חודש המודעות לבריאות הגבר הוא חלק בלתי נפרד מסיפור חיי. לאחר סדרת בדיקות בהיותי צעיר בן 40 אובחנתי כסובל מסכרת סוג 2. בשנים העוקבות לאחר האבחון רמת הסוכר בדם הייתה גבוהה מאוד.
רק כדי לסבר את האוזן, בבדיקות היומיות רמות הגלוקוז בדם נעו סביב 400 כאשר המקסימום המותר הוא 110. ומדידת A1C היתה 11.5 כשהנורמלי הוא מקס 6. המחלה הכתה בי כברק בעוצמה ובפתאומיות כשהיא פוגעת בראיה, בשיניים וגורמת גם לעודף משקל של קרוב ל-130 ק"ג.
בגין כל הבעיות נדרשתי לשרשרת בדיקות וטיפולים בלתי נגמרים, כדורים לדילול דם וזריקות אינסולין מספר פעמים ביום. על אף מצבי, התעלמתי מזעקות הגוף והמשכתי לעבוד בתפקידי ניהול תובעניים ולחוצים במגזר הציבורי, מסביב לשעון, בג'אנק פוד ותאווה גדולה לאוכל מתוק וסנדוויצ'ים מלאי כל טוב. התרופות והטיפולים אמנם הקלו על הסימפטומים והפחיתו את רמת הסוכר בדם, אך הסוכרת נשארה בגופי חיה ובועטת.
סוכרת ידועה בעולם כ"מחלה השקטה". לא מרגישים אותה עד שהיא תוקפת באופן פתאומי אחרי שמקננת בשקט בגוף ללא כל סימן. הרבה מאוד חולי סוכרת קשים מגיעים בין היתר להסתבכויות מחלתיות אחרות בכבד, בלבלב ובאיברים אחרים בגוף. המחלה הארורה גורמת פעמים רבות לקטיעת גפיים בשל העובדה שהיא מונעת מהדם לזרום לגפיים התחתונות. המאבק בסוכרת הוא בראש ובראשונה עבודה על המידות, תרתי משמע – הגודל הפיזי של האדם, נושא התזונה וההתנהלות היומיומית.
מדובר במחלה תורשתית שקיבלתי בירושה גנטית מאבי ז"ל. במשפחות גרעיניות בהן אחד מבני הבית סובל מהמחלה, או אף במעגלים רחוקים יותר כמו הדודים, הסבים והסבתות, צריך להישמר שבעתיים, לבצע בדיקות תקופתיות אחת לרבעון ולשמור בקפידה על אורח חיים בריא שכולל תזונה נכונה לצד פעילות ספורטיבית שגרתית וחשובה מאד התמיכה המשפחתית.
לפני כשמונה שנים, קיבלתי החלטה לקחת את עצמי בידיים. ליווה אותי חולה סוכרת שהכרתי שפיתח שיטה לאיזון הסוכרת, עם ליוויו הצמוד לאורך תקופה מסוימת, בתוך שבועות מספר רמות הסוכרת ומשקל גופי החלו לצנוח פלאים, כשבתוך שנה בלבד השלתי 45 ק"ג ממשקלי, איזנתי את רמות הגלוקוז בדם, ואימנתי את המוח במסגרת עבודה נפשית ושכלית, כך שלא כל מה שראיתי הייתי צריך לאכול, כשאני נכנס לנוהלי חיים מסודרים של אכילת מזון מסוים בשעות מסוימות.
מאז, בשבע השנים האחרונות הסוכרת שלי מאוזנת לחלוטין והגיעה לרמה של a1c 5.2, כאשר רמת הגלוקוז עומדת על 80-70 בלבד, רמת הראייה שלי עלתה מ-70% ל-85%, כך שלא נצרכתי עוד למשקפי ראייה במהלך הנהיגה. לאחר חצי שנה בתהליך, הגעתי לרופא הסוכרת שנדהם מהשינוי הקיצוני באורח חיי והתוצאות שבעקבותיו ואמר כי זה בדיוק מה שעל חולה סוכרת לעשות לשמור על חייו, למרות שברור שאין הדבר קל.
לאחר שהצלחתי לאזן את חיי בחרתי לסייע לאחרים, ולהפוך למנטור אישי במספר תחומים, ובעיקר התנהלות תזונתית בריאה ומאבק בסוכרת. גם בנושא זה אני מסייע בעמותת יד תמר המעניקה מעטפת סיוע למשפחות חולים, אנשים ששינו את אורח חייהם, או במילים פשוטות - בחרו בחיים.
הכותב הוא מאמן אישי להתנהלות תזונתית ולמאבק בסוכרת. מכהן כמשנה למנכ"ל יד תמר, עמותה המעניקה סיוע למשפחות חולי סרטן ומצבי משבר