היא אומנם עדיין רחוקה מלהיות אישה כשרה המדקדקת בתרי"ג מצוות, או רבנית שדרשותיה מזכות את הרבים. אבל בכמה מילים נדירות בפשטותן העניקה בשבוע שעבר צופית גרנט שיעור חשוב לפלחים לא מבוטלים באוכלוסייה הישראלית.
הבאז התקשורתי סביב הזוג הלא־שגרתי שולי רנד וצופית גרנט לא נפסק מרגע שיצאו לרבים ועד ליום שבו עמדו מתחת לחופה בטקס הכי סודי ומתוקשר שיכול להיות. אבל מאז הנישואין עצמם דומה כי העיסוק בגרנט רק התעצם, והתמקד כולו בשאלה הרת הגורל: תלך או לא תלך בכיסוי ראש? תמונות מטעות של גרנט במטפחת הסעירו את הרשתות, כמו גם לבוש סולידי שלה, שמיד העלה את השאלה האם היא חוזרת בתשובה ומה המשמעות של קוד הלבוש האקראי או המחושב הזה.
השיא הגיע בתמונה רשמית של גרנט מפסטיבל 'צמאה', שאליו הגיעה כדי לצפות בבעלה הטרי שהופיע על הבמה. גרנט נלכדה בעדשת המצלמה כשהיא מחייכת ומטפחת כרוכה לראשה. הספקולציות הרקיעו שחקים ומפלס הסקרנות הברנז'אי איים להתפוצץ, אולם בתגובה הקצרה שמסרה לתקשורת בעניין אמרה גרנט בשוויון נפש: "באתי כך כדי לכבד את האירוע, כמו שאני מכבדת אירועים אחרים".
היא לא הבטיחה חזרה בתשובה למייחלים לכך, ולא התעלמות אדישה מנסיבות החיים החדשות לאלו מהצד השני. היא כיסתה את ראשה מהטעם האנושי, המוסרי והתרבותי הפשוט ביותר: לכבד את האירוע ומשתתפיו, דתיים בהגדרה.
בשיעור הקצרצר שמסרה גרנט היא הכירה ללוחמי החופש במגזר החילוני את המושג כבוד. בסקאלה הציבורית שעליה פועלים ארגונים דוגמת 'ישראל חופשית' ושדולת הנשים המושג לא קיים, ומחליפה אותו שורת מושגים פופוליסטיים כמו הדרה, כפייה ואפליה. הנה כמה דוגמאות לנושאים שעליהם נאבקים הללו בחירוף נפש, חלף ההבנה הפשוטה שבמקום להילחם אפשר לנקוט ביחס האפרורי וההרבה פחות סנסציוני שנקרא לכבד.
"נא להגיע בלבוש צנוע", ליוותה הבקשה את אתר זימון התורים למרפאה של קופת חולים לאומית בבית שמש לפני שנים אחדות. הבקשה הרתיחה את אנשי 'ישראל חופשית', שהעלו פוסט זועם ובו טענו כי "גם בית שמש היא חלק ממדינת ישראל, וגם בבית שמש אף אחד לא יכול להגיד לכם איך להתלבש - לא בקופת חולים, לא במכולת, לא בדואר ולא בשום מקום. אנחנו דורשים מקופת חולים לאומית למחוק את ההודעה הפוגענית". לא הועילו הסבריה של הקופה כי מדובר בסניף שמשרת אוכלוסייה חרדית בלבד, וכי ההערה הוכנסה למוקד זימון התורים על ידי מנהל המרפאה לבקשת תושבי השכונה, בעלת האופי החרדי המובהק. הלחצים עשו את שלהם והקופה הורתה להסיר את ההערה לאלתר. לו הייתה הקופה ממוקמת בשכונה מוסלמית באום אל-פחם ספק אם הערה כזאת הייתה מקוממת את לוחמי החופש, שמן הסתם היו מכבדים את רגשותיהם הדתיים של תושבי המקום.
הצעד השיווקי המקובל שעשתה חברת איקאה נתקל גם הוא בחומת לוחמות חופש, שאף הגיעו עד בית המשפט. בשנת 2017 חולק קטלוג החברה בריכוזים חרדיים, כשהוא מעוצב באופן ייעודי למגזר הלקוחות הזה – בלי תמונות של נשים. הקונספט, אשר מקובל בכלי תקשורת חרדיים ואף במשרדי פרסום רבים שמפרסמים בהם יישרו קו עם הצורך הזה, לא היה מקובל על קבוצת נשים שאינן חרדיות כלל, אולם חשו פגיעה והשפלה כלשונן מהקטלוג. "כשאיקאה מאמצת את הנוהג הקיצוני ביותר, התעלמות מנשים ומחיקתן מהמרחב הציבורי והפרטי, היא שותפה לעידוד התופעה הפסולה הזאת ולאישורה בקרב לב המיינסטרים הישראלי", התריעו בשדולת הנשים אז. אלא שהתביעה הייצוגית שהוגשה נגד הקטלוג נדחתה לפני כחצי שנה בבית המשפט. השופטת גילה כנפי־שטייניץ פסקה כי אין כאן עילה לתביעה בגין אפליה, אולם מיהרה להלקות בשבט לשונה את החברה על "הדרת הנשים המקוממת" שמבטא הקטלוג כלשונה. ישאל השואל: מה לתובעת הייצוגית, יועצת הנקה דתית לאומית מפתח תקווה, ולקטלוג שככל הנראה לא יועד כלל לעיניה ולעיני הנשים שנכללו בתביעה הייצוגית? את האינטרסים הכרוכים בתשובה ישער כל קורא בנפשו, מה שבטוח הוא שהבנה פשוטה לליבם של הלקוחות מהמגזר החרדי בוודאי אין כאן.
ואיזו סיבה יש לארגון קולך להקים קול זעקה נגד הכינוס השנתי של מכון פוע"ה, שלא צריך הוכחות על הסיוע שהוא מעניק לנשים? כנראה גם את נשות הארגון הדתי־פמיניסטי לא מעניינים בדיוק רצונותיהם ורגשותיהם של משתתפי ומשתתפות הכנס. הללו נמנים על המגזר הדתי והתורני וביקשו לקיימו בהפרדה וללא נשים שירצו בפני גברים, כהוראתו של הרב אליהו זצ"ל, שהנחה את המכון כך. בקולך פתחו בהליך משפטי נגד הכנס השנתי של פוע"ה שהתקיים ב־2012, כשבפיהן טענות דומות על הדרת נשים.
מול המקרים הללו ודומיהם, שמייצגים בקליפת אגוז את המלחמה שנכפית על הציבור הישראלי בידי כוחות רדיקליים ומשסעת אותו נגד רצונו, ניצבו מילותיה של גרנט, שאפילו בלי שהתבקשה הבינה שהופעה בכיסוי ראש באירוע דתי־חרדי אינה כפייה, השפלה או הדרה אלא החובה המתבקשת – לכבד.
לתגובות:Hagitr72@gmail.com