תקציר הפרקים הקודמים: אמיתי דותן, בן 31, סטודנט לתואר שני, נשוי באהבה לאשתו יפעת ואב להלל בת השנתיים. לאחר שאשתו ביקשה להאריך את חופשת הלידה אך חששה שלא תוכל להרשות זאת לעצמה מבחינה כלכלית גילה דותן את נפלאות הסחר בפורקס, מסחר במט"ח מחוץ לבורסה. הסחר מאיר לו פנים, הוא משקיע בלירה הטורקית את כספי החתונה ונסחף להשקעות נוספות, וכשנראה שהחלום כבר בהישג יד התסבוכת הכלכלית מתחילה
***
פרק ג': כסף קל בלחיצת מקש
ארדואן הפתיע לטובה בהתחלה. האיש הזה שכל כך אהבנו לשנוא אצלנו בבית עשה כמה צעדים כלכליים מפתיעים וללירה הטורקית חזר הצבע לפנים. גם לי. זה היה חודש טוב מכדי להיות אמיתי. כספי החתונה הפכו לחתונת זהב. שמונים אלף שקלים הפכו לתשעים ושמונה אלף בתוך חודש, ולמאה ושבעה אלף שקלים בתוך חודשיים.
עשרים ושבעה אלף שקלים בחודש בלחיצת מקש ואני עולה על הצופן. עם קצת חוכמת חיים, קצת פיקחות והרבה סייעתא דשמיא, ולא רק חופשת הלידה של יפעת תהיה מובטחת, גם את הרכב נוכל להחליף. לא ייאמן.
לא רק על יפעת אני חושב, גם על הפנים של אבא שלי. אבא שאיך לומר, האמין בי קצת פחות לאורך השנים הללו, אבא שכאשר נרשמתי ללימודי הכלכלה לא התאפק ויצא לו "נו באמת, אתה?". אז כן. אני, אבא. אני שמלהטט פה במטבע חוץ, אני שדואג לביטחון הכלכלי של המשפחה שלי. ואני לא שוכח גם להתפלל בכוונה על הפרנסה כי אני יודע שזה לא רק אני. זה בעיקר הוא. והוא היה איתי בהתחלה, כשהלירה הטורקית נסקה למשך זמן, אבל ידעתי שאצטרך אותו גם הלאה, כשאשקיע במטבעות נוספים. הרי בשביל לבנות עוגן כלכלי ארוך טווח אי אפשר לבנות רק על ארדואן. צריך להיות מגוונים, לחשוב מחוץ לקופסה. ידעתי את זה לבד, אבל מי שאמר לי את המילים הנכונות היה אדם בשם אליעזר חזוני, שהציג את עצמו כיועץ ההשקעות של 'פורקס יזמות ומסחר' וידע לנגן על המיתרים הנכונים. כל המיתרים שאבא אף פעם לא הפעיל.
מחמאות מיועץ ההשקעות
"אני לא יודע אם אתה בעצמך מבין מי אתה", הוא התחיל להחמיא לי, "אבל אנחנו כאן, בחברה, משפשפים את העיניים כבר במשך חודשיים. אתה קורא מהלכים כלכליים כמה צעדים קדימה, אתה עובד נכון. אתה בטח מבין שההצלחות שלך הן חסרות תקדים?!"
"תודה", אמרתי מוחמא, אבל מבול המחמאות רק החל. "ספר לי על עצמך", ביקש. "הכישרון הזה בהשקעות לא בא משום מקום. כמה שנים אתה כבר מושקע במטבע חוץ או בכלל בבורסה?"
"לא... באמת לא... אני, זה... זאת פעם ראשונה".
"לא הבנתי, פעם ראשונה בהשקעות?" ההפתעה בקולו נשמעה כל כך כנה.
"פעם ראשונה", אישרתי. "אולי סתם מזל של מתחילים".
"אתה יודע מה אומרים אצלנו בחברה? המזל הולך עם הגאונים. ואתה בדיוק מהזן הזה שהמזל הולך איתם. אם אני במקומך – אני ממשיך לחשוב חכם, כמו שעשית עד עכשיו. שם את הסכום שעשית, מוסיף קצת ומתקדם. לפרוש תמיד אפשר, אבל החוכמה לזהות את הרגע שהגלים איתך, ואתה לגמרי על הגל".
"הכספים של החתונה – זה כל מה שיש לי", ציינתי.
"בינתיים", הוא צחק, "זה כל מה שיש לך בינתיים. תראה רחוק אחי, תראה רחוק. אל תיגע בכספים שמושקעים בלירה הטורקית, זה ביצי זהב, תראה מה קורה שם. קח קצת הלוואות מחברים ותתקדם. אם תרצה, גם אנחנו כחברה יכולים להלוות לך. אנחנו מאמינים בך. לא כל יום פוגשים כוח כלכלי כזה. אני אומר לך, תראה רחוק".
ואני ראיתי רחוק. עד המזרח הרחוק ראיתי. השקעתי בין היפני, בוון הדרום־קוריאני, היה לי אפילו רומן קצר עם הטוגרוג המונגולי. רק דבר אחד קטן לא הבנתי: שהאיש הזה שהחמיא שוב ושוב לרווחים שלי בעצם מתפרנס מההפסדים שלי. ככה זה בפורקס, אבל אז לא ידעתי.
הפסד קטן ועוד אחד
והם הגיעו, ההפסדים. הגיעו בגדול. ארדואן היה הראשון להנחית עליי מהלומה. עוד צעד יהיר של ארדואן שהוריד את הריבית בשני אחוזים היכה במטבע שלו, ובעקיפין גם בי. רציתי לברוח אבל יועץ ההשקעות חזוני אמר לי: "תנשום. לא יוצאים בירידות. מחכים לעליות. תנשום". אז הוא גם הלווה לי חמישים אלף שקלים ראשונים, הוא הרי מאמין בי. מאוד מאמין. דרום קוריאה האמינה בי פחות וכשהתחילו הצהרות על מלחמה עם הצפון גם המטבע שלה התחיל לסגת. שלה ושלי. היפנים בשנה שאחרי האולימפיאדה נכנסו למיתון. ואני נכנסתי לטירוף.
מטורף מבפנים, רגוע מבחוץ. רק שיפעת לא תרגיש. שההורים שלי או שלה לא ישאלו שאלות. הכול בסדר, תודה, מזמן לא היה ככה נפלא. וכדי שהכול יהיה בסדר צריך להחזיר את ההלוואות שלקחתי מחזוני. הן כבר הגיעו למאה וחמישים אלף שקלים. חמישים נתנו לי בבנק. היה צריך גם את החתימה של יפעת, זה חשבון משותף. הלוואה ללימודים, אמרתי לה. בגלל הפרויקט המיוחד של התואר השני, שכר לימוד הרבה יותר גבוה וכספים שמושקעים במחקר, אבל הכול יחזור בגדול. "בטח, אין בעיה", היא אמרה לי, אפילו לא הקשיבה להסבר עד הסוף. כספים תמיד היו האחריות שלי, והיא סומכת בעיניים עצומות. בזכות עצימת העיניים היא לא ראתה איך האף שלי מתחיל לגדול. האף וייסורי המצפון. וכשהייתי עולה במעלית נגעלתי מפניי במראה. "אולי כדאי שתאשרי לי בבנק לפעול לבד בחשבון? לא רוצה להטריח אותך כל פעם", והיא שוב סמכה.
הבנק סמך פחות, וחזוני התחיל לנשוף בעורפי. הוא לא יכול לספוג את ההפסדים כל כך הרבה זמן. התחלתי לקחת הלוואות מחברים, מגמ"ח שהיה מיועד לבוגרי הישיבה, ופעם אחת לוויתי דרך הנייד. פעם אחת יותר מדי. הלוואות בלי ערבים ובתנאים נוחים הציעה הודעת טקסט פשוטה, ואני, זה בדיוק מה שהייתי צריך. מישהו לקחת בלי לראות את הפרצוף שלו, בלי להתחנן, בלי לשקר. וככה זה שם, בלי לראות פנים ובלי להמציא הסברים. ככה זה לפחות כשלוקחים. כשלא מחזירים זה כבר נראה אחרת לגמרי.
הייתי בטוח שארדואן יתעשת ברגע האמת. בשבילי, בשבילו, בשביל העם שלו. כולם אומרים שיותר נמוך מזה הלירה הטורקית לא תרד. אבל ארדואן אף פעם לא הקשיב לכולם, ומכספי החתונה לא נשאר דבר. הייתי צריך למשוך עוד כספים כדי לבנות סיכוי להתאושש בהמשך. יפן הראתה קצת תקווה. אולי משם, לך תדע. בינתיים יש ילדה להאכיל ומשכנתא לשלם, ופתאום התרעה מהבנק, עיכוב בתשלומי המשכנתא. עוד הלוואה אחת. עוד נשימה קצרה. עוד הלוואה אחת בנייד. ההיגיון אומר שעוד מעט המסחר יתהפך. כמעט הרכב שלי התהפך.
זה היה כשהחזרתי את יפעת בלילה מחוג החימר, את הלל השארתי לבד בבית. היא ישנה עמוק. זו נסיעה של חמש דקות, לך תמצא בייביסיטר לחמש דקות. נעלתי טוב טוב, והשארתי ליד המיטה שלה מכשיר בייביסיטר שמשמיע הכול לנייד שלי. שקט מוחלט. יפעת חזרה עם סט קעריות מרק מחרס ועם חיוך של גן עדן. אין נחשים בגן העדן שלה, את כולם שמרתי בגיהינום שלי. רגע לפני שחנינו התקרב אל הרכב נחש אחד. אופנוע נצמד לרכב, התחלתי לרעוד. "מה קרה לו?" יפעת לא הבינה. "אופנוענים. לכי תביני אופנוענים", אמרתי לה. האופנוען חתך צמוד לפגוש, הכריח אותי לעצור. יצאתי אליו. פחדתי שיבוא אליי, שיפעת תראה.
"מה קורה?" שאלתי אותו.
"קורה שהתבלבלת", אמר לי. "אצלנו לא מאחרים. מחזירים בזמן או לא חוזרים", אמר בטון מאיים.
רציתי לשאול מי זה "אצלנו", אבל הוא תפס אותי עם יד אחת בשני צידי הפנים ודיבר קרוב קרוב, הבל פיו על אפי. "תקשיב טוב גבר – מחר, כאן, בתשע בערב. ולא משאירים תינוקת בבית לבד, אה?"
"מה זה היה?" יפעת מלמלה, חיוורת, אחרי שנסע.
"נראה לי איזה עבריין, התבלבל בבן אדם. חיפש איזה משה זיתוני אחד".
"וואי, ברוך השם". נשמה לרווחה. ואני רק ניסיתי לחשוב איך לברוח, ממחר בתשע...
המשך בשבוע הבא
***
מקימי
כבר עשור למענכם - עכשיו זה הזמן שלכם להסתכל סביבכם ולהפנות משפחות שנקלעו למשבר כלכלי לצוות המומחים של מקימי בכל רחבי הארץ