בכל שנה מתעורר בציבור הדתי והחרדי שיח מיוחד סביב ימי חג החנוכה בניסיון להגדיר את המתייוונים של דורנו מול החשמונאים של דורנו. על תוכנו של השיח המשתנה הזה מחברה לחברה ועל עצם קיומו של השיח הזה שוחחנו עם הרב דוד סתיו, ראש רבני צהר.
"בעלונים מצוירים, כשרואים את ציורי המכבים נראה אותם דומים לאותו חוג שמצייר את המכבים", מעיר הרב סתיו בפתח דבריו ומוסיף כי בפועל "כל ניסיון להשוואות היסטוריות הוא מטבע הדברים מוטה ולוקה בחסר. תמיד צריך לראות את הדברים בהקשר היסטורי. גם אם יש קווי דמיון אסור לחטוא בהשוואות".
"מובן שהמכבים לחמו לוחמה דתית על הזכות לעבוד את ה', לא לעבוד עבודה זרה ולא להיכשל במאכלות אסורות", אומר הרב המדגיש כי כל ניסיון להשוות בין המציאות ההיא למציאות בת ימינו ולהגדיר ברי פלוגתא כמי שמבקש להכריח לעבוד עבודה זרה הוא מופרך. "מי שקורא לממשלת ישראל ממשלת שמד עושה עוול להיסטוריה היהודית ולחז"ל, הוא כמעט כופר בתורה כי מה המשמעות של שמד? לימדו חז"ל שאסרו עלינו ללמוד תורה ולקיים מצוות. כל אנלוגיה על החלטה שיתכן והיא אומללה על מיסוי כלים חד פעמיים לבין ממשלת שמד של אנטיוכוס היא פשוט הזויה".
מוסיף על כך הרב סתיו ומציין כי לא ניתן להתעלם מכך שזהותם היהודית של מיליוני יהודים אינה ברורה ונמצאת בסכנה. "במובן הזה יש דמיון מסוים בינם לבין המתייוונים, אבל הדמיון הזה מתעתע בנו, כי בניגוד לרצון של המתייוונים ליוון אותנו, אלה המתבוללים של דורנו לא מכריחים אף אחד להתבולל יחד איתם, ולהיפך, במידה רבה אנחנו מנסים להציל אותם והם צמאים לשמוע את דבר ה'. לכן אני זהיר מאוד בהשוואות האלה".
"יש נקודה אחת חשובה. המאבק על הצורך לשמור ולשמר את הערכים היהודיים אז כמו היום נמשך בכלים שונים ובאופנים שונים. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להראות את האור והנר שבתורה לכל מקום ובכל אדם ויש מיליוני יהודים שרעבים וצמאים לאור הזה. זה היה נכון אז ונכון היום", אומר הרב סתיו המדגיש כי יש לא רק להסיר את ההשוואות בין שתי התקופות אלא גם להסיר את ההשוואות בין הכלים שבהם מתנהל המאבק, שהרי ההשלכה של השוואה כזו עלולה להיות חלילה שאם מתתיהו הרג את המתייוון, שכך יש לנהוג גם היום.
"החזון איש כתב שבדור הזה עלינו לקרבם בעבותות של אהבה. יש כלים שנים לדורות שונים. יש דור שמשתמש בחרב כמו בימי המכבים וכמו בימי משה רבנו כשירד וראה את החוטאים בחטא העגל. אף אחד לא מתכוון להשתמש בכלים הללו כיום, ולא רק בגלל הנימוק הטכני שאנחנו מיעוט והחרב הזו יכולה לשמש גם נגדנו. אנחנו מבינים שהעובדה שאין לנו יכולת כזו היא עדות לכך שהקב"ה לא חפץ שנעשה בכך שימוש. הב"ה ברא לנו כלים אחרים לקרב אנשים לתורה. היו דורות שלא ניתן היה לדבר בשכל ולשכנע אנשים. העולם היה כסיל ובער ומאז האנושות התבגרה ואנחנו התבגרנו איתה, וממילא השיח שלנו הוא לא במכות".
ועל אף קריאתו זו של הרב סתיו להסיר מעל השולחן את ההשוואות בין דורנו לדור המתייוונים, אנחנו שואלים שאולי יש מקום מסוים להשוואה שכזו שמציבה מראה בפני הציבור המבקש להכניס תרבות זרה לתוך עם ישראל, נוהה אחר תרבות שקרית, אחר קיעקוע כל אמת וכל אידיאל בשם פוסט מודרניזם, מציג לראווה מרכולת תרבותית בעייתית ביותר בפסטיגלים למיניהם לאורך ימי החג, אולי את אותו ציבור נכון לשאול בשם מה הוא מדליק את החנוכיה על מנת להציב בפניו מראה המעוררת למחשבה וחשבון נפש?
הרב סתיו אינו חושש מהמראה הזו ומספר כי בפגישותיו התכופות עם ציבור חילוני הוא שואל שוב ושוב את אותה שאלה, אם כי בניסוח מתומצת יותר 'במה אנחנו יהודים?'. "לאדם דתי זה ברור, בקיום מצוות ואמונה בה', ואם אני גם ציוני זה בא לידי ביטוי גם במאבק לקיומו של העם היהודי. לאדם החילוני השאלה הזו מאתגרת ומורכבת יותר והם יצטרכו להשיב עליה. חלק יגידו אני יהודי בשמירת החגים, חלק יגידו באיכפתיות למדינת ישראל. ככל שנחדד את השאלה נאתגר את האדם יותר והוא יצטרך לתת תשובות שיובילו להבנה שאי אפשר לדבר על יסוד קיום העם היהודי בלי קישור לתורה ברמה כזו או אחרת".
ואולי השאלה הזו מסוכנת? אולי היא מעוררת את הצעיר החילוני להגיע למסקנה שאכן הוא אינו יהודי במהותו בשום דבר ולכן אין שום בעיה בכך שיבחר להינשא לגויה? הרב סתיו משיב: "הם שואלים את השאלות הללו מדי יום באופנים שונים ולא מחכים לי שאשאל את השאלה הזו. אני סבור שמרבית החברה הישראלית נעלבת כשהיא נשאלת במה אתה יהודי. הם מרגישים יהודים וגאים להיות יהודים גם אם לא מנסחים לעצמם במה כמה ואיך. תפקידנו כרבנים הוא לחדד את הדברים.
״אין כמעט מצווה שחביבה עליהם כמו נר חנוכה שקושר אותם לאור ולמאור של העם היהודי. אמנם לא בטוח שהם יודעים להעמיק בשאלה למה הקישור הזה לעם היהודי משמח אותם, ולכן זה מצריך לימוד ובירור, וזה נכון גם בציבור הדתי. השאלה לא נשאלת כדי לדחוף החוצה אלא כדי לקשור ולחזק אותם יותר וכדי להראות עד כמה היהדות יכולה לקשור אליה כל אדם. גם ליהודים שאינם שומרי מצוות יש לתורה מה לומר. הרמב"ם אומר שגם אם אדם מרגיש מחובר למצווה אחת או כמה מצוות יש לכך ערך. זה לא משחק סכום אפס. יש מדרגות שונות".