יותר משש שנים אחרי שנחתם הסכם הגרעין עם איראן התחדשו, בפעם השנייה בחודשים האחרונים, השיחות בין המעצמות ובין איראן סביב סוגיית הגרעין והחתירה להסכם חדש בין הצדדים. אלא שהתנאים הפעם שונים לחלוטין.
בגלל הסנקציות האמריקניות האיראנים לא מוכנים שהדיפלומטים מארצות הברית יהיו מעורבים בשיחות, ולכן האמריקנים רק משקיפים על השיח, למרות שבלעדיהם אין סיכוי אמיתי לחתום על הסכם. מנגד, האיראנים מכתיבים עוד ועוד תנאים, שהם עצמם יודעים שהצד השני לא יוכל לקיים.
כלי תקשורת בארצות הברית דיווחו השבוע כי גורמים בכירים במערכת המדינית הישראלית מפעילים לחצים כבדים על הבית הלבן כדי שיימנע מהגעה להסדר חלקי עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. על פי הדיווח הזה, בירושלים חוששים שממשל ביידן מוכן לפשרות ומכין את השטח להסכם שלא יטפל בבעיה הגרעינית לעומק, אלא יוביל להקלה בחלק מהסנקציות תמורת עצירה של חלקים מסוימים מתוכנית הגרעין.
גורם מדיני אף אמר כי "ישראל מודאגת מאוד מאפשרות של הסכם כזה, שרק מזיק לעמדה הישראלית ומביא תועלת רבה לאיראנים. אם ארצות הברית תלך לאפשרות כזאת, זו תהיה המתנה הגדולה ביותר שהם יכולים להעניק לממשלו של איברהים ראיסי בטהרן".
ראש הממשלה נפתלי בנט התייחס לסוגיה השבוע כשאמר: "ישראל מוטרדת מאוד מהנכונות להסיר את הסנקציות ולאפשר זרימה של מיליארדים לאיראן, בתמורה להגבלות לא מספקות בתחום הגרעין. זה מסר שאנחנו מעבירים בכל דרך, גם לאמריקנים וגם לשאר המדינות שנושאות ונותנות עם איראן. אנו מקווים שהעולם לא ימצמץ, אבל גם אם כן, אנחנו לא מתכוונים למצמץ".
ממשיכים לדהור לעבר הפצצה
האם האמריקנים והאיראנים באמת חותרים להסכם? נראה שיש כזו מטרה, אבל אף אחד מהצדדים לא נחוש במיוחד להשיג אותה. ד"ר מייקל אורן, לשעבר שגריר ישראל בארצות הברית, טוען שגם משיכת הזמן ללא הסכם טובה לאיראן.
"המשטר באיראן ממשיך בדהרה שלו לעבר פצצה גרעינית, גם תחת המסווה של שיחות בינלאומיות בווינה. זה טוב לאיראנים, כי הדבר מקשה עלינו לפעול בעצמנו, בזמן שמתקיימות שיחות דיפלומטיות בין הצדדים. אבל לנו אין ברירה, כי כך אנחנו נמנע מאיראן להשיג נשק גרעיני. ברור שהשגת המטרה בדרך דיפלומטית עדיפה, אבל הפער בין מה שלדעתנו צריך לעשות ובין העמדה האמריקנית גדול מאוד כיום", אומר אורן.
אורן חושב שהממשלה הנוכחית נוקטת גישה טובה יותר בסוגיה מאשר בשנים האחרונות. "מערכת הביטחון ביקרה במשך שנים את ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו וטענה כי הוא הפך את הסוגיה האיראנית לעניין ישראלי במקום בינלאומי. ישראל הייתה צריכה לבוא לקהילה הבינלאומית ולהבהיר לה שמדובר באחריות שלה. אני מזהה שבממשלה החדשה של בנט ולפיד עושים בדיוק את זה. המעצמות הן אלה שצריכות להיות מודאגות והן צריכות גם לזכור שישראל, כמדינה ריבונית, מאוימת בהשמדתה על ידי איראן, ולכן אנחנו שומרים על זכותנו להגן על עצמנו בכל דרך מפני האיום הקיומי הזה".
סימה שיין, ראש תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, מעריכה שכל האופציות כרגע פחות טובות מבחינתה של ישראל. "האיראנים הגיעו עם משלחת כלכלית והמסר מאוד ברור: באנו לדבר על הסרת הסנקציות. אנחנו נשארנו בהסכם תמיד, הבעיה היא ארצות הברית שיצאה מההסכם. אני חושבת שהאיראנים באו כדי למשוך זמן, ולא בטוחה שכדי לפוצץ מתקן גרעיני. האיראנים מאוד זהירים והם מבינים את המשמעויות. צריך לזכור שכדי להגיע לשלב של פיצוץ גרעיני הם צריכים לעבור עוד שלבים. הם לא יכולים להיות בטוחים שיצליחו לעשות זאת בחשאי, והם בכל זאת נזהרים. אני גם לא בטוחה שהם רוצים את הפיצוץ, יכול להיות שהם רוצים להיות מדינת סף אבל ממש על הסף, כלומר במצב שיש להם את כל הקומפוננטים, הם צריכים שלושה שבועות לפצצה. הם מתקרבים לשם", הסבירה שיין השבוע בריאיון ל־103FM.
לדבריה, האיראנים קרובים יותר מתמיד ליעדם. "אין ספק שהאיראנים נמצאים במקום הכי קרוב ובמקום הרבה יותר קרוב מהיכן שהם היו מלפני החתימה על הסכם הגרעין. הייתה הערכה מוטעית שאיראן תשנה את התנהגותה, זו הייתה טעות גדולה מאוד. בינתיים המשטר תקיף, יודע איך להתמודד ולא בוחל באמצעים, כולל להרוג".
להיערך גם לאופציה הצבאית
ד"ר ערן לרמן, לשעבר סגן ראש המל"ל וכיום סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, חושב שהבעיה העיקרית היא שבעוד למגעים הקודמים האיראנים הגיעו כשהם מעוניינים להתפשר, הפעם הם מנסים להראות עליונות.
"אנחנו צריכים להיות מודאגים קודם כול מזה שהאיראנים מצויים בהלך רוח מחוצף ושחצני שמשקף את התחושה שהם על הסוס והאמריקנים הם מרמס לרגליהם. מנהיגי איראן נמצאים באופוריה וזה מצב מסוכן מאוד. זה לא ייאמן שהם התנו שרק אם ארצות הברית תקבל את הדרישות האיראניות היא תורשה להיכנס לחדרי המשא ומתן ואם לא הם יישארו בחוץ. זו מדינה סוג ד׳ עם כלכלה סוג ה׳ שאם היא לא תתעשת המצב ייגמר במלחמה", מעריך לרמן בריאיון ל'בשבע'. לדבריו, "אם הממשל האמריקני ימשיך למחול על הפגיעות של האיראנים ולהציע להם ויתור על חלק משמעותי מהסנקציות בתמורה להקפאה זמנית של ההישגים שהאיראנים כבר הגיעו אליהם, הם מתדרדרים למצב מאוד מסוכן".
ובממשל האמריקני לא מבינים את הדבר הזה?
"לדעתי יש באמריקה מספיק אנשים שמבינים את המצב לאשורו. יצא לי לא מזמן לקרוא את ספרו של ראש ה־CIA שעסק בסוגיה. לומר שהם לא מבינים לאיזה מצב נתדרדר אם איראן תחצה את הסף הגרעיני זה עלבון. הם מבינים היטב שהסכם חדש ידרדר את כל האזור למרוץ גרעיני ויביא לעולם שבו מדינות עולם שלישי יוצפו בגרעין".
"בארצות הברית שומעים קולות ברורים בעיקר מהממסד הצבאי, שאומר שהאופציה הצבאית חייבת להישאר על השולחן. בין היתר בגלל שפיקוד המרכז האמריקני, שאחראי גם על אזור ישראל, מופקד על ביטחון מדינות המפרץ והגנת האינטרסים האמריקניים במדינות המפרץ. הוא יודע היטב שאיראן היא אויב. הם אומרים שאיראן אינה מדינה ידידותית שאתה יכול להאמין למילה שלה. יש גורמים שמבינים את גודל האתגר. השאלה היא האם לנשיא יש יכולת פוליטית לקבל את ההחלטה. גם הלך הרוח בציבוריות האמריקנית יכול להשפיע על ההחלטה, משום שהעם האמריקני לא אוהב כניעה לאיראן. ב־2015 ראינו שהעמדה הישראלית הייתה יותר פופולרית בקרב אזרחי ארצות הברית מאשר ההסכם עם איראן. זה גם יכול להשפיע על הבחירות הבאות לנשיאות, שבהן מצבם של הדמוקרטים לא מזהיר".
אז מה בעצם לדעתך מניע את האמריקנים?
"זה ממשל שסיים עכשיו מלחמה עקובה מדם ומכוערת ושקוע בשיקום הכלכלה האמריקנית. לכן הדבר הזה לא בסדר העדיפויות שלו. בשל כך נופלת על ישראל החובה להבהיר לאמריקנים עד כמה הם אינם יכולים להתחמק מלהתמודד עם האתגר הזה ולא למרוח את איראן ולדחות את ההכרעה. אם איראן תבין שהברירה שלה היא בין הסכם טוב בשבילנו ובין תוצאות קשות וחמורות בשבילם - הסיכויים שתמשיך להתנהל כמו שהיא מתנהלת יפחתו".
לרמן גם מציין שלביידן אין את הכוח לאשר הסכם עם האיראנים בארצו שלו. "האיראנים עומדים על כך שהם יקבלו מהאמריקנים ערבויות שלא תהיה יציאה נוספת מההסכם, כמו המהלך שעשה טראמפ. ערבות כזו יכולה להינתן רק אם ארצות הברית תחתום עם איראן על אמנה, שזה הסכם מחייב. על פי חוקת ארצות הברית הסכם כזה מחייב הבאה בפני הסנאט לאשרור ונדרש לזה רוב של שני שלישים, כלומר 76 סנאטורים. אמנות גדולות ומהוללות מזו בעבר לא הצליחו לעבור בסנאט כי לנשיא לא היה רוב. הסיכוי של ביידן למשוך אליו בנושא האיראני שליש מהמפלגה הרפובליקנית בנוסף לכל חברי מפלגתו הוא נמוך מאפס. לכן האמריקנים לא יכולים לתת את הערבות הזאת גם אם האיראנים יזעמו, וזה לבדו יכול למוטט את כל השיחות".
העמדה האירופית מדאיגה אותך?
"אני חושב שהאינדיקציות לגבי ממשלתו של בוריס ג׳ונסון בבריטניה הן חיוביות. בעבר דווקא צרפת הובילה את הקו התקיף ביותר כלפי איראן, אבל נראה שמקרון מנסה למקם את עצמו כגורם מפשר ומתווך והייתה לו שיחה ארוכה מאוד עם ראיסי לאחרונה. הבריטים גם מכירים את הזירה המודיעינית יותר טוב מכמעט כל המדינות האחרות, למעט ישראל. לגבי הממשל החדש בגרמניה קשה מאוד לדעת, אבל יש להם רתיעה משימוש בכוח. כשזה מגיע לשאלה האיראנית הם בהחלט החוליה החלשה".
אז לדעתך השיחות הללו לא עתידות להסתיים בהסכם.
"אין ודאות, אבל צריך להיערך לאפשרות שהשיחות יקרסו ונתמודד עם מצב מאוד דרמטי, כולל אפשרות של שימוש בכוח. זו עדיין יכולה להיות גם ארצות הברית אם האיראנים ימשיכו במשחק האווילי שלהם, אבל הסיכוי נמוך. אם לא, ישראל תצטרך להיערך לפעולה צבאית עצמאית".
בחזרה לימי ההכלה
אור יששכר, מנהל מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים וחוקר ביטחון לאומי המתמקד באיראן, טוען שלממשל האמריקני היה מאוד נוח לקחת את העמדה שמתרחקת משיחות הגרעין. "האמריקנים רוצים לנסות להראות שהם לא לגמרי במשחק, כי נכון לעכשיו זה נראה שהאזור מתפרק להם בין הידיים. מדינות המפרץ מאותתות בעת האחרונה לאיראן שהן מעוניינות בשיתוף פעולה ויש גם מפגשים ושיחות בנושא. ממשל ביידן מגיב לכך בעצם העובדה שהוא מנסה לחזור לימי אובמה ולנקוט במדיניות של פייסנות מול אויבים במקום הרתעה, או במילים אחרות – הכלה".
ארצות הברית פשוט מעדיפה לעמוד מהצד ולא להיות מעורבת?
"האמריקנים לא רוצים שזה ייראה כאילו הם יותר מדי מעורבים. הם מעדיפים לתת לאירופים ולרוסים להוביל את השיחות ולקוות שהדבר הזה יוביל לאן שהוא, למרות שגם להם ברור שהשיחות הללו נועדו לכישלון. ארצות הברית מעוניינת שהכישלון הדיפלומטי הזה לא יירשם על שמה".
מה מעיד לדעתך על כך שהשיחות הללו בסבירות גבוהה ייכשלו?
"זה מתחיל בתיאום הציפיות שהוא בלתי אפשרי, משום שמינימום הדרישות של האיראנים לא מגיע למקסימום שהמערב מוכן לדבר עליו. יש כאן בעייתיות. האיראנים אומרים שהם רוצים הסרה מיידית של כל הסנקציות שעוצרות להם את הכלכלה ופוגעות בה וכן שיאפשרו להם מחקר גרעיני. זה אולי משהו שאירופה מוכנה לדבר עליו אבל ארצות הברית לא, לפחות למראית עין. האיראנים בכוונה שמו על השולחן דרישות שאף אחד לא יכול לקבל, בדומה לפלשתינים. האיראנים מאוד רוצים להגיע להסכם. הוא מבחינתם היה התגשמות כל החלומות שלהם. זו הייתה עסקה בין המערב לאיראן שאומרת: אתם תתפרקו מגרעין ואנחנו נסיר סנקציות".
יכול להיות שהאיראנים באו לדון רק על הסנקציות ובכלל לא על נושא הגרעין?
"הם כבר עשו את זה פעם אחת. הסנקציות היו המקל שהביא את איראן לשולחן המשא ומתן במטרה נאיבית להחזיר אותם לחיק הקהילה הבינלאומית. זה כמובן לא קרה. איראן רימתה את המערב כדי להביא להסרת הסנקציות. שום דבר לא מונע מהם להמשיך את המרוץ לגרעין. לכן בדיוק ישראל הייתה נגד ההסכם ההוא, וגם היום זה המסר שהיא מבקשת להעביר - שאם הסנקציות ירדו, לא יישאר מנוף לחץ על האיראנים כי לא תהיה להם מוטיבציה לדון בכלל בנושא הגרעין".
נראה שאלמלא ממשל טראמפ, היה מאוד נוח לכל הצדדים - חוץ מלישראל כמובן - שההסכם של 2015 יימשך.
"איראן והמעצמות נהנו מההסכם. האיראנים המשיכו להתגרען והמעצמות יכלו לחזור לסחור עם איראן ולהרוויח הרבה מאוד כסף. צריך לזכור שלאחר חתימת ההסכם זינקו הרווחים האירופיים כתוצאה מסחר עם האיראנים בכ־300 אחוזים. הם חיבקו אותם ודיברו על ההסכם כעל פלא של ממש. השיח היה של הישג היסטורי. בינתיים המציאות טפחה על פני המעצמות כי מאז שההסכם נכנס לתוקף עלו משמעותית תקציבי הצבא של איראן וכתוצאה מכך גם התקציבים של ארגוני טרור מסונפים כמו חיזבאללה. האירופים העדיפו לטמון את ראשם בחול".
ומה צריך לעשות כעת?
"גם ישראל וגם ארצות הברית צריכות לשים את האמת על השולחן ולהבהיר שזה יהיה אסון לא נורמלי לחזור להסכם. אנחנו צריכים להמשיך בגישה שלנו שאומרת שנסמוך רק על עצמנו ושאין לנו שום כוונה לאפשר לאיראן להגיע לפצצה גרעינית ולהפוך לאיום קיומי מיידי. גם אם האירופים והאמריקנים מאוד מעוניינים בהישג דיפלומטי כזה או אחר, אנחנו לא צריכים ליישר קו ולאפשר לסכנה קיומית להמשיך להתפתח מתחת לאף שלנו".
בינתיים, חידוש השיחות הניב כמה הצהרות, אבל איש לא מדבר על פריצת דרך. כפי שזה נראה, כל הצדדים מבינים שכדי להשיג פריצת דרך, מישהו יצטרך לוותר על עקרונותיו. האיראנים רחוקים מהמצב הזה, אירופה הייתה מוכנה לוויתורים אבל היא חייבת להמתין למהלך אמריקני. העיכובים, כאמור, משרתים בעיקר את איראן ומקרבים אותה ואת ישראל לנקודת האל־חזור. האפשרות לשימוש בכוח צבאי נגד הגרעין האיראני עולה שוב למקום גבוה בסדר העדיפויות הביטחוני הישראלי. גם אם הוא לא ימומש, הוא ישיג את מטרתו בהעברת המסר שישראל נחושה למנוע מהאיראנים נשק גרעיני בכל מחיר.