בינונית אנחנו מקבלים 21.6 אחוזים מכלל הנשאלים. אנחנו יכולים לאמץ את ההנחה ששיעור של יותר מ־70 אחוזים מהמגזר הזה מעוניין להיות מחובר למסורת בדרך זו או אחרת, מה שמעורר את השאלה באיזו מידה אנחנו מוכנים להתחבר.

ככל הנראה, קיים קושי במבניות של הציבור הדתי־לאומי ליצור שיח של ממש עם אותו פלח גדול בציבור. הזהות הדומיננטית שהציבור הזה אימץ במשך שנים רבות הייתה דומה מאוד לצד החילוני האליטיסטי שאתגר את השיח ואת עולם הערכים הדתי־לאומי. החלוציות וכוח הפריצה, שנוכל לכנות אותם אולי בשם זהות פורצת, קסמו לנו ויותר מכך – הציבו בפנינו הגות סדורה שיכולנו להתמודד איתה. הזכויות הרבות של אלו שהקימו את המדינה מצד שמאל עמדו לזכותם ובאיזשהו מקום, אולי סמוי מעינינו, רצינו בקרבתם ובעיקר באישור מהם.

הזהות המסורתית, לעומת זאת, מאופיינת יותר כזהות משמרת. היחס אל היהדות מאופיין בעיקר ביחס של כבוד לעבר ולמסורת המפוארים של ישראל, כזהות שמורה היטב, אבל לא כזו שמביעה את עצמה בהכרח בספרות סדורה או באומנות. למרות זאת, יתרונו הגדול הוא בחיבור העמוק אל השורשים והרצון בזהות יהודית, המאפשר תקשורת בין גוונים שונים של הציבור היהודי. אם היסוד הוא השורש הלאומי והדתי, הפוליטיקה המבדילה לא באמת מפרידה בינינו.

המסורתיות צריכה זהירות, משום שמצד אחד היא מציעה לב חם ואוהב אבל מאידך היא עוד רחוקה מרחק רב מעולם של תורה ומצוות. אבל דומה שהיא עונה לשני השלבים בסולם הקרבה ליהדות, כפי שקבע הרב קוק זצ"ל: כבוד הדת וחיבתה.

השבר הדתי־לאומי הוא גדול מאוד. אלו שעד אתמול עמדו בראש המחנה ודיברו את שפתו, הותירו אותו נדהם ופגוע. אבל כאנשים מאמינים אנחנו צריכים תמיד לבקש את השלב הבא. את האור הזרוע הצומח מתוך החושך. אולי נוצרה לנו הזדמנות לפנות אל המחנה הזה שכעת, כאשר אינו בשלטון, הוא חש את מצוקת זהותו כמונו.

אבל כדי שקשר כזה יתאפשר אנחנו מוכרחים להירפא ממחלת ההתנשאות שקיימת בחלקים מאיתנו. מין ההרגשה שאנחנו המובילים את האומה ושהסדר הטבעי הוא שישמעו לנו. יש בתוכנו בהחלט כוחות טובים ורזומה עשיר של פעילות למען עם ישראל, אבל אנחנו לא הקטר המוביל אלא קרון חשוב ברכבת הארוכה של גאולת ישראל.

כדאי שנסגל את היכולת להיות נוכחים בעולם המסורתי, להיות חלק מן המשפחה. הסקר הזה מראה את האמת: יהודים רבים מעוניינים ללמוד את התנ"ך ואת פרשת השבוע ובידינו להציע את הידע והחוכמה שזכינו להם, אם נהיה חברים.

הדתיות הלאומית שמבקשת את זהותה לא מעט שנים עשויה לבוא אל מנוחתה בהבנה ששליחותה היא לחבר את הזהויות האלה, שהולכות ומתרחקות באופן מסוכן. הזהות השלישית שניתן לכנותה זהות מתַכללת, תהיה זו שתהיה נוכחת בעולם המסורתי כחברה מן המניין, אבל תדע גם להכיל את יתרונם של אלו המתפרצים, שמערערים את הסדרים מחד אבל דוחפים להתקדמות מאידך.

האתגר כאן הוא לא רק קדוש, אלא גם אסטרטגי מאוד, כי שימו לב לנתונים הבאים: עד כמה יהודים שחיים במדינת היהודים רואים את ברית המילה כעניין הכרחי? ובכן – 48 אחוזים בלבד! 25 אחוזים נוספים רואים זאת רק כעניין חשוב. מיותר להרחיב על המשמעויות הדרמטיות שיש לנתונים אלה על המשכיות האומה בעתיד.

כמו בימים ההם גם בזמן הזה - לחצים בלתי אפשריים מולידים רעיונות וכוחות מעל הטבע. על זה אנחנו מתפללים בכל חנוכה, שייעשו לנו ניסים בזמן הזה כמו בימים ההם.

הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו