בת שירות קיבלה מפתח של משרד העמותה על מנת להשתמש בציוד המשרדי.
כאשר היא סיימה את עבודתה היא מיהרה לצאת ועל כן ביקשה מחברתה לבוא ולנעול את המשרד אלא שהיא שכחה לעשות כן.
למחרת בבוקר התברר שנגנב ציוד משרדי בשוויי של 3000 שקלים. מנהל העמותה לא רצה למצות את הדין עם בנות השירות אך ביקש לקבל חוות דעת הלכתית מבית הדין 'לכתחילה' בשדרות.
הדיינים הבהירו לו כי על פי ההלכה אי אפשר לענות על שאלה ממונית מבלי ששומעים ישירות את שני הצדדים ועל כן הוגשה תביעה למזכירות בית הדין ונקבע דיון בנוכחות שני הצדדים.
השאלה ההלכתית הייתה מהי מידת האחריות המוטלת על בת השרות אשר בקשה את המפתח של המשרד. מצד אחד היא דאגה למחליפה שתנעל אחריה את המקום אך מנגד היא לא דאגה לוודא שאכן המשרד ננעל.
שאלה דומה נידונה בגמרא בבא מציעא (לו,א) על שומר שמסר לשומר חדש את הפיקדון וללא ידיעת הבעלים, כאשר מסקנת הגמרא שיש לחייב את השומר הראשון משום שלא יידע את הבעלים בהחלפה. הדיינים הצביעו על הבדל חשוב בין דברי הגמרא העוסקת במסירה לשומר חדש שאינו מוכר לבעלים לבין המקרה הנוכחי שבו בת השרות המחליפה רגילה להשתמש במשרד ומנהל העמותה סומך עליה ונותן לה את המפתח (שולחן ערוך רצ"א כו) לכן אין לחייב על פי מקור זה.
בית הדין נדרש לשאלה האם ניתן להחשיב את בת השירות כשומר שכר היות והיא מקבלת שכר חודשי, ואז יש מקום לחייב אותה על כך שלא בדקה האם המשרד אכן ננעל. הדיינים קבעו כי אין מדובר על שכר שמירה אלא על דמי קיום ועל כן בת השירות הראשונה אינה חייבת לשלם.
בית הדין החליט שיש להטיל את האחריות על בת השירות שקיבלה על עצמה שמירה ולבסוף שכחה לנעול את המשרד אשר יש בו ציוד יקר, משום שהייתה צריכה לדאוג לעצמה לתזכורת.
לאחר פסק הדין שאל מנהל העמותה האם מותר לו לגבות רק סכום סמלי כי ברצונו לעודד את בת השירות להמשיך במרץ בעבודתה. בית הדין קבע כי כאשר זו טובת העמותה הוא רשאי לוותר על כספי ציבור והתקדים ההלכתי (שו"ע חושן משפט יב) הוא שמותר לוותר על תביעה של יתומים כדי למעט במריבות ועל מנת שייצא להם שם טוב.
הרב אריאל בראלי מערך בתי הדין 'לכתחילה'