ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן צילום: ערוץ 7

אנחנו פוגשים בפרשתנו לידות של 'שישה [או שישים!] בכרס אחת' אצל אמותינו במצרים. ואני שואלל, בעין מקצועית, שאלה פשוטה- איך הצליחו המיילדות במצרים ליילד שישיות? איזו מיומנות נדרשה לשם כך!

יתרה מכך- איך הצליחו להקים פגיות שתכלנה את כל הלידות המיוחדות הנ"ל? ומאיפה המיומנות ברפואה פרינטלית, ומכשור מתאים- מנין?

עבדתי תקופה כרופאת ילדים בפגיה, והדבר מופלא מבינתי...

ישנה הופעה טבעית של לידות מרובות עוברים. שכיחות לידות תאומים טבעיות נעה סביב 1:80, אבל שכיחות שלישיות היא סביב 1:6400 ושכיחות הרביעיות 1:512,000 בהתאם. נדיר מאד מאד בטבע. רוב מרובי העוברים היום הם תוצאה של טיפול פריון.

הריונות מרובי עוברים הפכו לשכיחים יותר, עקב השימוש בתרופות לגרימת ביוץ, המעודדות התפתחות זקיקים מרובים בשחלות, וכך נוצר לעיתים קרובות הריון רב עוברים. הריונות של שלושה ומעלה נדירים מאוד, ואפשר לומר שהם נוצרים אך ורק מטיפול פריון כושל וחסר אחריות. בידי רופא מתלהב מידי. גם אם נוצר הריון שכזה, הוא בדרך כלל לא ייגמר בלידה כי יוחלט על דילול עוברים כדי להציל את ההריון כולו.

הריונות מרובי עוברים מוגדרים כהריונות בסיכון גבוה. יש סיבוכים רפואיים לא מעטים, כגון הפלות טבעיות, לידות מוקדמות (עם כל סיבוכי הפגות המיידיים והמאוחרים הנובעים מהם), רעלת הריון, לידות קיסריות, ועוד. לכן המגמה בטיפולי פריון היא לנסות ולנטר את התגובה השחלתית הנגרמת על-ידי התרופות, על-מנת שלא יווצר גירוי יתר שיגרום להבשלת זקיקים רבים ובעקבותיה לעלייה תלולה בסיכוי להריון רב עוברים.

אם מתברר שנוצר הריון מרובה עוברים מתעוררת שאלת הצורך וההיתר ב'דילול' עוברים, שהוא ביטוי מכובס להפסקת הריון של אחד העוברים, על השלכותיו הרפואיות וההלכתיות. היום הנטייה היא בהריון של מעל לשלושה עוברים להציע 'לדלל' חלק מהעוברים, מפני שהסיכוי לפגיעה בהתפתחות ההיריון ובבריאות העוברים גדול מאוד.  

ואילו לגבי שלישיה הדעות עדיין חלוקות. למרות שגם הריון תאומים נחשב הריון בסיכון – מקובל שמדובר בסיכון 'סביר', לכן לא מקובל לא רפואית ולא הלכתית להמליץ על דילול של אחד העוברים.

יש מפרשים שמבינים אחרת את הביטוי 'ששה בכרס אחד, 'שאין הכוונה ללידת שישיות, אלא שכל אישה בשנות השעבוד במצרים ילדה לפחות שישה ילדים בריאים ופוריים, כך שבטור הנדסי 'רגיל' תוך כמה דורות אפשר היה להגיע ממאות נפשות למאות אלפים. גם זה בגדר נס, היות ובתקופה ההיא, התחלואה והתמותה האמהית בעקבות לידות היתה גבוהה, כך שהסיכוי להגיע לילד השישי היה נמוך.

גם ההישרדות העוברית היתה נמוכה, ומות של ילדים היה רווח עקב מחלות, מגיפות, רעב, וכו', כך שלידת ששה ילדים בריאים ופוריים שהאריכו ימים בתוך משפחותיהם, הוא בפירוש נס.

בכל מקרה מדובר על פוריות מיוחדת וניסית שגרמה לריבוי הילודה היהודי במצרים, עד שבדור האחרון של השיעבוד ניתן היה לומר שבני ישראל 'פרו ורבו ושרצו ועצמו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם'. היו עוד תקופות בהסטוריה של העם שלנו בהן באה לידי ביטוי פוריות מיוחדת וחריגה של העם היהודי, כמו למשל במאות ה16-17 ,שבהן הפך הקיבוץ היהודי במזרח אירופה מגורם קטן יחסית לקיבוץ היהודי הגדול והצפוף והמשפיע ביותר בעולם היהודי ,למשך כל הדורות הבאים, עד השואה.

אשרינו שגם בימינו מול רצון אויבינו לראות אותנו במצב של 'פן ירבה' – אנו זוכים לחוות את נס התחייה היהודית בארץ עם ברכת 'כן ירבה', כשהילודה בארצנו היא מהגבוהים  מבין ארצות המערב המפותחות. ועדיין, כדאי אחד אחד.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו