הרב פרופ' יצחק כהן
הרב פרופ' יצחק כהן צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ביקרנו במרכז מיינדסט של מט"ח בירוחם. ביקשו מתנדב מהקבוצה. הצעתי עצמי בביטחון. הרכיבו משקפיים מיוחדות על עיני. VR. אני עומד מול הקבוצה ולידי המדריך, המבקש ממני להיכנס לתוך המעלית הוירטואלית הנצפית במשקפיים. אני נכנס.

אני מתבקש ללחוץ על הכפתור שיוביל לקומה הגבוהה ביותר. המעלית שקופה ומטפסת במהירות. כל הבניינים מסביבי הופכים להיות יותר ויותר רחוקים. אני ממש מעליהם, רואה מסוק וציפורים ואלמנטים נוספים הנותנים תחושה של גורד שחקים. דלת המעלית נפתחת פתאום וקרש קפיצה יוצא מהמעלית. המדריך מבקש ממני לצעוד על הקרש. הלב שלי פועם. לא הצלחתי.

הוא מושיט לי יד לעזרה, אני מצליח לצעוד, אך רגליי רועדות מפחד ואני מקל על עצמי בצרחות. הוא הביא אותי לקצה הקרש והורה לי לקפוץ. אני שומע את החברה שלי צוחקים ממני. אני גם יודע שאני בסך הכל עומד על רצפה. למרות זאת, הפכתי למשותק ולא יכולתי לזוז. בדיעבד, חשבתי לעצמי מה היה קורה אם הייתי קופץ והמשקפיים הללו היו מדמים עבורי גם נפילה... סיימנו. התיישבתי במקומי והלב לא הפסיק לפעום בחוזקה.

כשעיבדתי את החוויה חשבתי כי למעשה מה שקרה כאן קורה לכל אורך חיינו. המציאות העובדתית איננה המציאות החשובה. חשובים הם המשקפיים שאנו בוחרים להרכיב ודרכם לראות את המציאות.

אתן דוגמא. כולנו ישראלים ואנו לא אוהבים שעוקפים אותנו בתור או בפקק. כשעוקפים אנו כועסים. לו היו מספרים לנו שזה שעקף התגלתה אצלו אמש המחלה חלילה וכיו"ב, כל היחס שלנו לעקיפה היה משתנה. המציאות לא השתנתה – מה שהשתנה הוא המשקפיים שהרכבנו כעת.

לכן כאשר אומרת המשנה הוי דן את כל האדם לכף זכות. זה בדיוק לומר – המעשה שהוא עשה לא נראה טוב. אך הרכב משקפיים של עין טובה והכל ייראה לך טוב. והאמת, זאת לא הוראה לטובת חברינו. הוא ממש לא יודע מה אנחנו חושבים עליו. זו הוראה לטובתנו. זה יציל אותנו מכעס ומתח שמביאים לעצבות. זו מתנה גדולה. זהו מסר משנה חיים.

אם ניקח זאת רחוק יותר, יש מי שמרכיב לנו את המשקפיים שלו. כך למשל, אנשים תוהים מדוע הדור הצעיר מפחד להתחתן, ונותר ברווקות מאוחרת ועוד. התשובה פשוטה, מי שצופה כל יום בחדשות ושומע על משברים ואלימות במשפחה עד כדי רצח – מבלי משים הוא מרכיב משקפיים רעות ביחס לנישואין. אלו אירועים בודדים אך הם מתוארים בחדשות לפרטי פרטים ותופסים את מרכז ההויה. אלו המשקפיים שהרכיבו לנו. קשה מאוד לראות דרכם שהמציאות היא הרבה יותר יפה ומבטיחה.

וזה קורה לא רק בחדשות הרעות. לעיתים, בתכניות הומור וסטירה (אלו הזוכות למשל לרייטינג גבוה...) נוטים להגחיך ערכים חשובים שעליהם גדלנו ושאנו מעוניינים לשמר. אך כעת הרכיבו לנו משקפיים אחרים, ואנו לא מתנגדים, כי הם מגיעים בעטיפת הומור ונראה שאין בהם כל רע. אך אט אט הם מהנדסים לנו את המציאות. המציאות המדומה, כאמור.

המדיה עוטפת אותנו ואת ילדינו, ומרכיבה לנו משקפיים. לעיתים רואים דרכם בעיקר חושך ונמיכות רוח. עלינו מוטלת המשימה לנסות במאמץ רב להרכיב לעצמנו ולילדנו משקפיים שדרכם רואים אור, משקפיים של אמונה, של עוז, של עצמה, של תקוה, של נשגבות, ושל רוחניות.

חזרה שוב ושוב על סיפורי החנוכה בימים אלו במיוחד, בעת הדלקת הנרות, אינה רק סיפור היסטורי – עובדתי, כי אם בעיקר מכוננת על עינינו משקפיים אחרים, מאירים יותר. ההבנה העמוקה שהמשקפיים שדרכם אנו מביטים על החיים הם חשובים יותר מהמציאות עצמה היא משנה חיים, כי את המציאות אנו לא יכולים לבחור, את המשקפיים כן.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו