ד"ר צבי מוזס
ד"ר צבי מוזס צילום: עצמי

הפגנת הימין בכיכר הבימה מסמנת את הצטברות התסכול מהקמת ממשלת הקואליציה החדשה, בבחינת "הגיעו מים עד נפש" אצל הימין.

לא די במלים ומאמרים, רשתות חברתיות והתבטאויות בתקשורת, אלא יש לצאת לרחוב ולהפגין. סוג של "סינדרום בלפור" של הימין. ונשאלת השאלה האם אכן זה המצב, והאם הפגנות כאלו הן התגובה הראוייה.

ממשלת הקואליציה היא מורכבת, לעתים מוזרה, אך למרבה הפלא מתפקדת ומחזיקה מעמד מכוח ההיצמדות של חבריה למוקדי הכוח החדשים שהתאפשרו להם. כל מרכיביה חוגגים, איש איש לפי סגנונו וטעמו, ומפלגה ומפלגה לפי הקוד המנטלי שלה. בולטים אנשי השמאל ששנים חבשו את ספסלי האופוזיציה, ולא חלמו להתקרב לשוקת של מוקדי הכוח, ועדיין מתנהגים כשיכורי כוח.

לעומתם ליברמן וסער חוגגים את נקמתם האישית בנתניהו, ובנט את ניצחונו האישי והגשמת שאיפתו ומישאלתו להיות ראש ממשלה. שקד לעתים מתוסכלת מעט ומתקשה ליישר קו, אך נהנית מאוד ממשרד הפנים, ויש מצב שהיא התאהבה בו יותר מהמשפטים. ולמרות כל החגיגה מאז העברת התקציב ניתן להבחין באוזן רגישה ובעזרת הדלפות מתוחכמות בצלילים צורמים מעט בין המרכיבים, ולאחרונה בין הלשכות. והחדשה האחרונה היא מתוך הלשכה המרכזית של ראש הממשלה בנט. עדיין תנודת הגלים, לא תמיד קטנים אך גם לא סוערים דיים לאיים איום קיומי על המשך השלטון.

האופוזיציה מימין עדיין מאוחדת סביב נתניהו והליכוד, אבל עם סדקים וצלילים שונים, והנמכת פרופיל של נתניהו עצמו, באופן מכוון או לא מכוון, לא ברור. אולי בפועל הוא ראש האופוזיציה, אבל כרגע קשה לומר שהוא מנהיג אותה.

במדור זה עשה חגי הוברמן מאזן ביניים לממשלה כאחד האחרונים למצביעי ימינה ששרד בתמיכה בה ובממשלה, מאזן מאוזן ומנומק, אשר מצביע על כשלים והישגים. סקירה המשקפת נכונה תמונת מצב, לא מקצינה ומתלהמת, אבל גם לא נמנעת מלהבחין בקשיים ובסטיות מהקו הימני. יש מצב שהוא עושה מעט הנחות לבנט אבל למרות זאת ניתן לומר שגם מי שלא שרד מתומכי ימינה המקוריים, יכול לומר שבמבחן הימין "לא כצעקתה".

לא טוב אבל לא נורא. מה גם שנתניהו לא תמיד היה מ"צדיקי" הימין, בלשון המעטה. וזה היה עוד כשלא היו לו בממשלה שמאלנים קשים דוגמת מרץ, העבודה במתכונת מירב מיכאלי, שלא לדבר על רע"ם.

לכן על הימין לשמור על קור רוח ואיזון, לבקר את מה שצריך לבקר, ולעתים גם לשבח את מה שאפשר. בכל מקרה חשוב שלא להיגרר לתופעות הקשות שהיו למתנגדי נתניהו. לדוגמא, האובססיה שבה תוקף ברדוגו, הביביסט האולטמטיבי, את בנט בגלי צה"ל צורמת גם למי שמסכים עם התוכן של רוב דבריו.

אבל כדי להשפיע צריך גם סגנון ושפה ראויה ומותאמת מציאות. קיים החשש שמרוב התלהבות והתלהמות הוא ישיג מטרות הפוכות.

בשעתו כתבתי שהשמוש במונחים פסיכולוגים בשיח הפוליטי הוא לא תמיד נכון, לא מדוייק ולא מותאם מצב. ובכל זאת בנושא הנוכחי נראה לי שניתן להמליץ בפני הימין "להכיל" את בנט ושקד. טקטית שלא "לשרוף" אותם ולהפוך אותם לשונאי הימין ומתנגדיו. ויותר חשוב מהותית כדי ליצור רצף וספקטרום ימני רחב יותר שעשוי לסייע לניצחון עתידי בבחירות. למרות שאין צפי ברור ההתארגנות לבחירות הבאות צריכה להתחיל כבר היום, להשקיע בבניית הכוח ולא בהפלת הממשלה בכוח. היא ממילא תיפול בעצמה, ולפני ראש הממשלה החלופי.

ההסלמה של ההפגנות, ההתבטאויות וההתנהגות עלולה להקצין ולהביא לתופעות אלימות שליליות אשר תסכן את הימין. ההדבקה ב"סינדרום בלפור" עלולה להתגלות כמחלה ציבורית ופוליטית המסכנת את כולנו.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו