חנוכה שמח
חנוכה שמח iStock

במוצאי שבת אחד שהיה גם חנוכה נזדמנתי לבית כנסת תימני אחד לתפילת ערבית. בעוד חיפשו את הגפרורים אצל המעשנים שיצאו החוצה לקושש שלושה כוכבים, אמר אחד הקשישים התימניים אומר לכם דבר תורה.

נו, אין בית כנסת ללא חידוש. הקשיש שהתברר כגבאי בית הכנסת טפח בעדינות עם מקלו על השולחן ואמר, כתוב: סְבִיבוֹן - סֹב סֹב סֹב, חֲנֻכָּה הוּא חַג טוֹב. וקשה, מה הקשר בין סיבוב הסביבון לכך שחנוכה הוא חג טוב? אלא, פסק התימני, טועים העולם. אין להגות חג בפתח, כשם-עצם שמבטא מהות יום, אלא חג בקמץ, כפועל, כמו חג עוגה של חוני המעגל, ומחוגה של ימינו, וצריך אולי להוסיף ב-חנוכה. וכך צריך לשנות: סביבון סוב סוב, בַּחנוכה הוא חָג טוב.

הגפרורים נמצאו, ההבדלה נגמרה, ואחרי כמה סוגי בצק ספוגי שמן אצל הדודה מצאתי את עצמי מהרהר במה שהתימני אמר חצי ברצינות חצי בחיוך, כשלבסוף נותרתי תמה כיוון שהשאלה נשארה בעינה, ומה בכך שהחג בקמץ, מה שונה סיבוב הסביבון מחנוכה לסתם יום חול?

את התשובה הבנתי רק בשנה אחרי זה, אולי כי ככה עובד חנוכה, משנה לשנה לשנה אחרת. מוסיף והולך. באחד הביטוים של הניסים שאירעו אנו אומרים בתפילה, רבים ביד מעטים. אבל יש כאן עוד פרט חשוב. לרבים האלה היה את הפלנקס, שיטת הלחימה היוונית. שש עשרה חיילים על שש עשרה חיילים בריבוע מושלם. חניתות קדימה, מגנים לצדדים. הפלנקס היא אחלה שיטת לחימה כששדה הקרב הוא מישורי ויש צבא דומה, מסודר וגדול בצד השני, שבספירה לאחור מסתערים זה על זה באמוק.

לא מול פלנגות. ביחוד כשהפלנגות האלה הם לוחמים שמכירים את השטח כמו את כף ידם, ודואגים שהלה תהיה הררית, מרובת אגפים, ובעיקר, שהריבוע הסימטרי יראה יותר כמו זיקוק בפעולה. מספיק לשבור את האיזון מאיזה רכס שולט, והופ, הפיכת קערה. ממילא לראות את ניצחון המכבים במלחמה כנס לא טבעי הוא לא דבר מוכרח. לא צריך להיות אתאיסט בשביל לספק הסברים טובים. אבל אז הגיע נס פך שמן, ובו אי אפשר להתבלבל: הייתה כמות שמספיקה ליום אחד, והנה היא הספיקה לשמונה ימים.

וזה הסיפור של הסביבון: אם שבע מבטא את מדרגת הטבע על כל ממדיו, כידוע בספרים הק', בחנוכה אנו נחשפים לצד השמיני: לא הסביבון עצמו, אולי גם לא הסיבוב עצמו, אנו פוגשים את המסובב. מי שגרם לכל הסביבון הזה בכלל להסתובב. לא פלא שאנו פתאום רואים שהוא חג טוב. הדא הוא דכתיב: סביבון סוב סוב, בחנוכה הוא חג טוב.

זה הגילוי הגדול של חנוכה. להבין שלא רק נס גלוי וברור, כמו שמן ששוכפל פי שמונה, הוא נס. גם מלחמה שהניצחון בה נראה לגמרי מובן וטבעי, כשהאסטרטג שקולט את חסרונות האויב נמצא בצד הנכון, היא נס. הטבע הוא נס. אולי זה גם התירוץ הנכון לשאלה המפורסמת של הבית יוסף. למה חוגגים שמונה ימים אם היה כבר נר שהספיק ליום אחד? פשוט. בחנוכה מבינים שגם השמן של היום הראשון הוא נס.

לא סתם אנחנו אומרים את על הניסים – ואת נס המלחמה - באמצע ברכת מודים, בהם אנו מודים על "ניסך שבכל יום עמנו". כמו שאנו אומרים בכל בוקר בברכת יוצר אור, בְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית. כל יום הוא בריאה מחדש. כל רגע הוא נס. כל החיים שלנו.

דווקא באמצע החורף, כשהכל נראה אפרורי, תלוש וחשוך, הלילות ארוכים, והימים קצרים, מתגלה לנו האור המיוחד הזה של חנוכה. למצוא את המסובב בתוך המציאות ולדעת מה נדרש ממנו כדי לפעול עם א-ל.

הכותב: אברך בכולל צביה לוד

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו