דבר מוזר שכזה לא נראה כאן כבר זמן רב: ממשלה בהובלת יאיר לפיד ובני גנץ ממנה לתפקיד יו"ר התעשייה האווירית מועמד שלא נכלל ב"נבחרת הדירקטורים", בניגוד להמלצות מפורשות של ועדה בלתי תלויה.
זהו אותו יאיר לפיד שטען לפני שישה חודשים כי "הסכנה האמיתית היא שלטון מושחת שמנסה להחליש את שומרי הסף", ואותו בני גנץ שהבטיח בנאום ההשבעה שלו לשר המשפטים ש"ישמור על השומרים" מפני מבקריהם ומפני מי שמבקשים להחלישם. אם זה לא מספיק, זמן קצר אחרי המינוי דווקא דוברי פורום קהלת המזוהה כימני עמדו ללמד סנגוריה על ממשלת השמאל בכלי התקשורת השונים, בעוד מי שרץ להגיש בג"ץ נגד ההחלטה הם אנשי התנועה לאיכות השלטון, שאת הציטוט לעיל אמר לפיד בכנס שאותו הם ארגנו.
ההחלטה על המינוי של פרץ, שהתקבלה ביום ראשון השבוע, לוותה גם היא באמירות חריפות מאוד נגד ועדת השופטת בלהה גילאור שבחנה ופסלה את המינוי, אמירות שבלי ספק היו גורמות לזעזוע רבתי אם היו יוצאות מפיו של חבר ליכוד. "אם הוועדה חושבת ששיקול הדעת של שר הביטחון ושר האוצר פגום והם אנשים לא אחראיים, אז כדאי לכבות את האור כבר עכשיו", אמר שר האוצר ליברמן בישיבת הממשלה. "אני מצפה שבתום הדיון חברי הוועדה יסיקו מסקנות ויקבלו החלטה נכונה, ואם לא - אז אני מתכוון להבהיר את ציפיותיי לא רק בעל פה אלא גם בכתב". ואם למישהו היה עוד ספק מה הן אותן מסקנות שמצופה מחברי הוועדה להסיק, ליברמן דאג להסיר אותו ולהבהיר שמדובר בדרישה להתפטרות, לא פחות.
למרות הקו התקיף שהציגו חברי הממשלה מול ועדת גילאור, אין לחשוד שסדנת משילות שעברו גנץ ולפיד אצל אנשי פורום קהלת היא הגורם לשינוי הכיוון. יותר מזה, סביר להניח שגם בכנס הבא של התנועה לאיכות השלטון יעמוד יאיר לפיד על הבמה ויסביר על החשיבות הגדולה של שומרי הסף במדינה דמוקרטית, ושבני גנץ יתפאר גם בעתיד בכך שהוא שומר הדמוקרטיה שעמד בפרץ נגד נתניהו והליכוד. ככל שמדובר בפוליטיקאים, גמישות בעמדות ערכיות בהתאם לצרכים משתנים היא אצלם עניין שכבר נעשה שגרה. הצביעות הזועקת לשמיים שייכת ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, זה ששיסה בשרי הליכוד את המשנה שלו דינה זילבר בגלל מינויים סבירים בהרבה, אך לטובת מינויים של ממשלת השמאל ניסח כתב הגנה מנומק והודיע שיגן על המינוי גם בבג"ץ.
קשר פסול
נחזור להתחלה. תהליך מינוי מנכ"לים וחברי דירקטוריון לחברות שבבעלות ממשלת ישראל כולל שני חלקים, שעל הצורך בכל אחד מהם הוחלט בזמן אחר ועל ידי סמכות אחרת. ההליך הראשון, שנחקק בשנת 1993 כסעיף בחוק החברות הממשלתיות, הוא ועדה לבדיקת מינויים. החוק הגיע לעולם בעקבות כמה דוחות שפרסם מבקר המדינה ובהם ביקורת קשה על מינויים שאינם ראויים ונגועים בחוסר ענייניות והעדפת מקורבים. נקבע בחוק כי הוועדה תבדוק כל מועמד שהממשלה מעוניינת להעמיד בראש חברה ממשלתית, בשלושה שלבים: בדיקת עמידה בדרישות סף, בדיקת התאמה לתפקיד ובדיקה של קרבה מכל סוג לשר הממנה.
החלק השני בתהליך המינוי הוא פרי פעילותו המיניסטריאלית של יאיר לפיד בכבודו ובעצמו. בשבתו כשר האוצר בממשלת נתניהו יזם לפיד הקמה של מאגר מועמדים לתפקיד יושבי ראש ומנהלי חברות ממשלתיות כדי לייעל את תהליך המינוי. בדומה לנהוג בוועדות למינוי שופטים ודיינים החליט לפיד ליצור מאגר שיבצע מלאכת סינון ראשונה של עמידה בתנאי סף והתאמה ראשונית, וממנו יוכלו השרים לשלוף את המועמד הרצוי למשרה שזקוקה לאיוש. היוזמה הזאת, חשוב להדגיש, לא עברה מעולם בחקיקה בכנסת והיא לא יותר מרפורמה שביצע שר האוצר במשרדו.
עמיר פרץ, שר הביטחון לשעבר ומי שקידם את ההחלטה על ייצור מערכת כיפת ברזל שפיתחה התעשייה האווירית, עמד בשני המבחנים הראשונים של הוועדה למרות שלא נכלל בנבחרת הדירקטורים. הוועדה אומנם לא הביעה התלהבות מיוחדת מהתאמתו לתפקיד, אך לא ראתה לנכון להתערב בהחלטת השרים גנץ וליברמן. הבעיה התעוררה בחלק האחרון: הוועדה נתנה את דעתה לכך שאך לפני כמה חודשים היה פרץ שר הכלכלה בממשלתו הפריטטית של גנץ, יוזם המינוי, ועל פי חוק יסוד הממשלה שתוקן אז נחשב כבעל זיקה למחנה הפריטטי שלו. הוועדה ראתה בזה קשר פסול והחליטה לפסול את המינוי.
גנץ וליברמן רתחו על ההחלטה. בדומה למה שהיה נהוג בממשלות נתניהו, הם התבטאו במרץ בתקשורת נגד החלטת הפקידים. אך בשונה מאוד מאז, הם גם החליטו ללכת עם לשון החוק היבשה עד הסוף, בניגוד לדעת הדרג המקצועי. בישיבת הממשלה האחרונה הם שלפו ממעמקי חוק החברות הממשלתיות את סעיף 18ג, לפיו אם יש למועמד "כישורים מיוחדים" שעולים בחשיבותם על הזיקה הפסולה, תוכל הוועדה למנותו. הם נעזרו בחוות הדעת של נציג היועמ"ש בדיון, עו"ד גיל לימון, שהסביר כי הוועדה אינה אלא ממליצה, והגם שיש לתת משקל רב לעמדתה אין מניעה משפטית שהשר יחליט למנות את פרץ בניגוד להמלצתה "בשים לב לכישורים המיוחדים שהציג גנץ בהשגתו".
מה שאסור לדודי אמסלם
הטיעונים, שהשומע אותם עלול היה לסבור שנאמרו מפיו של שר המשפטים לשעבר אמיר אוחנה, מדהימים לכשעצמם, אבל נעשים מקוממים עוד יותר כאשר משווים אותם להתנהלות של אותו מנדלבליט בסוגיה דומה מול הממשלה הקודמת. דודי אמסלם, חבר הכנסת מהליכוד, שימש בממשלה הקודמת כשר הדיגיטל והסייבר שתחת חסותו סונפה גם רשות החברות הממשלתיות. אמסלם, בהתאם לאג'נדה הפוליטית שלו, ראה בנבחרת הדירקטורים רשימה אחידה של דמויות בעלות רקע דומה שמנציחה את אפליית הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. נחוש לממש את המטרות שלשמן נתנו לו בוחריו את המנדט הוא החליט לשנות את שיטות המיון והבחירה ולגבש נבחרת מגוונת וחברתית יותר. המארב שהכין לו מנדלבליט היה חריג גם ביחס לסטנדרטים העכורים של התנהלות הממשלה והיועמ"ש באותם ימים.
מנדלבליט הסמיך את המשנה שלו דאז, עורכת הדין דינה זילבר, להזהיר את אמסלם שלא יהין לשנות את המצב הקיים. זילבר עשתה כך ואף הודיעה לשר שחוות דעתה היא "סופית ומחייבת". אמסלם לא התרשם והמשיך להימנע מהוספת מועמדים בשיטה הישנה, בדרך לשינוי השיטה. נזכיר כי במקרה של מאגר הדירקטורים אין מדובר בהוראה של חוק מפורש שנקבע על ידי רוב מחוקקים אלא בהחלטה של שר קודם. אבל אצל זילבר יש שרים ויש שרים: לפיד הוא ענייני ופועל למען טוהר המידות בשירות הציבורי, ואמסלם הוא מן הסתם עסקן שממנה מקורבים כדי לרסק את הדמוקרטיה.
מלחמת זילבר־אמסלם הייתה מהמלחמות עקובות הדם ביותר בין נבחר ציבור לדרג משפטי. אמסלם דאג להטיח בזילבר ובמנדלבליט האשמות חריפות מעל בימת הכנסת, וזילבר מצידה ניסחה מכתבים שאפילו הלשון המשפטית הנפוחה לא הצליחה להסתיר את עוינותם. הוויכוח הלך והתלהט עד שהגיע לשיא שאינו זכור מעימותים קודמים: אמסלם מחד הורה באופן חד משמעי למנכ"ל רשות החברות דאז יענקי קוינט לבטל את נבחרת הדירקטורים, וזילבר לעומתו שלחה לקוינט מכתב מטעמה שמורה לו לא לציית להוראת השר הממונה עליו.
איך אפשר להבין מלחמה חסרת תקדים כזאת למען החלטה שתוקפה נובע מהחלטה של שר קודם, מקביל בסמכותו, לעומת שיתוף פעולה ולימוד סנגוריה צייתני על שרים שמצפצפים על ועדה שפועלת מכוח חוק יציב? הרי גם מנדלבליט עצמו מודה בחוות הדעת שלו שבשלושים שנות חוק יש רק תקדים אחד לעקיפת הסמכות של הוועדה המייעצת. ובכן, מנין התעוזה שלו כלוחם על טוהר המינויים לאשר חריגה כזאת? המקור היחיד שאפשר להעלות על הדעת הוא המינוי שמינה את עצמו לעמוד בראש ועדה שתמנה את עוזרו הקרוב גיל לימון לתפקיד המשנה ליועמ"ש.
מינויו של עמיר פרץ לדירקטור בתעשייה האווירית, כשלב ראשון בדרך למינויו כיו"ר, כבר בוצע השבוע במהירות הבזק, כשהמטרה היא לבצר עמדות לקראת דיון בעתירת בג"ץ שהגישה התנועה לאיכות השלטון נגד השרים גנץ וליברמן. מנדלבליט מצידו הודיע כבר שייצג את המדינה בבג"ץ ויטען כי כישוריו החריגים של פרץ מצדיקים את המינוי למרות הזיקה החריגה לשר הממנה. עד כדי כך מגיעה מסירות הנפש שלו למען הממשלה החדשה.
בלי לפגוע בכישוריו המיוחדים של שר הביטחון לשעבר ואבי כיפת ברזל, השבוע נוכחנו בכישורים מיוחדים ומרשימים בהרבה – היכולת המופלאה של היועץ המשפטי לממשלה להציג שתי עמדות הפוכות בתכלית, הכול תלוי בזמן ובמקום.
לתגובות: yoniro770@gmail.com