המחנכת שראתה אותי מבעד לערפל החולמנות

כתלמיד במערכת החינוך של שלהי שנות ה-80 ותחילת ה-90, הסיבה המרכזית לכך שלא אובחנה אצלי הפרעת ADHD, נבעה בעיקר מהעובדה שאבחונים מעין אלה לא ממש היו בנמצא.

אי-השקט, האימפולסיביות והיכולת המוגבלת שלי לקשב וריכוז, אובחנו על ידי היועצות החינוכיות השונות כמופרעות ונון-קונפורמיזם, כשמנטרת "לילד יש פוטנציאל, אך אין רצון", הפכה למסר קבוע שהועבר להוריי באסיפות ההורים.

לאותו ואקום חינוכי ורגשי, נכנסה לחיי בתחילת כיתה ה' ועד תום היסודי המורה פנינה משה ז"ל, המחנכת האהובה והמיתולוגית שחינכה ועיצבה את דרכם של אלפי תלמידים בבית הספר הממ"ד הראל, ובייחוד את שלי.

פנינה, מחנכת חב"דית ומורה לעילא, היוותה עבורי עוגן וחיבור חינוכי אידיאי בין יראת כבוד ורוממות, לאנושיות, רגישות ואמפתיה אין קץ. בסיום כיתה ו', הצליחה פנינה לראות אותי מעבר לציוני המבחנים היבשים וערפל החולמנות, ובחרה להעניק לי ציונים על בסיס היכולות שזיהתה שטמונות בי כדי לאפשר לי להמשיך במערכת החינוך. הקשר עם המורה פנינה נמשך לאורך שנים ארוכות ועד לאחר החתונה, ואת הרגע הנורא שבו התבשרתי על פטירתה ממחלה קשה לא אשכח לעולם.

כשאני נזכר במורה פנינה, אני יודע שציטוטו האלמותי של הרב קרליבך כי "כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו", הוא לא עוד מנטרה, אלא ההזדמנות האמיתית הראשונה שניתנה לי בחיי.

אריק בלומברג הוא מנכ"ל בלומברג תקשורת. הטור יתפרסם בשבת הקרובה בעיתון עולם קטן כחלק מפרויקט הצדעה למורי ישראל