ההתמודדות של בני נוער ולא רק בני נוער עם סוגיית הצניעות בעולמנו המורכב אינה פשוטה כלל ועיקר. נעמה אורלן הקימה את מכון 'איילת חן' לחקר והסברת נושא הצניעות, ובראיון לערוץ 7 היא מספרת על פעילותה ההסברתית וקובעת כי על אף המורכבות "אפשר לתווך את הנושא המאוד לא פופולארי הזה לדור הזה, אבל זה לא קל".
את הברים מדמה אורלן לסירה הרוצה לשוט נגד הזרם. סירה שכזו תוכל לעשות זאת אם יהיה לה מנוע טוב ורב חובל מוכשר שיהיה מסוגל לעמוד במשימה. אם לא יהיו לה הכלים הללו היא תסתובב ותיסחף בזרם. כך לדבריה גם בהתמודדות עם סוגיית הצניעות. על כך אנחנו שואלים אם הסירה, כלומר הנערה הממוצעת, אכן מעוניינת לשוט נגד הזרם ואורלן משיבה נחרצות כי "הבנות משתוקקות ורוצות".
היא מספרת על מיסרון שקיבלה בתום שיחה בזולה של חצרוני. אחת הבנות שהשתתפו בשיחה סיפרה לה שכל מילה בהרצאה הביאה לה ולבנות אור, 'אנחנו פגועות ומרוסקות וכואב לנו. קחי את האמת הזו והתמימות הזו ותפיצי אותה'. "לבנות לא טוב. זה שזהו הסחף לא אומר שהן רוצות בזה", אומרת אורלן ומספרת על ראיונות שביצעה עם דוגמניות ומלכות יופי שאמרו לה בדיוק את הדברים הללו, את תחושת הריקנות שמילאה אותן בשעות בהן לכאורה הן מוקפות בהנאות לרוב, באינספור חברים והתעניינות. "מלכת היופי של 2014, מור ממן, אומרת 'היה לי הכול אבל מבפנים הרגשתי ריקה'. היא לא חוותה חוויה נשית שמילאה אותה. אפשר למלא אותה באופן שממלא את הבת, ואפשר למלא אותה בצורה שמשאירה אותה ריקה ומבולבלת".
"הבנות נמצאות בחיפוש של חוויה ורצון להרגיש טוב, אבל לא אומרים להן שהכול שקר", היא אומרת ומספרת על עדותה של חוזרת בתשובה שבחרה שלא למחוק את תמונותיה מימיה בגלגול הקודם וכשדפדפה בהן ומצאה תמונה בה היא לבושה באופן חשוף עלתה בזכרונה גם התחושה שליוותה אותה באותם ימים, והתחושה הייתה כבר אז קשה. "ראיתי את עצמי במסיבה עם לבוש חושפני וצפה לי התחושה שהרגשתי באותו ערב, תחושה שאני מתה לברוח משם. הרגשתי מושפלת", מצטטת אורלן את דבריה ומוסיפה: "היא לכאורה בשיא הסיפוק עם החברה ומשוחררת, אבל מה שהיא מרגישה זה רצון לברוח משם. מנסים להציג לנו את הדוסים כשואפים לחושך וכבלים, אבל על איזה אור מדובר?".
אורלן מספרת על הקמת המכון בראשותה מתוך מגמה לחקור את הסוגיה באופן מקצועי ולא להסתפק בהצגת מקורות ושיח על פנימיות האישה, שיח שלדבריה נראה שלדור הצעיר כבר אין ממש כוח אליו. לשם כך ראיינה עשרות נערות מורות ואמהות, זיהתה את השאלות ששוב ושוב עלו וצפו ברוח 'זו האופנה, למה אני צריכה להגביל את עצמי בשביל הבנים, תסתכלו עליי פנימה ולא על החיצוניות' ולאחר שחיפשה את הנקודה עליה יושב הקושי, כהגדרתה, בנתה את מקבץ השיחות שאיתן היא מופיע בפני תלמידות כאשר השאיפה היא ניטרול ההתנגדויות מלכתחילה, תוך כדי הבניית השיחות.
האם בשיחות שכאלה אין מקום לשיח ההלכתי? אורלן משיבה בחיוב, אך מדגישה כי הדברים לא יכולים להגיע כבר בתחילת הדברים אלא רק כקומה מתקדמת של השיח. "צריך יסודות לפני שמגיעים אל הגג. יש בשיחות שבעה שלבים וההלכה מגיעה משלב 6 והלאה. אי אפשר לדבר על צניעות בלי שיש לבנות את הבשלות לדבר על זה".
ואם נדמה היה שהנושא מעסיק רק את החברה הדתית, אורלן מספרת על התעניינות שהגיעה אליה גם מקרב נשים חילוניות ששמעו אותה וסיפרו לה שהנושא נצרך מאוד גם בחברה שבה הן חיות, אך לחפי שעה אורלן ממקדת את השיחות במגזר הדתי ולתחושתה שיחותיה צריכות עדכון וליטוש לפני שיפרצו החוצה.
עוד נשאלה אורלן אם הרקע האישי שלה כמי שמגיעה מחברה דתית והמראה הדתי שלה אינם מייצרים מרחק כלשהו בינה לבין הבנות, אולי בתחושה שהיא אינה מכירה את ההתמודדויות של העולם הרחב. לדבריה התוצאה הפוכה לחלוטין. "דווקא הבנות שיותר קשה להן התחברו לשיח. לא אשנה את המראה שלי כדי להתחנף, אבל כשאני מדברת איתן בגובה העיניים הם נפתחות ומבינות שאפשר לחיות נשיות עצמתית".
את דבריה חותמת אורלן עם הצעות לאמהות המתלבטות כיצד לנהוג מול תופעת הלבוש המתקשר של הדור הצעיר, כיצד לפנות אליהן, מה לומר וחשוב לא פחות, מה לא לומר.