מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים המסמיכה את בתי הדין הרבניים בישראל לדון בתביעת הגירושין של מי שאינם אזרחי המדינה ותושביה.
התיקון לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) אשר נחקק כהוראת שעה בשנת 2018 לשלוש שנים, הסמיך את בתי הדין הרבניים בישראל לדון בתביעת הגירושין של מי שאינם אזרחי המדינה ותושביה, במקרים שבהם הנישואין נערכו לפי דין תורה והאישה לא קיבלה גט מנישואין אלה בבית דין מחוץ לישראל.
מוצע להפוך את התיקון מהוראת שעה להוראת קבע תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות לכך בחוק. במהלך ההצבעות התקבלה הסתייגות של ח"כ גלעד קריב, בתיאום עם הממשלה ובהסכמת הצדדים, הקובעת כי לא תחול חובת דיווח ליועמ"ש על צו עיכוב יציאה מהארץ.
בדברי ההסבר נכתב: "מאז חקיקתה הביאה הוראת השעה לשחרור עשרות נשים יהודיות מן התפוצות מעגינותן. לנשים אלה, על פי רוב, אין במדינות שבהן הן מתגוררות כל דרך חוקית והלכתית לכפיית הגט, ובלא הוראת השעה, לא הייתה סמכות לבתי הדין הרבניים בישראל לדון בתביעותיהן לגירושין ולהביא לשחרורן מעגינותן."
יו"ר ועדת חוקה ח"כ גלעד קריב הציג את ההצעה והוסיף: "ניכר שבתי הדין מתאמצים לנצל את כל הכלים שעומדים לרשותם על מנת להתיר נשים יהודיות מן התפוצות מעגינותן ויש לשבח את בתי הדין הרבניים על-כך. יחד עם זאת, מן הראוי לתהות מדוע בתי הדין הרבניים בישראל לא מנצלים את כל הכלים העומדים לרשותם, כלים שרבים מהם הוסדרו ע"י הבית הזה. מדוע הם לא מנצלים את הכלים הללו על מנת להתיר נשים ישראליות מעגינותן או לחלץ אותן ממצב של סירוב גט ועיכוב גט.
הפער בין עוצמת המאמץ של בתי הדין הרבניים לסייע לנשים מכוח הוראת השעה שאנו הופכים אתה להוראת קבע, לבין רפיון הידיים היחסי שמתגלה בפעילותן למען נשים ישראליות שהליכי הגירושין שלהם מתמשכים שנים רבות, הפער הזה אינו מתקבל על הדעת."
ח"כ מקלב: "עוד כשחוקקנו את הוראת השעה המקורית, חשבנו שבחוק הזה שבא להתיר עגונה מעגינותה, כולם יהיו ביחד. גם אישים, ארגונים וחברי כנסת שהם קיצוניים בהתייחסות שלהם לדת, למסורת, לבתי הדין, לרבנים ולהלכה היהודית. היינו בטוחים שתהיה תמימות דעים אבל התברר שלא. יש חברת כנסת שאמרה לי שהם לא מוכנות להסכים להעניק סמכות לבתי הדין לפעול נגד מעגנים, מול המשקל של עגינותה של האישה. כל הערכים של עזרה לנשים נזרקו כשזה מגיע לממסד הרבני".