הרב דודי דודקביץ
הרב דודי דודקביץ צילום ארכיון: חותם

1.

החוק והרפורמה יוצרים מערך כשרותי שנבנה ללא הסכמת הרבנים הראשים ומועצת הרבנות הראשית.
זהו כשל תורני וערכי נורא, במיוחד כאשר הוא נעשה באופן המנוגד לחלוטין לדעתם ומתוך עימות פומבי עם נושאי האחריות לתורה וליהדות בעם ישראל.

2.

המערך הכשרותי נבנה ללא התייעצות מוקדמת וללא הסכמת כל הגורמים התורניים המקצועיים המבינים בנושא ומנוסים בו. זהו כשל ערכי ומעשי כבד מאוד, המאיים על המשך הכשרות הציבורית בישראל.
נעשה כאן מעשה שלא יעשה בשום תחום אחר, כגון צבאי, רפואי וכדומה. כל שכן כאשר הדבר נעשה בניגוד מוחלט לדעתם של רוב מנין ובניין של הרבנים ותלמידי החכמים העוסקים בעניין.

3.

לפעולות בתחום הכשרות שהינן הלכתיות מובהקות ונוגעות בנשמת חייה של האומה ובטהרתה, הנעשות מתוך התעלמות מדעת רוב מובהק של חכמי ישראל, ישנן השלכות עצומות, חינוכיות וערכיות, של הרס היחס לחכמי ישראל לדורותיהם ופגיעה חמורה ביחס של כל יהודי
לתורתנו הקדושה.

4.

כאשר פעולות בעניין הכשרות מסמלות תחילת מגמה של שינויים בכל התחומים הנוגעים בעומק נשמת האומה וקדושתה, יש בכך פריצת גדר איומה שתתן ח"ו 'הכשר' להמשך פריצת גדר כרם ישראל בעניינים אחרים של נישואין וגיור כדת משה וישראל.

5.

כאשר בראש ועדה העוסקת בשינויים כה רדיקלים ומהותיים בתחום הכשרות עומדים אנשים שהכשרות אינה נחשבת בעיניהם והם מזלזלים בביטויים בוטים ברבנות וכו', יש בכך פגם כבד המעורר ספקות כבדים באשר ליכולת הועדה לתפקד ולפעול באופן ענייני, דבר שלא היה קורה בשום תחום אחר במדינה.

 

רפורמת הכשרות – שלושת מעגלי הפגיעה

א. פגיעה באיכות הכשרות – מה צפוי במבחן התוצאה

 

1. נזקי התחרות: הניוד הקל והאפשרות להצהרה כשרותית שאישר בג"צ יוצרים "הונאה כבקשתך"

החוק המאפשר לעסק לעבור בקלות לתאגיד אחר יוביל למציאות שבה בעל העסק יכול לסרב לדרישות כשרותיות או לזלזל בביצוען. הכח נמצא בידיו, והוא יודע שבכל רגע יוכל לקבל כשרות מתאגיד מתחרה שלא יכביד עליו בדרישות.

בנוסף, עסק יוכל בקלות להציג עצמו תחת כשרות פיקטיבית ולהטעות את הציבור. מציאות של ריבוי תאגידים נותני כשרות (שכולם נושאי שם בד"צ) תבלבל ותקשה על הצרכן לעקוב אחרי רשימת התאגידים המאושרים (במיוחד כשאפשרות לשימוש במתווה תעודות הכשרות שאישר בג"צ – המאפשר הצהרה כשרותית של בעל העסק - לא נסגרה בפני גופים לא מאושרים, שיאפשרו לעסק להציג עצמו כמפוקח ללא עברה על החוק, כפי שכשרות "צוהר" פועלת כיום).

מצד שני, בשונה מהניוד הקל שמאפשר תחרות טובה בשוק בסלולר או הבנקאות, מעברי כשרויות אינם פועלים בהכרח לטובת העסקים. שינויים בתדירות גבוהה פוגעים באמינות העסק ומעלים חשד בעיני הציבור על התנהלות לא תקינה שלו. בעל עסק יעדיף לוותר על התחרות ולעבוד מראש עם תאגיד ש"נוח" לעמוד בדרישותיו.

2. העצמת בעיית זיקת משגיח-מושגח

התאגידים הפרטיים הם גופים עסקיים לכל דבר, הפועלים מתוך אינטרס ברור לשמר לקוחות ועסקים.
התלות בבעלי העסקים שמממנים אותם רק מעצימה את הבעיה, ומגבילה את יכולת המשגיחים לפעול בצורה ישרה ושקופה כלפי הציבור, מחשש להחלפת התאגיד ולפיטוריהם במידה וידווחו על בעיה בעסק.

3. פתיחת תחומי האחריות – ללא תנאים ובקרה

מתחילת שנת 2022 תוכלנה המועצות הדתיות לתת כשרות מחוץ לתחומן (בדומה לרישום הנישואין כיום).
מעבר לשאלה ההלכתית של כניסת רב אל תחומו של רב אחר, אין בחוק שום מגבלה או בחינת יכולת האכיפה וצורת העבודה של המועצה הדתית הפועלת מחוץ לתחומה - אין התחשבות במרחק הגיאוגרפי, בהתאמת היקף הפעילות ליכולת המעשית, בניסיון הפיקוח על סוגי עסקים שונים (מסעדות מול משחטות ומפעלי מזון גדולים). שיקולי היקף הפעילות של המועצות הדתיות יכולים להיות כלכליים ולאו דווקא הלכתיים או מותאמים ליכולת הרב לפקח מרחוק כראוי.

4. מתווה "שלושת הרבנים" – גם ללא ניסיון בכשרות. ללא זיקה ואחריות כלפי התאגיד

מתווה "שלושת הרבנים" שקבע החוק מאפשר הקמת גופים שיקבעו נהלי כשרות עבור התאגידים העסקיים. רבנים אלו יכולים להיות חסרי ניסיון מעשי קודם או היכרות מעמיקה עם המציאות המורכבת של עולם הכשרות המודרני. לאחר קביעת הנהלים על ידי "שלושת הרבנים", יוכל כל תאגיד לאמץ את הנהלים הללו (או לעבור לפעול תחת נהלי גוף רבנים אחר). לרבני הגוף אין שום זיקה, אחריות או יכולת פיקוח כלפי מה שיבצע בפועל התאגיד.

 

ב. פגיעה בגופי הביצוע (הרבנות הראשית, המועצה הדתית, רב העיר, "שלושת הרבנים")

 

1. מיהו בעל הדעה

האפשרות להתנייד ולבחור בין התאגידים פוגעת ביכולת רב העיר להציב לעסק תנאים ונהלים ולהתנות את תעודת
הכשרות בקיומם. הכח עובר לידי בעל העסק, שתמיד יוכל לקבל כשרות מתאגיד אחר שאין בו תנאים המכבידים על התנהלות העסק, לטעמו. בנוסף, בעל העסק הוא המממן באופן ישיר את התאגיד ומשכורת הרב, ושיקולים אלו עלולים להשפיע על ההתנהלות מולו.

2. הפיקוח על הכשרות עובר מהגוף ההלכתי אל ממונה הכפוף לגורם פוליטי

אמנם הרבנות הראשית מקבל סמכויות פיקוח שלא היו בידיה עד כה, אך האחריות על פיקוח הכשרות בארץ מופקעת מהרבנים המקומיים ועוברות לאחריות "הממונה" על הכשרות בארץ. הוא יהיה כפוף אל מנכ"ל הרבנות הראשית ושר הדתות, ואינו מחויב כלפי הרבנות הראשית או שיקולים הלכתיים בדווקא.

3. הגבלת המועצות הדתיות כדי ללחוץ על הרבנות הראשית להצטרף למהלך

החוק מחייב את המועצות הדתיות לפעול לפי נהלי הרבנות הראשית (בשונה מתאגיד שיכול לבחור בין נהלי הרבנות לבין נהלי "שלושת הרבנים"). בלא תיקוף נהלי הרבנות על ידי מועצת הרבנות הראשית, המועצות הדתיות לא תוכלנה לפעול ולתת כשרות לעסקים החל מתחילת שנת 2023. המטרה היא להפעיל לחץ על הרבנות הראשית שתקבל ותשתף פעולה עם הרפורמה, שהרבנים הראשיים ותחתם רוב מניין ובניין של רבני ישראל מתנגדים לו בצורתו הנוכחית.

4. "שלושת הרבנים" מנותקים מהתנהלות התאגידים

כאמור, אין בחוק זיקה או יכולת פיקוח ובקרה מצד גוף "שלושת הרבנים" כלפי תאגיד כלשהו שמצהיר שהוא פועל לפי הנהלים שלהם. התאגיד מתנהל באופן עצמאי ומנותק, ויכול לעבור לנהלים של גוף רבני אחר שאושר, לפי רצונו.

 

ג. פגיעה בקהל היעד – הציבור

 

1. בלבול וסיבוך במידע לצרכן וביכולת ההשוואה והמעקב

החוק מתיימר להיטיב עם הציבור ביצירת תחרות בין גופי כשרות שונים. כאמור לעיל, התחרותיות בעולם הכשרות שונה מהעולם העסקי, ולא בהכרח פועלת לטובת הצרכן, המעוניין לקבל פיקוח כשרותי מגוף אמין ומנוסה.

בפועל, יצירת נהלי כשרות חדשים (דרך מתווה "שלושת הרבנים") שיהיו תקפים במקביל לנהלי הרבנות הראשית, בתוספת לריבוי תאגידים שיקומו - תוסיף בלבול ותסבך את האזרח הפשוט, הרוצה לדעת מיהם התאגידים האמינים ומהם הנהלים שלאורם פועל תאגיד כלשהו ששמו חתום על תעודת הכשרות בעסק.

בנוסף, החוק לא מחייב שקיפות על תהליך הפיקוח והאכיפה ביחס לתאגידים. המידע החשוב והקריטי ביחס לאיכות העבודה של התאגידים השונים מוסתר מהצרכן ולא ייתן בידיו את הכלים לבחור ולהחליט על איזה תאגידים הוא סומך.

2. גופים פיראטיים הפועלים ללא פיקוח

החוק לא מונע מגופים שאינם מוסמכים להמשיך ולפעול בשטח. זהו פתח לפעילות הבד"צים השונים, אך גם יוביל בהכרח לכניסת גופים פיראטיים שבגלל ריבוי הגופים השונים יוכלו לפעול בשטח ולהציג את עצמם כנותני כשרות לגיטימיים ומוסמכים תוך הטעיית הציבור שיתקשה לעקוב אחרי הונאות הכשרות הללו.

המציאות של הצהרת בעל העסק על הכשרות (כפי שאישר בג"צ עבור כשרות "צוהר") לא נחסמה מבחינה חוקית, ותאפשר גם לתאגיד שרישיונו יפסל על ידי הממונה, להעביר את העסקים שתחתיו שימשיכו לפעול תחת כשרותו כגוף פיראטי שאינו מוסמך מבחינת החוק.

3. פגיעה ב"קהל שבוי" במוסדות ציבוריים ובבתי חולים – אין מגבלת בסיס

החוק לא מחייב מוסדות ציבוריים, רפואיים וחינוכיים לפעול אפילו בהתאם לרף בתקן ממלכתי בסיסי.

כל מוסד יוכל לבחור את התאגיד שמתאים לו (משיקולים כלכליים או משיקולי נוחות ודרישות סף), והצרכנים יאלצו לוותר על מוסדות אלו או שיהפכו ל"קהל שבוי" שתלוי במציאות שקבע המוסד, דבר שיפגע פגיעה אנושה בחולים מאושפזים וכדומה.

4.צפי לעלויות גבוהות – נטל על העסקים שיוטל על הציבור

התאגידים המאושרים והמועצות הדתיות המוסמכות אמורים להתנהל כגוף כלכלי-עסקי עצמאי. העלות של החזקת צוות מפקחים, מומחי כשרות ושירותי משרד תמומן כמובן על ידי העסקים. מסתבר שגם החשש מיכולת הניוד בין הגופים השונים תוביל בהכרח לתוספת בעלויות כדי לאפשר רשת בטחון ופעילות רציפה של התאגידים.

עסק הפועל תחת הרבנות המקומית משלם כיום אגרה ממשלתית שנתית של כמה מאות או אלפי שקלים בשנה בלבד. לאחר הפעלת הרפורמה, העסק צפוי לשלם לתאגיד (או למועצה הדתית המוסמכת) לפחות את אותו הסכום (אם לא למעלה מכך) בכל חודש.

עסק שירצה לעמוד ברף כשרותי מהודר יאלץ בכל מקרה לקחת בד"צ פרטי מוכר ובעל שם, ולספוג עלויות משמעותיות.

בסופו של דבר, בעלי העסקים פועלים משיקולים כלכליים-עסקיים (איזו גוף "מוֹכר" לציבור). העלאת מחירי הכשרות עלולה להוביל לוויתור מצידם על תעודת הכשרות. במקביל, גם מועצה דתית הרואה כיום ערך בהענקת כשרות למקומות קטנים שאינם רווחיים או קלים, תיאלץ להימנע מפיקוח במקומות כאלו או שתגבה מהם מחירים גבוהים מאוד.

התוצאה הסופית: מחיר הכשרות יתייקר, ובעלי עסקים ישקלו אם להיות כשרים או לוותר ולהצהיר שהם כשרים. פחות כשרות במדינה היהודית ופגיעה באזרח המעוניין לאכול כשר

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו