את ההאשמות המוטחות במדינת ישראל על ידי ארגוני השמאל כמדינת אפרטהייד כולנו מכירים.
בשם ההאשמה הזו מבקשים ארגונים אלה להוקיע להחרים ולגנות את ישראל בטריבונלים בינלאומיים ואף להביא לדין את בכיריה, אך האם התרגום שנותנים אותם ארגונים למונח אפרטהייד בניסיון להצמיד אותו לישראל אכן נכון ועומד בקריטריונים משפטיים בינלאומיים?
מכון המחקר NGO Monitor בחן את הסוגיה והגיע למסקנות ברורות. איתי ראובני, חוקר במכון מספר על המסקנות בראיון לערוץ 7.
"מדובר בהאשמה שהתחילה בשנות החמישים על ידי התעמולה הערבית והסובייטית", מזכיר ראובני את ראשית התופעה שהמשיכה להשוואת הציונות לגזענות והלאה לועידת דרבן בשנת 2001. "בשלב כלשהו ייצרו סוג חדש של הגדרת האפרטהייד כדי שניתן יהיה לתפור אותה לישראל. ראינו את זה בשנה שעברה בצורה מאוד קיצונית עם מגוון גדול של ארגונים ישראליים ופלשתיניים כדי להגיד שישראל מבצעת פשע אפרטהייד ולהביא אותה לדין".
אל מול המגמה הזו החליטו במכון המחקר לבחון את מהות ההגדרה עוד לפני בחינת התאמתה לישראל. לעובי הקורה נכנסו היועצת המשפטית של המכון אן הרצברג, ועו"ד ג'וש קרן ממשרד עורכי הדין 9 Bedford Row בלונדון. "הם בחנו מה החוק הבינלאומי באמת אומר על אפרטהייד וראו שהניתוח של חמישים עמודים את המילה אפרטהייד לא תואם בכלל את מה שקורה בישראל".
"התברר שאף אחד לא הגדיר באופן ראוי ורציני את המילה הזו. היא הוגדרה לפי מה שקרה בדרום אפריקה. בנוסף, מדינות לא עומדות באחריות פלילית לפשעים אלא יחידים עומדים, בעוד אותם ארגונים מנסים להעמיד את ישראל כמדינה למשפט", אומר ראובני ומציין כי בחלקו השני המחקר בחן האם מה שנכתב על אפרטהייד עונה למציאות בין ישראל לבין הפלשתינים. "כל דו"חות הארגונים האלה שטחיים ומעוותים את החוק הבינלאומי ונועדו רק להדביק על ישראל את מדבקת האפרטהייד. יש הרבה סתירות והרבה פרטים שלא קיימים בכל אותם סכסוכים רבים שקיימים בעולם סביב הגדרות של שטחים ככבושים. לעומת זאת כשמדובר בישראל הם עושים לחוק התאמה מחדש".
ראובני מציין כי הגדרת 'אפרטהייד' באותם ארגונים לא מתייחסת לשטחי 67' ולמעשה 'בצלם' וארגונים אחרים מדברים על מ'הנהר ועד הים'. "הם לא מדברים על הגבעות או על עזה, אלא על לוד חיפה והנגב כאפרטהייד, וכך גם חוק השבות כאפרטהייד. הם גם מתרצים את הדברים בתיוג שנלקח מעולמות הדה-לגיטימיציה, הם טוענים שבישראל יש חוק השבות כדי לשמר את העליונות היהודית, ובתרגום לאנגלית זה מגיע להאשמות עליונות הגזע הנאצית. המיסגור הוא שכל מה שישראל עושה נגזר משנאת הצד השני והרצון לשמר את העליונות היהודית, ולכן ישראל היא מדינת אפרטהייד. כמעט כל מה שישראל עושה נחשב בעיניהם לאפרטהייד".
עוד מציין ראובני כי בכל אותם פרסומים והגדרות של ארגוני שמאל נמחק לחלוטין עניין הסכסוך ועניין הטרור הפלשתיני שאתו מתמודדת ישראל, או עניין זכות ההגנה העצמית של ישראל. כמו כן, מציין ראובני, אין אזכור למורכבות היחס לערביי ישראל הזוכים לאזרחות מלאה ומנגד חלקם מזדהים עם אויביה של המדינה. "הם כותבים במפורש שהם מתאימים את ההגדרה אפרטהייד מחדש".
ראובני לא אוהב השוואות למקומות אחרים ברחבי העולם, ועם זאת הוא קובע כי ""בשום מקום, גם בכאלה שעושים מעשים חמורים בהרבה במסגרת מאבק על שטח או אידיאולוגיה, לא דנים באו"ם על אפרטהייד או שבית הדין הבינלאומי נכנס לתמונה או שארגוני זכויות האדם עודים על רגליים אחוריות כדי להגדיר אותם כאפרטהייד. זו מילה ששמורה רק לישראל".
מאחורי המהלך של הגדרת המונח אפרטהייד מחדש והתאמתו לישראל עומדת, אומר ראובני "רשת ארגונים שנמצאים בציד מכשפות נגד ישראל והם שהובילו את המהלך. האו"ם ומוסדותיו משתפים פעולה כמעט באופן מוחלט", ואינם מעמתים את הארגונים הללו עם הפרשנות הרשמית והמשפטית של המונח אפרטהייד, והדברים, כך הוא קובע, הולכים ומחלחלים לתודעה הדיפלומטית בעולם. מדינות מבקשות מישראל הבהרות על סוגיות שמעלים בפניהם אותם ארגונים. ראובני מזכיר גם את התבטאותו המקוממת של בכיר צרפתי שהביע חשש שהמתרחש בישראל הוא אכן אפרטהייד, מה שהוביל לזעם ישראלי. "כך עובדת תעמולה".