פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: דוברות שאנן

אנו למדים בפרשתנו על יסודות חשובים לפתרון סכסוכים. שלושה מפגשים היו ליוסף עם אחיו מאז נמכר לעבדות ועלה לגדולה.

בפעם הראשונה, מיד עם הגיעם למצרים, הוא התנכר והתנכל אליהם והאשימם בריגול ודרש מהם להביא את בנימין. במפגש השני, רואים פיוס לכאורה, אבל יוסף מכין להם מלכודת - הטמנת הגביע בשקו של בנימין, כדי להחשידו בגניבה. המפגש השלישי מתנהל מול יהודה שלוקח אחריות ופיקוד, כי הרי ערב את בנימין, מול אביו יעקב.

כבר בסוף הפרשה מתנהל ביניהם דו שיח של חרשים. ועתה בפרשה שלנו: ״ויגש אליו יהודה״- מה פרוש? האם הוא ניגש ליוסף לצרכי פיוס, לצרכי שלום? אבל גם אפשר שזה לצרכי מלחמה, אם השליט יוסף ימשיך להתעקש. כאן יהודה פונה אל הלב והרגש של יוסף.

ממהלך זה אנו למדים על יסוד פתרון סכסוכים: כאשר שני חבלים ירצו ״להתקשר״ ביניהם, להתחבר, להפוך לחבל רציף אחד, הרי שכל אחד מהם יהיה חייב לוותר על חלק מאורכו על מנת שיווצר קשר ביניהם. כך יוצא שהוויתור הוא יסוד הקשר. כשאתה רוצה לפתור סכסוך ולהתחבר, אתה חייב לעשות צעד לקראת האדם שמולך וגם הוא מחויב לעשות זאת. לכן השלב הראשון הוא לגשת, להתקרב, ללחוש לאוזן - אם צריך. אי אפשר לעשות זאת בהתכתבות, בוואטסאפ.

כאשר אדם ניגש קרוב לחברו, מדבר אל ליבו וסמוך לאוזנו, בדרך הכי אינטימית שיכולה להיות, הוא משדר לו רצון לקרבה, נגישות והכלה וקשה ורק אדם אטום לא יתרכך מול מחווה כזו. אמרו חז"ל- אם אשתך גוצה, גחון אליה ולחש לה. אם הנמכת אותה חלילה ביחסך המזלזל כלפיה וכך התרחקתם זה מזו - גחן, גש, התקרב ולחש באוזנה.

כך ניגש יהודה אל יוסף. חסל דיבורים מתנשאים ומתרחקים במאזן של שליט אל מול נשלטים, בוא נדבר בגובה עיניים. דבר נוסף: ״ידבר נא עבדך באוזני אדוני״ - דיבור קרוב אל האוזן. בלי גורם מתווך, שהרי עד עתה התנהל הדו-שיח ביניהם דרך המליץ. זה לא הולך בסכסוכים, קל וחומר משפחתיים. כאן צריכים לדבר ישירות וזוהי מסירות נפש של יהודה שמסתכן מול השליט ובכל זאת בוחר לשנות אסטרטגיה.

יהודה יכל להתנער מערבותו לבנימין כי היא לא כללה סיטואציה שבה בנימין יהא מעורב ב״גנבה״ לכאורה. אבל יהודה, כיהודה אבי ״צדקה ממני״, לוקח אחריות ומתערב בכל כוחו. הוא פונה לרגש ווהן לצדק. הוא עושה זאת בנימוס רב: 'בי אדוני, ידבר נא עבדך'. מאידך, באופן אסרטיבי הוא אומר ליוסף: הכל פתוח - אני עבדך ומוכן להשתטח לפניך ובלבד שתשחרר את אחי הקטן, כי לא נוכל לסבול סבל נוסף לאבינו, אבל אם לא אנו מוכנים למלחמה כי כמוך כפרעה!

הוא פונה לחוש הצדק של יוסף ומציין שגם אם נקבל טענתך שבנימין גנב,צריך לזכור שאביו הזקן כבר שכל בן אחד ובמה הוא חטא ומדוע אביו צריך שוב להיענש? אתה מתעסק עם אבינו יעקב שאמר על רחל ( בעניין הטרפים של לבן) :״עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה״.

כמו כן הוא פונה אל הרגש. ״יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן שאחיו מת ויוותר הוא לבדו לאימו ואביו. אכן, יש מצב שאם נספר לאבינו שבנימין גנב, הרי שכאיש אמת הוא יסכים שהוא ראוי לעונש, אבל אם לא יראה אותו איתנו, כשנבוא בלעדיו הוא ימות. ואז בא משפט המחץ, ששבר את יוסף: ״ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעלה עם אחיו״ - זהוהחיבור של שני חלקי החבל. מקום הקשר ההדוק הוא הערבות ההדדית, שכשהינך מביט בקשר אינך יכול לזהות למי שייכת כל חוליה בקשר. שני אנשים שכשירצו להתחבר יהיו חייבים לוותר מעט מעצמם, מהאגו ומאורך החבל, כדי ליצור את חוליות הקשר..

כמה אנו למדים מגישתו של יהודה אל יוסף, עד להתוודעות ביניהם. אילו יהודה היה עומד על האגו שלו ויוסף היה ממשיך להפגין קשיות עורף מול האחים, החבלים החזקים הללו לא היו נקשרים לעולם.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו