נועם ניסן
נועם ניסןצילום: עצמי

"זאת תהיה ממשלה של עשר מעלות ימינה", הבטיח נפתלי בנט עם הקמת הממשלה בראשותו, "תשפטו אותנו לפי המעשים שלנו", ביקשה שקד.

ואני שומע את הקולות האלה גם מסביבי- הרי הממשלה עושה גם דברים טובים; העברת התקציב, העלאת התשלום לחיילים ולבנות השרות...למה לא לראות גם את הדברים הטובים שהממשלה עושה? למה להתנגד אוטומטית לכל דבר שמגיע ממנה?

נכון, הממשלה עושה גם דברים טובים (מעט) וגם דברים רעים (המון), אבל הבעיה שלנו עם הממשלה מתחילה הרבה לפני המעשים שלה. 

ולא, אני לא מדבר הפעם על ההפרה הסיטונאית של כל הבטחה שראשי ימינה נתנו אי פעם לציבור בדרך להקמת הממשלה הזאת, גם לא על חוק החשמל שנותן הכשר רשמי להפקרות הבדואית בנגב ואפילו לא על שלל החוקים בנושאי דת ומדינה (תחב"צ בשבת, רפורמת הכשרות, רפורמת הגיור וכו'..) שהמשותף להם הוא מחיקת הצביון היהודי של המדינה. כל אלו רק פרטים. פרטים חשובים אמנם, שכל אחד מהם דיו כדי שנצא להיאבק בממשלה הרעה, אך עדיין רק פרטים.

די אם נביט במכנה המשותף של תומכי הממשלה הזאת כדי שהתמונה תהיה ברורה לחלוטין. אם כל הגורמים שבעד מחיקת הזהות היהודית של מדינת ישראל והפיכתה למדינת כל אזרחיה בעד הממשלה הזאת, זה לבד סימן ברור שהיא רעה לכל מה שאנחנו מאמינים בו.

אם תומכי הטרור מרע"מ בעד, אנחנו אמורים להיות נגד. אם התנועה הרפורמית שותפה, אלף נורות אזהרה אמורות להבהב אצלנו, אם כל תקשורת השמאל תומכת, אנחנו חייבים להאבק.

אבל הציבור אדיש, אחרי ארבע מערכות בחירות קצת נגמר לנו הכוח להיאבק, ונח, כן נוח לנו להשלים עם קיומה של הממשלה הזאת.

אז אנחנו הופכים את מניעת הבחירות לאיזו מטרה נשגבת, כאילו הקמנו פה מדינה אחרי אלפיים שנה כדי שלא יהיו בחירות חמישיות.

אנחנו נאחזים בכל דבר חיובי שהממשלה עושה, בכאבי הבטן והציוצים הנחרצים של איילת בסוגיות ימין, בקלישאות האחדות של אורבך, ומשכנעים את עצמנו שאולי זה לא נורא כל כך. אבל זה כן נורא.

מדינת ישראל כמו שהכרנו אותה הולכת ומשתנה מול עינינו.

אני לא יודע אם יש אפשרות להפיל את הממשלה. אני יודע שאנחנו חייבים לנסות. אבל בכל מקרה, כשהבית בוער, אי אפשר להישאר רק נחמדים וממש אסור שנתרגל.

ביום שלישי תערך הפגנת המחנה הלאומי בכיכר הבימה בתל אביב בדרישה למדינה יהודית.  אני אהיה שם. הצטרפו אלי!

הכותב: תושב פ"ת, לומד בישיבה הגבוהה בדימונה וקצין במיל'