באולפן ערוץ 7 מתארחת ד"ר חנה קטן לשיחה על רפורמת ההפלות אותה מקדם שר הבריאות, ניצן הורביץ, ובפתח הדברים היא מציגה את המציאות כפי שהיא כיום בתחום זה.

"משנת 77' נושא הפסקת הריון מחייב בחוק ועדה רפואית שמורכבת משני רופאים גניקולוגים ועובדת סוציאלית ללא איש דת. המהלך נועד למנוע זילות בנושא הפסקת חיים. זה עבר הרבה רפורמות כך שבוטלו מספר סעיפים בגלל הסכמים קואליציוניים, ובעצם נשארו ארבע אינדיקציות שאיתן אישה יכולה לגשת לוועדה ולקבל אישור להפסקת הריון ללא כל עוררין. מדובר במצבים של גיל צעיר, מתחת לגיל 18, או שהיא מעל גיל 40 ולכן ההריון מסוכן, או שמדובר בקשר מחוץ לנישואין או בעקבות פגיעה וכניסה להריון שלא מרצונה או שיש מום עוברי ולא תמיד מדקדקים בסוג המום, או שמדובר בהריון שעלול לסכן את בריאות נפשה של האישה".

ד"ר קטן מציינת שתחת הסעיף האחרון נכנסים מרבית המקרים ו-95 אחוזים מהמקרים מקבלים את אישור הוועדה. בהתייחס לגיל העובר אומרת ד"ר קטן כי הפסקת הריון יכולה להתבצע בכל גיל אך הוועדה מקיימת חלוקה בין הגילאים השונים, ובנקודה זו מבקשת הצעתו של השר הורביץ לחולל שינוי.

בדבריה היא מציינת עוד כי היכולות הרפואיות כיום מאפשרות תקשורת עם העובר גם בשבועות הראשונים של ההריון וכבר בגילאים מוקדמים מאוד ניתן לזהות אצל העובר פיהוק וחיוך. בארצות מתקדמות טוענים בשל כך לזכותו של העובר לחיות מגיל צעיר. החוק הישראלי מחלק בין גיל החיות לגיל שאינו גיל חיות של העובר, אך כאמור, ככל שהטכנולוגיה הרפואית מתקדמת הגדרת גיל החיות מתחילה בגיל מוקדם יותר.

המהלך אותו מקדם השר הורוביץ מושתת על עקרון זכותה של האישה על גופה ולטעמה של ד"ר קטן הדברים באים תוך התעלמות מזכות חייו של העובר שאין ביכולתו להיעזר בשירותי עורך דין שיגן על זכותו. היום, היא אומרת, מקובל לחשוב שמי שדואג לזכות האישה על גופה הוא המתקדם, איך באותה מידה ניתן היה לטעון שהמתקדם בדעותיו הוא דווקא מי שדואג לזכויותיו של העובר.

בהקשר זה מזכירה ד"ר קטן את החוויה הקשה שמתארים רופאים שנאלצים להביא להפסקת חייו של עובר.

על החשש לשלומה של האם מעירה ד"ר קטן כי חלק מהתפיסה המצדדת בהרחבת סמכויותיה של הוועדה הרפואית להורות על הפסקת הריון נובע מהחשש שמא האם תפנה להליך הפסקת הריון במסגרת לא מפוקחת ומאידך גם מסכנת אותה, בעוד בבתי חולים ההליך אינו כזה.

ד"ר קטן סבורה כי לא כל הנתונים נחשפים ונפרסים בפני האם והיא מקבלת החלטה ללא מודעות מלאה.

ברפורמה של השר הורביץ מדובר על חלוקת ההריון לשלוש תקופות, כאשר בתקופה הראשונה, עד שבוע 12, יהיה מדובר בהליך טכני שמתבצע בקופת חולים. משבוע 13 ועד שבוע 25 ועדה מייעצת לאישה ומעבר לכך תהיה וועדה רפואית שתבחן את הבקשה. ד"ר קטן מציינת שפגים נולדים בגיל 25 שבועות ולא ניתן להפלות את העוברים שעדיין לא נולדו בגיל זה לעומת עוברים שנולדו כפגים.

עם זאת סבורה ד"ר קטן כי הדבר היחיד שבו השר צודק הוא הדרישה להתייחס לצדדים הרגשיים שאותם עוברת האישה, מה שלא קורה מספיק כיום על אף חשיבותו. לדבריה התמיכה צריכה להיות לא רק אחרי שהתהליך עבר אלא גם לפני הצעד, על מנת לבחון עד כמה המהלך נעשה מתוך חשיבה ורצון אמתי או שמדובר בלחץ כלכלי, חברתי ואחר. "במקרים כאלה תמיכה ועזרה לאישה הם ההבדל בין גידול של עוד ילד לבין הפסקת הריון".

קטן מציינת כי הפסקת הריון היא גם עניין הלכתי המופיע בשו"תים השונים ונהוג להגדיר עובר עד גיל 8 שבועות כ'מיא בעלמא' ולכן הפסקת ההיריון היא בגדר דרבנן בלבד, על היחס לעוברים בגילאים מאוחרים יש דיונים נרחבים בין הפוסקים.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו